סברה נ' משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה צפת

החלטה

בתאריך 9.3.11 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להשפט. מדובר בדוח בגין אי ציות לאור אדום ברמזור. מהבקשה עולה כי המבקש מעוניין להסב את הדוח על שם אשתו, באשר לדבריהם היא נהגה ברכב במועד העבירה. עוד עולה מהבקשה, כי הקנס שולם. המבקש הינו תושב מסעדה.

ביום 12.4.11 הודיעה התביעה כי היא מתנגדת לבקשה, לאור העובדה שהעבירה בוצעה בירושלים, מחוץ לתחומי הסמכות המקומית של בית משפט זה.

בו ביום ניתנה החלטתי, לפיה יש להגיש את הבקשה לבית המשפט שלו נתונה סמכות השפוט בהתאם למקום ביצוע העבירה, דהיינו, ירושלים.

כעת, הגיש ב"כ המבקש "תגובה להחלטת ביהמ"ש מיום 12.4.11". ב"תגובתו" זו, עורר, למעשה, המבקש על החלטתי, וזאת משום שלדעתו ניתן להגיש בקשה להארכת מועד להשפט בכל בית משפט בארץ, לא כל שכן, שעה שהמבקש מתגורר במסעדה, שהינה בתחום סמכותו המקומית של בימ"ש זה.

לתמיכת טענתו צירף את החלטתה של כב' השופטת במביליה-אינשטיין, שמחקה את בקשתו המקורית, אשר הוגשה בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת, מחוסר סמכות מקומית, וקבעה כי הסמכות נתונה, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי, באופן מקביל לבתי המשפט לתעבורה בירושלים ובצפת.

כתבי אישום בתעבורה, מוגשים כדבר שבשגרה, לבית המשפט שבתחום סמכותו המקומית בוצעה העבירה.

לו דנתי בבקשה, וקיבלתי אותה, משמעות הדבר היתה כי כתב האישום יוגש, לאור החלטתי, בבית משפט השלום בירושלים.

כך מבין גם ב"כ המבקש, כעולה מן הסיפא של "תגובתו".

אין בקשה מסוג זה דומה לבקשה לבטול פסילה מנהלית. ראשית, הפסיקה איננה אחידה אף לגבי בקשות לבטול פסילה מנהלית. גישה אחת מאפשרת הגשת בקשות כאלה אך ורק בתחום הסמכות המקומית, בהתאם לבצוע העבירה, וגישה שניה מתירה דיון גם בהתאם לסמכות המקומית הנגזרת ממקום מגורי המבקש.

עיקר השוני בין שני סוגי הבקשות נעוץ בדחיפותה של בקשה לבטול פסילה מנהלית ובצורך לקיים בה דיון במעמד הצדדים, ואם יש הצדקה בבסיס הגישה השניה, הריהי נובעת מהבדלים מהותיים אלה.

בקשה להארכת מועד להשפט איננה מסוג הבקשות הדחופות ואין היא מחייבת קיום דיון במעמד הצדדים, אם תתקבל יוגש כתב האישום בהתאם לסמכות המקומית התואמת את מקום בצוע העבירה.

לאור הגישות השונות בענין בקשות בהולות, ומקל וחומר בהעדר דחיפות, שעה שאם תתקבל הבקשה, משמעות הדבר הינה כי כתב האישום יוגש בבית משפט אחר, ראוי בעייני כי בית המשפט שידון בעבירה לגופה בסופו של יום, יהא זה שיתן את ההחלטה בדבר הארכת המועד להשפט.

בהגשת בקשה מסוג זה, בבית המשפט שלו נתונה הסמכות המקומית הנובעת ממקום ביצוע העבירה, אין כדי לפגוע במבקש או לגרום לו עיוות דין כלשהו.

מכל מקום, החלטתי בבקשה זו כבר ניתנה, כאמור לעיל ביום 12.4.11. אין בחוק הליך המסדיר עיון חוזר בהחלטה מסוג זה, או ב"תגובת" המבקש להחלטה.

אשר על כן, אני מוחקת את הבקשה.

ניתנה היום, י"ב סיון תשע"א, 14 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: