סבאג נ' סולימאן

החלטה

הבקשה המונחת בפני היא הבקשה לעכב יציאתו של הנתבע מן הארץ.

על פי האמור בכתב התביעה, שהינו כתב תביעה בעילת לשון הרע, המשיב לבקשה הינו חיפאי לשעבר, אשר העביר את מקום מושבו לגרמניה, ומרכז חייו אינו נמצא עוד בישראל.

תקנה 384 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, (להלן: "תקסד"א") קובעת:

"היה המשיב תושב חוץ, לא ינתן כנגדו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שירשמו".

באשר לתושב חוץ, נקבע כלל בפסיקה לפיו, אין מעכבים יציאתו של תושב חוץ מהארץ אלא רק במקרים נדירים ביותר, כאשר מתקיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ. (ראה: ע"א 249/69 פרויליך נ' פרויליך, פ"ד כג(1) 701, 705 (1969); ע"א 230/69 קנטי נ' שווילי, פ"ד כג(1) 501, 506 (1969); בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס, פ"ד מח(4) 529 (1993)).

מנגד, עובדה זו בלבד שהאדם הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ (ע"א 703/70 סומך נ' עוזר, פ"ד כב(2) 799).

הלכה מנחה בעניין עיכוב יציאה של בעל דין מישראל נקבעה בבג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האיזורי, תק-על 94(1) 1139, 1146, שם נקבע כי אמת המידה החוקתית לפיה ניתן לעכב יציאת בעל דין מהארץ משתנה על פי מהות הזכות המהותית אשר להגשמתה מכוון ההליך השיפוטי עצמו.

פסיקה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הרווחת לפיה אדם המתגורר דרך קבע בחו"ל ומרכז חייו מחוץ לישראל, ואין לו כל עיסוק נכסים או מקור הכנסה בישראל, אין תועלת בעיכוב יציאתו מן הארץ. מטרת הצו בנסיבות אלה היא הפעלת לחץ על החייב באופן המהווה הטלת עונש ומפרידו ממשפחתו ואינו מסייע בפירעון החוב (ראה: בין היתר, ד' בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, עמ' 516, מהדורה שביעית, יוני 2009). ועוד נאמר לעניין זה, "עיכוב הנתבע אינו מיועד לשמש אמצעי לחץ נגדו, שיפדה עצמו משוביו" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, עמ' 570 מהדורה שישית, 1990).

בנסיבותיו של מקרה זה, לא מצאתי טעם מיוחד אשר בעטיו ישנה הצדקה, לעכב יציאתו של הנתבע מן הארץ, אלא אף ההיפך מכך. דרושים היו שיקולים כבדי משקל, על מנת להטות את הכף, מול הזכות החוקתית לחופש התנועה.

ככל שהיה מדובר בחיוב על בסיס פסק דין למזונות, או הליך משמעותי אשר יכולה להיות לו השפעה ניכרת מאוד על צדדי ג', יכול והיה מקום לבדוק להיכן נוטה הכף. כאשר מדובר בתביעת לשון הרע, מכוחה מבוקש כי אדם אשר מרכז חייו אינו בישראל, "ייכלא" במדינה לצורך הליך ממושך, הכף נוטה בבירור לטובת הזכות החוקתית לחופש התנועה.

הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, נדחית לפיכך.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ב, 04 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: