סאמט את דיקסון בע"מ נ' ס.ח.פ. פחחות צבע וחלקי חילוף בע"מ ואח'

פסק דין

המדובר בתביעה כספית בגין שני רכיבים: סך של 10,500 ₪ בגין ציוד שהושאל לנתבעת מס' 1 בשנת 2002 ולא הוחזר; סכום קרן של 7,547 ₪ בגין מכירת ציוד וחומרים שונים לנתבעת מס' 1 בגין השנים 2003 עד 2004 ואשר לא שולם.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת מס' 1 בתור חייבת ישירה בגין שני מרכיבי התביעה, ואילו עילת התביעה נגד הנתבע מס' 2 מבוססת על פי טענת התביעה, על כתב ערבות לפיו ערב הנתבע מס' 2 לחובותיה של הנתבעת מס' 1.

הצדדים לא הגיעו להסכם כלשהו, גם לא ברמה הדיונית, והיום שמעתי את עדויותיהם. מטעם התובעת העיד מנכ"ל התובעת אייל שריזלי, ומטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 2 וכן העיד יגאל שטיינר שהיה מנהל מכירות וגבייה אצל התובעת. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה ודחיתי למתן פסק דין.

סל הראיות כפי שהובא בפניי מביא אותי למסקנה, על פי הנטל הדרוש במשפט אזרחי, לקבל את התביעה בגין הסכום המתייחס למכירת ציוד וחומרים שלא סולק (תוך עריכת תיקון של הסכום כפי שיפורט להלן) אך מנגד, מביא אותי לדחיית התביעה בכל הקשור למרכיב של השאלת ציוד שלא הוחזר. אנמק להלן את קביעתי זו.

בכל הקשור למרכיב התביעה המתייחס לציוד שהושאל ולא הוחזר, הרי התובעת נכשלה בהוכחת טענה זו על פי הנטל הדרוש במשפט אזרחי, דהיינו מאזן ההסתברויות. לא הובאו ראיות בכתב המלמדות כי הציוד הנ"ל לא הוחזר, מה גם שהעדות היחידה מפי התובעת הינה של מר אייל שריזלי, אשר לא היה עד לניהול עסקיה של התובעת בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה. על פי עדותו של מר שריזלי הוא עובד אצל התובעת החל משנת 2005. עדותו מבוססת על מסמכים שהתקבלו לידיו לאחר שהתובעת נרכשה על ידי חב' אברהם שריזלי ובנו בע"מ. המסמכים בכתב, גם אם התקבלו במלואם כראיות מטעם התביעה, אינם מלמדים על מהות הציוד שהושאל, סוגו, כמותו, ובוודאי שאינם מלמדים על השווי הכספי. מרכיבים אלה הם חיוניים לשם הוכחת טענות התובעת בגין הסכום הנדרש בסך 10,500 ₪. התובעת לא עמדה בנטל זה, ועל כן אין לקבל את התביעה בגין כך.

לא כך הם פני הדברים בכל הקשור ליתרת חוב בסך 7,547 ₪ שלא סולקה על ידי הנתבעת מס' 1 בגין מכירת ציוד וחומרים שונים. המסמכים שהתובעת צירפה, לרבות כרטסת הנהלת חשבונות, מוכיחים את הסכום הנ"ל כנדרש במשפט אזרחי, למעט תיקון המתבקש בכל הקשור לסכום החשבונית מס' 204963 מיום 31/7/03 שאין בינה לבין הסכום הנקוב בתביעה התאמה. בחשבונית זו צוין סכום בסך 1,964 ₪ כולל מע"מ, בעוד שבתביעה ובתצהיר של מנהל התובעת צוין סכום בסך 856 ₪, לא היה בפני התובעת הסבר לגבי השוני הנ"ל ולמרות שמדובר בתביעה בסכום הנמוך מהסכום שנקוב בחשבונית הנ"ל, הרי השוני המהותי מביא אותי למסקנה שלא לקבל חשבונית זו במלואה. לגבי כל יתר חשבוניות המס ותעודות המשלוח וכרטסת הנהלת החשבונות, ניתן למצוא בסיס ראוי לתביעה הכספית בגין חוב שלא סולק.

ראוי לציין כי טענת הנתבע מס' 2 לפיה אינו מכיר את התובעת וכי הוא מכיר רק אדם בשם יגאל (אשר העיד כעד הגנה בתיק) התבררה כטענה לא נכונה. מעדותו של הנתבע מס' 2 ניתן ללמוד כי היה קשר עסקי ברור עם התובעת, לרבות חיובים וזיכויים.

הטענה שהעלה הנתבע מס' 2 בדבר העדר יריבות משפטית נגדו איננה טענה ממשית. הוגש כתב ערבות חתום על ידי הנתבע מס' 2 בגין חובותיה של הנתבעת מס' 1. טענת הנתבע מס' 2 כי לא מדובר בחתימתו איננה טענה בעלת משקל, הן מאחר ולא הובאה ראיה כלשהי בעניין זה והן לאור כך שעל פניו נראה דמיון ממשי בין החתימה על כתב הערבות לחתימתו של הנתבע מס' 2 על מסמכים אחרים, לרבות תצהיר עדות ראשית.

עדותו של עד ההגנה מס' 2, מר יגאל שטיינר, נסמכת על תצהיר עדות ראשית שהגיש בחודש אוקטובר 2009 ואשר מתייחס לעניינים אשר התרחשו לפני 6 או 7 שנים. בחקירתו הנגדית הבהיר העד הנ"ל כי אינו יכול לזכור פרטים מהתקופה הנ"ל (ואשר בעניינם הוצגה לו שאלה ישירה) אך לא הובא הסבר מניח את הדעת מפי ההגנה כיצד יכול עד זה לזכור כמעט בוודאות את הפרטים המדויקים שציין בתצהירו (למשל: שהוא פנה אישית אל הנתבעת מס' 1 להחזיר ציוד, שהנתבעת מס' 1 החזירה את הציוד במלואו, שמעולם לא דרש מבעלי מוסכים לחתום על כתב ערבות... וכו'). לכך יש להוסיף כי חרף האמור בתצהיר עדות ראשית מטעמו ולפיו: "מעולם לא דרשתי מבעלי מוסכים לחתום על כתב ערבות.....", הרי בפועל, היה עד לחתימה של ערב כנ"ל, בהתאם למסמך שהוצג לעד בחקירה נגדית. תשובתו של העד היתה שיכול להיות שאותו לקוח הוחתם על ערבות אישית.

מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שהתביעה הוכחה לגבי מכירת ציוד וחומרים בסך של 6,691 ₪ (שהם הסכום המתקבל לאחר הפחתת חשבונית מס 204963 ע"ס 856 ₪ מסכום החוב על פי הכרטסת בסך 7,547 ₪). מנגד, התביעה בגין ציוד שהושאל ולא הוחזר לא הוכחה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעת את הסך 6,691 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 16/3/04 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים הדדית לתובעת החזר אגרת משפט יחסית לסכום שנפסק בצירוף הפרשים כחוק.

על הסכום המתקבל, כשווי להיום, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 20%.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"א, 30 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: