סגל נ' רצ'בסקי

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 3,942 ₪, לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו, לטענתו, לחלק האחורי של רכבו, בעקבות תאונה מיום 25/6/09.

לפי כתב התביעה, טוען התובע, כי ביום 25/6/09, בשעה 11:50, או בסמוך לכך, רכב שבבעלותו, מסוג מאזדה מ.ר. 51/327/65, הנהוג על ידי אשתו, החל לנסוע לאחור מחניה במתחם חניון הקיריון, תוך נקיטת אמצעי זהירות, הבחינה נהגת רכב התובע, ברכב הנתבע, אשר נסע מרחק 10 מטר, לערך, בנסיעה אחורנית ומתקרב לעברה, כתוצאה מכך עצרה נהגת רכב התובע את רכבה ואף שילבה להילוך נסיעה, אך רכב הנתבע התעלם מצפירות הנהגת ופגע ברכב התובע וגרם לו נזקים, כמפורט בדוח השמאי.

על פי כתב התביעה טוען התובע, כי רכב הנתבע נהג ברשלנות, נהג בניגוד לתקנה 45 לתקנות התעבורה ולמעשה הוא אחראי לתאונה.

הנזקים שנגרמו לרכב הם נזק ישיר בסך 2,962 ₪, בנוסף שכ"ט שמאי 600 ₪, טרחה ועגמת נפש 300 ₪ וכן הפרשי ריבית והצמדה 80 ₪ ובסה"כ 3,942 ₪.

הנתבע טען בכתב הגנתו, כי האחריות לתאונה רובצת לפתח הנהג של רכב התובע וביום התאונה חנה רכבו במשבצת החניה הראשונה, הסמוכה לכביש. לטענתו, הוא יצא מהחניה בהילוך אחורי, כאשר הכביש אליו ביקש להשתלב היה פנוי, סובב את רכבו ימינה והחל בנסיעה. לגרסתו, באותה עת רכב התובע היה בחניה בצידו השני של הכביש ובעוד הוא יוצא אחורנית ונמצא בתוך הכביש, יצא רכב התובע מהחניה, מבלי להבחין ברכבו, שהוא כבר נמצא בכביש, החל בנסיעה אחורנית והתנגש בו.

הכרעה:

בדיון העידה נהגת רכב התובע והנתבע וכן הוצגו בפני תמונות של שני הרכבים ומוקדי הנזק בהם וכן חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם, אני סבור כי שני הצדדים אשמים בהתרחשות התאונה באותה מידה, ומן הדין שכל צד יישא בנזקו.

מתברר, ששני הרכבים חנו באותה עת בחניה של הקיריון, ושניהם החלו בנסיעה אחורנית.

התרשמתי משני הנהגים, ששניהם, באותה מידה, לא הקפידו על כללי הזהירות הנדרשים בעת נסיעה אחורנית ושניהם הפרו באותה מידה את הוראת תקנה 45 הקובעת שנוהג רכב לא יסע אחורנית, אלא אם יש צורך בכך ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים, בנסיבות כדי למנוע סיכון או פגיעה או הטרדה או הפרעה.

מהתרשים שהוגש לעיוני ושני הצדדים מסכימים לו, בכל הקשור לחניה של כל צד מהצדדים, ובשים לב לעובדה כי מדובר בחניון ענק של הקיריון, אשר יש בו כמות לא מבוטלת של רכבים, שדה הראייה של שני הצדדים מוגבלת, כל אחד מהם החל בנסיעה אחורנית, לא הקפיד כל אחד מהם לבדוק שנסיעתו לאחור לא גורמת להפרעה ומתחשבת בנעשה בדרך.

אני לא מקבל את עדות הנהגת של התובע, שהבחינה ברכב הנתבע במרחק של 10 מטר, שעה שמדובר בנסיעה אחורנית בקיריון. מרחק זה הוא מרחק רב, בהתחשב במהירויות הצדדים ותנאי הדרך הנהגת יכלה למנוע את התאונה משהבחינה בו ויכלה לחזור ולנסוע קדימה בזמן זה.

בנסיבות העניין, אני מוצא לנכון לדחות את התובענה. אילו היתה תובענה שכנגד, בגין הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע, הייתי גם אותה דוחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב סיון תש"ע, 25 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: