סאלם ואח' נ' אואקין ואח'

פסק דין

עניינה של תובענה זו בתשלום דמי תיווך.

א.עיקר טענות התובעים

1.התובע 1 (להלן: "התובע") הינו מתווך בעל רישיון והתובעת 2 (להלן: "התובעת") היא חברה בבעלותו וכנטען עוסקת בתיווך בארץ ובחו"ל.

2.ביום 12.6.07 התקשרו הנתבעים בעלי נכס המקרקעין הידוע כחלקות 313-315, 293 בגוש 6204 (להלן: "המקרקעין") בהסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") עם חברת בהרי פלוטקין רמת גן בע"מ (להלן: "הרוכש") למכירת זכויותיהם במקרקעין.

3.כנטען על ידי התובעים נכשלו הנתבעים קודם לחתימת הסכם המכר בניסיונותיהם למכור את המקרקעין.

4.להלן טוענים התובעים כי הם שהפגישו בין הנתבעים מזה ובין הרוכש מזה במטרה להגיע לכריתת הסכם המכר וכי עמלו במלאכת התיווך באופן שהתובע הביא בפני הנתבעים הצעת פתרון לקביעת סכום המכר בסכום כולל של 5,916,750 דולר (להלן: "תמורת המכר").

5.התובע מוסיף וטוען כי נפגש מספר פעמים עם הנתבע מס' 13 (להלן: "קוטנר") וזה הביע הסכמתו לדרישת התובע לקבלת דמי תיווך בשיעור של 2% משווי העסקה בצירוף מע"מ ומשכך יש לחייב את קוטנר אישית בתשלום סכום התביעה.

6.התובע טוען כי נספח ט' לטיוטת הסכם המכר שכותרתו: תחשיב חלוקת דמי תיווך לשמואל סלם (להלן: התחשיב") מלמד על התחייבות הנתבעים לשלם לו דמי תיווך הגם שהתובע נמנע מלחתום עליו שכן שיעור דמי התיווך שנקע בו (1/2%) הינו "מבזה ובניגוד למוסכם".

7.להלן טען התובע כי הוא היווה את הגורם היעיל בהתקשרות שבין הנתבעת לרוכש וכי הנתבעים באמצעות קוטנר שפעל כנציגם התחייבו לשלם לו דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ אך התכחשו להתחייבותם.

8.התובעים טוענים איפוא כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבונם וכי יש לחייבם בתשלום סכום התביעה גם על יסוד הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

ב.עיקר טענות הנתבעים

1.הנתבעים הגישו כתב הגנה בגדרו הכחישו את מרבית טענות התובעים וכפרו בזכותם לגבות מהם דמי תיווך כלשהם.

2.הנתבעים הכחישו מחוסר ידיעה את היות התובע מתווך מורשה.

3.לעיצומה של התביעה טענו הנתבעים כי קוטנר בלבד פגש את התובע וכי קוטנר אשר היה מודע לעובדה כי הרוכש התקשר עם התובע בהסכם תיווך, הקפיד להדגיש בפני האחרון כי הנתבעים לא ישלמו לתובע דמי תיווך ואף לא יחתמו עימו על מסמך כלשהו.

4.להלן נטען כי התחשיב לא נחתם ואף נזרק לסל הניירות כיוון שהנתבעים לא הסכימו מעולם לשלם דמי תיווך.

5.הנתבעים מוספים וטוענים כי קוטנר לא התחייב לשלם לתובעים דמי תיווך, אינו נמנה על בעלי המקרקעין, אין בידו יפוי כח מטעמם וכי אינו יכול להתחייב בשמם.

6.הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין התובע זכאי להחיל לגביו את הוראות חוק עשיית עושר שכן על תביעת התובעים חלות הוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים").

בכתב התשובה שהגישו התובעים נטען כי הנתבעים בין היתר באמצעות קוטנר התחייבו כלפי התובע לחתום עימו על הסכם התיווך לתשלום דמי תיווך בשיעור של 2% וכי הבטחתם הסתברה להיות הבטחת שווא.

בנסיבות אלו – כך התובעים – יש לראות את הסכם התיווך כאילו נחתם ולאכוף על הנתבעים תשלום דמי תיווך.