סביר נ' קלמרו ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה בגין התביעה דנאוכן צוין כי לחלופין וככל שתדחה בקשת הפטור מאגרה, יאשר בית המשפט קיזוז סכום ששולם על ידי המבקש כאגרה במסגרת תביעה קודמת שהוגשה על ידו או לחלופין, תשלום האגרה ב–12 תשלומים.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה, בתגובות ובתשובה, מצאתי לדחות את הבקשה, כפי שיפורט להלן.

3.תקנה 14(ג) לתקנות בתי משפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת כי:

הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

מכאן, שבהתאם לתקנות תהיה הזכאות לפטור מאגרה תלוית הוכחת שני תנאים מצטברים, האחד - הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה; השני – כי ההליך נשוא בקשת הפטור מאגרה מגלה עילת תביעה.

בהתאם להלכה על מי שטוען שהוא נעדר יכולת לשלם אגרה לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה אשר למצבו הכלכלי כדי לשכנע בטענה שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה.

כך נאמר בע"א 229/89 חיים מצא נ. ציפורה מצא ואח', כי "בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי... בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד"; כך בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ או בש"א 7664/99 סופר נ. סופר ועוד שורה ארוכה מאוד של החלטות שמכנה משותף להם – פרישת תמונה מלאה שיהיה בה להצביע על חוסר יכולת כלכלית.

יש גם לתת את הדעת לכך שפתיחת הליך משפטי מחייב תשלום אגרה וכל סטייה מחיוב זה היא חריגה מהכלל המחייב לבחון ולשקול את כל הנתונים הרלבנטיים ואין לאפשר מתן פטור אלא אם מתמלאים התנאים המלאים וכן כי בית משפט משוכנע בהצדק למתן הפטור.

כך אומר כבוד השופט ג'ובראן בבשג"ץ 3320/11 ד"ר מעוז נ. הנהלת בתי משפט (11.5.11):

"נראה כי במקרה דנן חשוב לחזור ולהדגיש מושכלות יסוד של מערכת המשפט. הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד. "בעוד שבין בעלי-הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על-ידי המדינה – בקיומה של מערכת בתי-משפט – כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה"...

...אגרת בית משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט...".

4.לטענת המבקש הוא נאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת לאחר שבשנים 1981, 1986- 1987 לא שולם לו שכר ולא היה "מורשה עבודת חוץ". המבקש טוען כי מאותה תקופה הוא מתקיים מקצבה זעומה, כי הוא בן 70 ומצבו הבריאותי רעוע וכי אין באפשרותו לממן האגרה. המבקש טוען כי אין לו תוכניות חסכון, כי יתרת קופות הגמל אפסית, כי שכרה של אשתו 6,890 ₪ + 1,944 ₪ מהמל"ל וכי בבעלותו דירה בה הוא מתגורר עם משפחתו וכן רכב שמשועבד לבנק. עוד נטען כי למבקש הוצאות רבות – חלקן בגין תרופות.

בכל הקשור לקיומה של עילת תביעה, נטען על ידי המבקש כי המשיבים 1 ו- 2 (הם הנתבעים בתביעה דנא) התרשלו בייצוגו וגרמו לו נזקים ובכלל זה אובדן הכנסה ומכאן קיומה של עילת התביעה כלפיהם.

5.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיב 1, התביעה נגדו התיישנה. לטענת המשיבים 2 ו- 3, המבקש לא הוכיח היעדר יכולת כלכלית ולא פרש בפני בית המשפט תמונה מלאה ביחס למצבו הכלכלי. כן נטען כי בבעלות המבקש בית ומכאן שלמבקש משאבים כלכליים נוספים באמצעותם יכול הוא לממן את תשלום האגרה. בנוסף נטען כי המבקש מנהל רמת חיים סבירה וזאת כפי שעולה מהמסמכים שצורפו על ידו.

6.כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.

ראשית לציין, כי למבקש ואשתו הכנסות הן מקצבאות המל"ל והן ממקום עבודתה של אשת המבקש. כן בבעלות המבקש ואשתו דירה המאפשרת קבלת אשראי לצורך מימון האגרה. מפירוט חשבון הבנק שצורף על ידי המבקש עולה כי הוא/אשתו מחזיקים בלא פחות מ – 4 כרטיסי אשראי המחויבים באלפי שקלים בחודש !!!. כן עולה שמופרשים כספים לתוכניות חסכון. מעיון בפירוט הוצאות כרטיס האשראי שצורף על ידי המבקש ועדכני לשנים 2008- 2009 (תקופות בהן טוען המבקש שלא עבד) בין יתר הוצאותיו של המבקש היו גם הוצאות בגין מסעדות, חנויות, בתי קולנוע וטלפון סלולרי – כך למשל, ל"מרכז הנופש בע"מ" שולם הסך של 4,977 ₪ !!!. מפירוט חיובי כרטיס האשראי לשנים 2010- 2011 עולה כי למבקש הוצאות בגין מסעדות, בתי קפה, שיפוצים (בשווי 3,000 ₪!!!), מנוי לעיתון מעריב – הוצאות אלה, אינן תומכות בטענת המבקש למצב כלכלי רעוע – להיפך, חלקן בבחינת הוצאות בגין "מותרות" והדבר מחזק את המסקנה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו כזה המצדיק מתן פטור מתשלום אגרה.

סיכומו של דבר, המבקש לא עמד בנטל להוכיח היעדר יכולת כלכלית ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנא אך אני רואה לציין שלאחר עיון במסמכים, לרבות בהחלטת בית משפט זה בבקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה בגין התביעה הקודמת שהגיש (ת.א 8034-11-09) , הרי שספק אם התביעה נגד המשיב 1 מגלה עילה שכן ככל הנראה התיישנה וזאת בשים לב לכך שמדובר באירועים שהתרחשו בין השנים 1986- 2002 והתביעה מוגשת כעת – שנת 2011.

7.סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.