סאלח נ' אס.אי.אס. שירותי שמירה ואבטחה בע"מ ואח'

החלטה

1.מושא החלטה זו הנה בקשה חוזרת של התובע להזמנת עדים מטעמו, לישיבת ההוכחות בתיק אשר קבועה ליום 09/01/14.

נפרט להלן את הרקע הדיוני הצריך להכרעה בבקשה –

א.ביום 01/11/12 התקיים דיון מוקדם בתיק, במהלכו גובשו המוסכמות והוגדרו הפלוגתאות הנטושות בין הצדדים, וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

בסעיף 5 לאותה החלטה נקבע כהאי לישנא -

"סירב עד לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי צד לבוא עמו בדברים יגיש אותו צד למזכירות ביה"ד בקשה להזמנת אותו עד שיעיד בפני ביה"ד במועד הנ"ל. בבקשה האמורה יפורטו הסיבות בגינן מבוקש להעיד אותו עד שלא בתצהיר. כן יפורטו העניינים לגביהם יתבקש אותו עד להתייחס בעדותו. בקשה כאמור תומצא בתוך המועד שנקבע לעניין הגשת התצהירים".

ב.תצהירי התובע הוגשו ביום 24/03/13.

תצהירי הנתבעת הוגשו ביום 06/11/13, לאחר ארכה שהוענקה לנתבעת, לבקשתה, בשל שהיית עורכת הדין המטפלת בתיק בחופשת לידה. בהינתן העובדה שבמהלך תקופה זו חלו פגרת הקיץ ופגרת סוכות, ובעובדה שמלכתחילה נקבעו, לבקשת ב"כ התובע שגם היא עמדה לצאת, בזמנו, לחופשת לידה, פרקי זמן של 60 יום לכל צד להגשת תצהירים, הרי שמדובר בארכה בת פחות מחודשיים.

ג.ביום 11/12/13 הוגשה מצד התובע בקשה להזמנת שלושה עדים לישיבת ההוכחות.

הבקשה לא לוותה בכל פירוט או הנמקה.

מיד למחרת הוגשה תגובה מצד הנתבעת בה הודיעה באת כוחה על התנגדותה להזמנת העדים המבוקשים, בהיותה בניגוד לסעיף 5 להחלטת בית הדין אשר צוטטה לעיל, הן נוכח עיתוי הגשתה והן בהעדר כל הנמקה כמתחייב מהחלטת בית הדין, והוסיפה וטענה שהזמנת העדים תעניק לתובע יתרון דיוני ותפגע בהגנתה.

בעקבות זאת ניתנה, ביום 15/12/13 ההחלטה הבאה –

"בית הדין מוצא ממש בכל טענות הנתבעת המפורטות בתגובה זו, ומוצא טעם לפגם בבקשה שהוגשה בהתעלמות מהוראות מפורשות של בית הדין, בעיתוי סמוך למועד ישיבת ההוכחות. בנסיבות אלה לא יוזמנו העדים".

ד.ביום שלמחרת הוגשה מצד התובע "בקשה חוזרת להזמנת עדים", ובה נתבקש בית הדין לעיין מחדש בהחלטתו שלא להזמין העדים כמבוקש.

בבקשה נטענו בעיקר הדברים הבאים –

ראשית, הלין ב"כ התובע על כך שב"כ הנתבעת איננה ממציאה לו עותק מהודעותיה, בגדרן גם תגובתה לבקשה להזמנת עדים, וכך נוצר מצב שתגובתה אומצה ע"י בית הדין מבלי שהיתה לתובע הזדמנות להתייחס אליה.

שנית, הלין ב"כ התובע על כך שבית הדין קיבל (תמיד, כך נטען), בקשות להארכת מועד שהגישה הנתבעת ללא קבלת תגובת התובע.

ועוד הלין על כך ש"ההחלטה "אימצה" את תגובת הנתבעת כפי שקורה וקרה לכל אורך ההתנהלות בתיק דנן" (כך!!).

שלישית, הלין על כך ש"נראה שכבוד בית הדין לא שת ליבו לעובדה שעל אף שהתובע טרח להמציא את תצהיר עדותו עוד בחודש 3/13, הרי שתצהירי הנתבעת הוגשו כ – 8.5 חודשים אחרי" (כך!! ). טוב היה אם ב"כ התובע היה נוקט התייחסות ראויה לבית הדין, וגם בודק היטב את מנין הימים שהוא בוחר להעלות במודגש בבקשותיו, תוך שהוא נזכר, בטרם התלהמות, בהוראות הדין לגבי פגרות ובעובדה שמלכתחילה הוענקו 60 יום להגשת התצהירים לבקשת ב"כ התובע עצמה, מתוך התחשבות בהיותה עתידה לצאת לחופשת לידה, התחשבות שננקטה גם ביחס לב"כ הנתבעת. כך או כך וגם אם נתעלם מהפגרות, ומהמועדים של 60 יום, הרי שמיום 24/03/13 עד ליום 06/11/13 פחות משבעה וחצי חודשים...

רביעית, וסוף סוף לגופו של עניין, נטען שהעדים הנוספים המבוקשים אינם בשליטת התובע, והצורך בעדותם עלה ונבע רק לאחר קבלת תצהירי הנתבעת, שמהעיון בהם עלתה התייחסות לסדרי העבודה במלון בו עבד התובע והצורך בעיון במסמכי ההתקשרות של הנתבעת עם אותו המלון.