סאבק נ' סייף

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב הקובלנה, אשר הוגש כנגד הנקבל.

כתב האישום נשוא הקובלנה הפלילית, מייחס לנקבל ביצוע עבירה של פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, עבירה לפי סעיף 6 בצרוף לסעיפים 2 ו- 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965.

הקובל מכהן כמזכיר המועצה המקומית ביישוב חורפיש.

הנקבל הינו מנהל מחוז צפון של ארגון העובדים "ההסתדרות הלאומית".

כנטען, בתאריך 02.12.12 פנה הנקבל במכתב לקובל ול-21 נמענים אחרים נוספים, בו העלה טענות, מהן עולה כי הקובל ביצע עבירות פליליות.

בין היתר טען, כי יש לבטל הקובלנה מהטעם של הגנה מן הצדק ו/או בגין שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או בשל היות הקובלנה נוגדת את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית, כן טען לאכיפה בררנית.

עוד טען, ב"כ הנקבל, כי הנקבל, כממלא תפקיד ציבורי, נכנס למסגרת סעיף 69 לחסד"פ, על אף שאינו עובד מדינה והפועל היוצא מכך, שהגשת הקובלנה היתה טעונה אישור היועמ"ש ומשאין אישור שכזה, יש לבטל הקובלנה.

לטענת ב"כ הקובל, תיאור הרקע העובדתי בבקשת הנקבל אינו מדויק ומטעה.

לפיכך, ביקשה ב"כ הקובל לדחות הבקשה לביטול הקובלנה ולכל היותר, להכריע בה רק לאחר שמיעת הראיות בתיק.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני קובעת כי, בשלב זה, לא אוכל להחליט בבקשת הנקבל לביטול הקובלנה שכן, בשלב זה, לא ביסס הנקבל בראיות את טענתו לקיומה של ההגנה מן הצדק, כמו גם את יתר טענותיו.

באשר לטענה לביטול הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק;

המדובר בטענה, שבהתאם לפסיקת בתי המשפט, הינה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד.

ראה הנאמר בע"פ 5672/05, טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו):

"הגנה מן הצדק, כך נראה, הייתה ונותרה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד".

עוד ראה בעניין ההגנה מן הצדק נאמר בע"פ 4855/02, מדינת ישראל נ' בורוביץ, פד"י נט(6)776:

"שאלת החלתה של הגנה מן הצדק על מקרה נתון טעונה בחינה בת שלושה שלבים: בשלב הראשון על בית-המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה נדרש בית-המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, שהעיקריים שבהם פורטו לעיל, תוך שהוא נותן דעתו על נסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו. בתוך כך עשוי בית-המשפט לייחס משקל, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות (הלכאוריות או המוכחות) המבססות את אשמתו; לנסיבותיהם האישיות של הנאשם ושל קורבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום-לב. ברי כי בגיבוש האיזון בין השיקולים הנגדיים ייחס בית-המשפט לכל אחד מהשיקולים את המשקל היחסי הראוי לו בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון. כך למשל ככל שמעשה העבירה חמור יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, וככל שמעשה הרשות שערורייתי יותר, ופגיעתו בנאשם ובזכויותיו חמורה יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבשמירת זכויותיו של הנאשם ובריסון כוחה של הרשות. בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב-האישום. בין היתר, עשוי בית-המשפט לקבוע כי הפגיעה שנגרמה לנאשם, אף שאינה מצדיקה את ביטול כתבהאישום שהוגש נגדו, מצדיקה היא את ביטולם של אישומים ספציפיים, או תהא ראויה להישקל לטובתו בקביעת עונשו, אם יורשע. כן עשוי ביתהמשפט לקבוע כי תיקון הפגיעה יכול שייעשה במסגרת בירורו של המשפט, כגון בבירור שאלת קבילותה של ראיה שהושגה תוך שימוש באמצעים פסולים".

נראה כי במקרה שלפנינו ובטרם נשמעו הראיות, אין מקום להחליט, בשלב זה, בטענת ההגנה מן הצדק, שמעלה הנקבל.

אשר לטענת האכיפה הבררנית שהועלתה, לטעמי, יש מקום לבחון את תחולת הטענה האמורה על הליכי קובלנה, בהתחשב בעובדה שהקובל הוא גורם פרטי ולא רשות שלטונית.

הקובל אמנם נכנס לנעלי התביעה עם הגשת הקובלנה, אולם, אין לראותו כרשות מרשויות המדינה.