סבוראי ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל

פסק דין

המבקשים הם ברי רשות במקרקעין. מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה נגד המבקשים שעניינה שימושים שלא כדין שנעשו במקרקעין בה עתר למתן צו מניעה קבוע בקשר עם השימוש במקרקעין. בין הצדדים התגבש מתווה מוסכם לפיו יופסקו חלק מהשימושים במקרקעין ואילו אחרים יימשכו. נציג המינהל ערך ביקור בשטח ונוכח כי מצב הדברים בשטח עולה בקנה אחד עם המוסכם. למחרת היום, ועל יסוד האמור, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה לפיה ינתן נגד המבקשים צו מניעה קבוע שיאסור עליהם לעשות במקרקעין כל שימוש שאינו חקלאי או שאינו מותר בהתאם להסכם המשבצת או לתכניות החלות. כן הוסכם והוצהר כי "מצב הדברים והשימוש דהיום עונה על הסעד הנדרש בעתירה". הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין.

זמן מה לאחר מכן סירב המינהל לחתום על תכניות שביקשו המבקשים להגיש לשם הסדרת השימושים במקרקעין. לעניין זה טען המינהל, בעיקרם של דברים, שתי טענות: האחת, כי המצג שהוצג קודם למתן פסק הדין ביחס לאחד השימושים אינו תואם את מצב הדברים כיום בפועל וכי לא ניתן להתיר את השימוש שנעשה בפועל; השנייה, כי "הסידור הגיאומטרי" של הבנוי על המקרקעין – אף שהוא זהה למצב הדברים נכון למועד פסק הדין האמור – אינו עומד בקריטריונים שנקבעו לעניין זה על ידי המינהל וגם בשל כך לא ניתן לאשר את תכניות המבקשים.

השאלה המתעוררת בענייננו היא האם בטענות האמורות, ונוכח פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, יש כדי להקים בסיס לסירוב המינהל לחתום על תכניות המבקשים.

ההליך הקודם ותמצית עובדות הרקע שאינן שנויות במחלוקת

המבקשים הם ברי רשות במקרקעין הידועים כמשק 28 במושב טל שחר ("המשק").

ביום 20.7.2009 הגיש מינהל מקרקעי ישראל ("המינהל") תביעה נגד המבקשים ונגד נתבעת נוספת שאיננה רלבנטית לענייננו ("התביעה הראשונה").

בתביעה הראשונה נטען, בין היתר, כי המבקשים ביצעו במשק עבודות, שינויים ובניית מבנים ללא כל הרשאה והיתר. בכלל זה נטען כי התובעים הכשירו במשק קרקע לצורך הקמת מגרש חניה, הסבו לול חקלאי למבנה מסחרי, פתחו במקום מסעדה, בתי עסק וחנויות והחלו בבניית מבנים חדשים. בתביעה הראשונה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשים לעשות במשק כל שימוש שאינו חקלאי או שאינו מותר על פי הסכם המשבצת או על פי התכניות החלות על המשק. כן התבקש בית המשפט לצוות על המשיבים להשיב את המשק למצבו קודם לביצוע העבודות האמורות ולהצהיר כי על הנתבעים לשלם למינהל דמי שימוש חורג או דמי שכירות ראויים.

לאחר הגשת התביעה הראשונה התנהל בין הצדדים דין ודברים מחוץ לכותלי בית המשפט. בהתאם למתווה שהתגבש בין הצדדים היה על המבקשים להפסיק את השימוש למטרת חנייה בקרקע שהוכשרה לכך ולהשיב את מצב הקרקע לקדמותו כך שתוכל לשמש לנטיעת מטע. כן היה על המבקשים להפסיק את פעילות המסעדה שפעלה במקום כמו גם את פעילותן של מספר חנויות שפעלו במשק. כן הוסכם כי המתפרה ו"גלריית המעצבים" שפעלו במשק ימשיכו לפעול. כפי שנראה להלן, גלריית המעצבים היא העומדת כיום במוקד אחת המחלוקות שבין הצדדים.

בהתאם לאמור הפסיקו המבקשים את פעילות המסעדה ואת פעילות החנויות שביחס אליהן הוסכם על הפסקת הפעילות.

ביום 29.6.2010, יום קודם למועד דיון שנקבע בתביעה הראשונה, ערך מר אורי אבלס ("אבלס") סגן מנהל מחלקת הפיקוח במחוזי ירושלים במינהל, ביקור במשק על מנת לבחון את מצב הדברים ולראות אם המבקשים אכן פעלו להפסקת הפעילות בהתאם למוסכם.

בדיון שנערך בתביעה למחרת היום, ביום 30.6.2010, הודיעו הצדדים לבית המשפט (כבוד השופטת ח' מאק קלמנוביץ') את דבר הסכמתם וזו קיבלה תוקף של פסק דין ("פסק הדין" או "פסק הדין בתביעה הראשונה").

מפאת חשיבותם יובאו הדברים במלואם:

"פרוטוקול

ב"כ הצדדים: הגענו להסכמה לפיה התביעה תתקבל, ינתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים 1 ו-2 (המבקשים – ד.ג.) שיאסור עליהם לעשות במקרקעין כל שימוש שאינו חקלאי ו/או מותר על פי חוזה המשבצת ו/או התוכניות החלות על המקרקעין. מצב הדברים והשימוש דהיום עונה על הסעד הנדרש בעתירה.

ינתן צו כנגד הנתבעים כי עליהם להשיב את המקרקעין שהוכשרו למגרש חניה לנטיעת מטע וזאת עד ליום 31.12.2010.

מבקשים ליתן פסק דין הצהרתי כי על הנתבעים לשלם לתובע (המינהל – ד.ג.) דמי שימוש חורג על פי נהליו ו/או דמי שכירות ראויים בגין התקופה שבה נעשה השימוש החורג.

לחייב את הנתבעים בהוצאות התובע בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.

פסק דין

אני נותנת להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין." [ההדגשה הוספה]