סברו נ' כפר סבא ואח'

פסק דין

עם בעלי הדין הסליחה בגין האיחור במתן פסק דין זה.

1.באפריל 2010 הופתע התובע לגלות. שהוטל עיקול על רכבו במשרד התחבורה בסכום של 1968 ₪. התובע פנה לנתבעת והתברר לו כי דובר בדוח חנייה מספר – 16643520 בגין חניה בחניית נכים מיום 9.8.96 (להלן:"הדוח").

2.התובע באמצעות עורכי דינו פנה לנתבעת ביום 7.6.10 בדרישה לבטל את הקנס מהטעם שדובר בעבירה מסוג חטא ובהתאם לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 (להלן:"החסדפ") העונש התיישן תוך 3 שנים מיום העבירה. במקרה של התובע חלפו למעלה מ- 12 שנים. כמו כן צוין במכתב כי התובע מתגורר בכתובתו ברח' אבידן שמעון 33, ראשון לציון למעלה מ- 10 שנים ולא קיבל דרישות תשלום במשך תקופה זו.

בתשובה לפנייתו של התובע, הנתבעות (לאחר 5 חודשים) מסרה הסבר כי דובר בדוח חניה שהוסב על שמו של התובע לבקשת חברת "דומיקאר" השכרת רכב ובאישורו של התובע העירוני. כמו כן צוין במכתב זה שהומצאו למענו של התובע בדואר רשום דרישות תשלום ב- 20.9.05 וביום 17.9.08. באשר לדרישת תשלום מיום העבירה עד 2005 לא נאמר דבר.

התובע השיב באמצעות פרקליטו כי אינו מכיר חברת השכרה בשם "דומיקאר" ושהדרישות נשלחו ל "אייל סאברו" ולא לתובע בשמו : סברו. כמו כן נפלה טעות במספר תעודת הזהות.

3.אולם כל פניות התובע ופרקליטיו לא עזרו והנתבעות המשיכו בפעולת הגביה.

התובע לכן, בלית ברירה, שילם את סכום הדרישה בסך 1971 ₪ על מנת להסיר את העיקול.

4.על סמך העובדות המפורטות לעיל התובע בתביעה זו עותר לסכומים הבאים:

1. החזר סכום הדוח והוצאות – 1971 ₪.

2. הוצאות משפטיות –986 ₪.

3. בזבוז זמן וטרחה – 2000 ₪.

4. ... בגין ניהול גביה רשלני – 15,000 ₪

בסך הכל 19,957 ₪.

5.עמדת הנתבעת כפי ש מפורטת בכתב ההגנה היא כדלקמן:

א. לבית משפט חסר סמכות עניינית לדון בתביעה משום שהתובע שילם את החוב ב- 17.1.11. תשלום החוב מהווה הודאה בהתאם ל. סעיף 229 (ח.ב) לחסד"פ לפיה רואים מי ששילם את הקנס כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט. לכן בית המשפט אינו בר סמכות לדון בדוח כלל וכלל.

ב. לחילופין חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הדוח לבית המשפט המוסמך (בית משפט לעניינים מקומיים) ולכן לפי החסד"פ (סעיף 229(ב)) דובר בפסק דין חלוט. קנס שלא שולם במועדו לפי סעיף 70 לחוק העונשין יחולו עליו הוראות פקודת המסים (גביה) והנתבעות פעלו בהתאם להטלת העיקול.

ג. כל הליכי הגביה בוצעו בהתאם לחוקים השונים.

6.להשלמת התמונה יש להוסיף שביום 30.3.11 הנתבעות הציעו לתובע מלפנים משורת הדין ומבלי להודות בטענותיו להחזיר לידו את הסכום ששילם בגין הקנס – קרי 1971 ₪ בכפוף לויתור על יתר טענותיו. התובע סרב להצעה זו.

7.הדיון התנהל בפני ביום 18.6.12 ובמהלכו התובע חזר וטען נמרצות שלא שכר רכב מחברת "דומיקאר" ולא ביצע את העבירה.