סגל(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

פסק דין

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 21.9.2011 בראשות כב' סגן הנשיא ח' סבאג, וחברים בה ה"ה א' לוין, א' שגיב ור/כ צ' גלנדר

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר ראשון בן 8 שנים ו-10 חדשים בשל הרשעתו במספר עבירות, שלושה אישומים שונים בהם הורשע בידי בית המשפט המחוזי בחיפה, כלהלן:

תמציתו של המעשה האחד היא זו: העותר זייף מסמכים במטרה ליצור לעצמו זהות בדויה, הציגם בפני רשויות ומוסדות שונים, ובעזרתם התקבל לעבודה כמאבטח ונהג בחברת "ברינקס". ימים אחדים לאחר שהחל לעבוד בחברה הוא גנב רכב "ברינקס" שעל הובלתו היה מופקד, ובו למעלה מ-4.7 מיליוני ₪. הכספים לא הוחזרו עד היום (למעט סך 700,000 ₪).

המעשה השני שהביא את העותר אל בין כתלי בית הכלא עניינו מעשי זיוף וגניבה מאת המוסד לביטוח לאומי, כשהוא נוטל במרמה מאת המוסד סך 281,719 ₪ עבור תגמולי מילואים שלא הגיעו לו. הכספים הועברו לששה חשבונות בנק שונים לפי הוראתו, אותם פתח בזהות בדויה.

האישום השלישי ענייני סדרה של מעשי הטרדה שעשה העותר בשנים 2001 עד 2003 כלפי אנשים וחברות באמצעות הטלפון והפקס.

משעשה העותר שני שלישים ממאסרו הוא ביקש להשתחרר על תנאי, ובקשתו נדחתה (בהחלטה מיום 28.12.2010) משום החשש מפני בריחתו, ומשום מסוכנותו, מסוכנות שנלמדה מתוך חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשע, התחכום שאפיין אותן, והעובדה שנעברו בשיקול דעת ותכנון מוקדם ולא מתוך דחף רגעי, ולאורך תקופה ארוכה. גורמי הטיפול התרשמו בשעתם, כי העותר אינו מביע חרטת אמת, "אינו מצליח להתחבר כנדרש לתכנים הטיפוליים שיכולים להביא לידי שינוי פנימי, והעבודה הטיפולית היום מבחינתו הינה ברובד חיצוני ושטחי עדיין" (מתוך ההחלטה מיום 28.12.2010).

ביום 21.9.2011 שבה הועדה וקיימה בעניינו של העותר דיון חוזר, וסופו של יום לא מצאה כי חל שינוי בנסיבות, המצדיק שינוי בהחלטה הראשונה, ולכן דחתה את בקשת השחרור. על כך היא הוסיפה, כי התנהגותו של העותר מאז ההחלטה הראשונה היתה שלילית, ועדיין קיים סיכון גבוה לבריחה מנשיאת שאר העונש. נוסף על כך ציינה הועדה, כי אף שהשתתף בקבוצה טיפולית, השתתפותו של העותר לא היתה "עמוקה" כי אם מוגבלת. לבסוף ציינה הועדה את חומרתם של מעשי העבירה והתחכום בו נעברו, כפי שקבעה הועדה הקודמת בהחלטה הראשונה.

על החלטה זו הניח לפנינו העותר את עתירתו, ובה הוא טוען, כי החלטת ועדת השחרורים לוקה בחוסר סבירות קיצוני. הוא טוען, כי הועדה נתנה משקל יתר לחשש מפני בריחתו מן הארץ, חשש שלטענתו אינו קיים עוד, לאחר שהפנים את חומרת מעשיו. הוא טוען, כי ניתן להתמודד עם החשש מפני בריחה בדרכים אחרות, מידתיות יותר. נוסף על כך הוא טוען, כי נטל חלק בקורסים ופעילויות חינוך למיניהן בבית הכלא.

לאחר עיון בעתירה ובתשובת המשיבים, שמיעת בעלי הדין על-פה, ועיון בחומר שבתיק ועדת השחרורים, לא יכולנו להשתכנע בחוסר סבירותה של החלטת הועדה, ולכן מצאנו לדחות את העתירה. את טעמינו נטעים עתה.

ובכן ראינו, כי ראש לכל נשענת החלטת הועדה על מסוכנותו של העותר, ולמסקנה זו הננו שותפים. מסוכנות זו נגזרת מתוך חומרתן וטיבן של העבירות המגוונות אותן עבר העותר, שהכניסו לו מיליוני ₪, אותם לא החזיר העותר עד היום (להוציא סך 700,000 ₪), כשהוא טוען, כי הכספים לא נותרו בידיו. העבירות הללו, על הגיוון שבהן, התחכום והתכנון שאפיינו אותן, נעשו לאורך מספר שנים, ללמדך כי עניין לנו במי שניחן בדפוסי עבריינות מתוחכמת, ששם לו לתכלית לגנוב ולהוציא במרמה סכומי עתק, ומשימותיו גם צלחו לדאבוננו. אין בידינו כל אינדיקציה של ממש לכך, שהעותר שינה מדפוסי התנהגותו. דפוסים אלה מלמדים על המסוכנות, כאמור, הנשקפת מן העותר אם ישוחרר.

לצד הדברים הללו יש לראות, גם היום, את החשש המשמעותי מפני בריחה מן הארץ. נזכיר, כי העותר איננו יוצא לחופשות מן הכלא (בשל החשש מפני בריחה), ואם לחופשות אין הוא יוצא, כיצד ניתן ליתן בו אמון ולהוציאו לגמרי לחופשי?! החשש מפני בריחה מתחזק נוכח העובדה שנזכרה מעלה, משמע העותר לא החזיר עד היום כ-4 מיליוני ₪ מתוך הכספים שגנב, ובהנחה שקשה לומר עליה שאין היא מבוססת, כי כספים אלה מצויים בשליטתו, הרי שיש לעותר מניע משמעותי מאוד לברוח מן הארץ בהזדמנות הראשונה שתיקרא בדרכו. אנו מדברים על סכום כסף נכבד ביותר, שעשוי גם להקל עליו את מלאכת הבריחה, וגם לכך יש ליתן משקל.

הסניגורית המלומדת טענה אגב דברים אלה, כי העותר בחר לרצות עונש מאסר חלף קנס, כיוון שלא נותרו בידיו כספים, והרי לא מתקבל על הדעת, כי יבחר לישב בבית הסוהר ולא לשלם את הקנס, אם הכספים אמנם היו בידו. ובכן טענה זו אין אנו מקבלים. אפשר גם אפשר, כי העותר יבחר לעשות עונש מאסר לתקופה שנקצבה, על מנת להותיר את כספי הגזל בידיו, שהרי מדובר בסכומי עתק, הגם שאם היה שולף כספים על מנת לשלם את הקנס, היתה קורסת גירסתו, לפיה לא הותיר בידיו כל סכום שהוא מכספי הגזילה.

נוסף על כל אלה למדנו, כי התנהגותו של העותר בבית הכלא אינה מן המשובחות, ולבד מעבירות המשמעת מן העבר נוכל להצביע, לשם הדוגמא, על האופן המתנשא, הפוגע, שבו דיבר אל קצינת התעסוקה (מכתב מיום 11.7.2011). דברים פוגעניים דומים אמר העותר בתום הדיון בפני הועדה, לאחר ששמע את החלטתה, כפי שמתבטא הדבר בפרוטוקול הדיון.

סוף דבר, משום כל הטעמים הללו לא ראינו את החלטת ועדת השחרורים בלתי סבירה, ועל כן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]