נתן נ' רמבח ואח'

פסק דין

תביעה זו היא בגין תאונת דרכים.

התובע החנה את רכבו בפתח הכניסה לחנייה פרטית שלו, על הכביש לאורך המדרכה.

רכב הנתבע נהוג על ידי נהגת מטעמו פגע בצד הימני קדמי של רכב התובע פגיעה קשה.

בפי הנתבע מספר טענות.

טענה הראשונה, כי רכב התובע חנה כנגד כיוון הנסיעה.

טענה זו אין לה כל משמעות. אין כל איסור על חנייה כנגד כיוון הנסיעה, ובכל מקרה אין לעובדה זו כל נפקות על האחריות לתאונה.

טענה שנייה, כי התאונה ארעה מיד עם סיום פנייתה של הנהגת ברכב הנתבע וכניסתה לכביש בו ארעה התאונה.

טענה זו אין בה אמת. על ידי התמונות שהוגשו לי, ובכלל זאת התמונות של הנתבע, ברור כי התאונה ארעה במרחק רב מן הפנייה לאחר נסיעה של כמה עשרות מטרים בתוך הכביש הישר.

טענה שלישית, כי רכב התובע הוזז מן המקום בטרם צולמו התמונות שהגיש התובע.

גם טענה זו אין לה מקום. מיקום הרכב, על-פי תמונות התובע, זהה בדיוק למיקומו בתמונות הנתבע, אשר צולמו, לדברי הנתבע, מיד לאחר התאונה.

טענה רביעית, כי רכב התובע עמד באלכסון וחסם את נתיב הנסיעה.

בתמונות אכן רואים כי רכב התובע עומד מעט באלכסון, אולם מדובר בזווית קטנה והוא אינו חוסם את נתיב הנסיעה בכביש.

יתר על כן, אינני יכולה להיות בטוחה שסטייה זו לא נגרמה כתוצאה מן התאונה עצמה אשר דחפה את רכב התובע לאחור באלכסון מעט.

טענה חמישית, כי לרכב התובע לא היתה כל אפשרות לעקוף את רכב התובע כיוון שקיים קו הפרדה לבן רציף.

גם טענה זו אין לה ביסוס. על פי התמונות ניתן לראות כי במקום התאונה קיים קו מקווקוו, המאפשר סטייה לנתיב הנגדי.

כמובן שסטייה כזו צריכה להיעשות רק כאשר ניתן לבצעה מבלי לסכן את התנועה הבאה ממול, ולעניין זה ראוי לחזור ולהדגיש כי רכב התובע לא חסם את נתיב נסיעת רכב הנתבע וניתן היה לעקפו מבלי להפריע לתנועה שממול.

הרי שכך אני דוחה את כל טענות ההגנה.

בנוסף, יש לשים לב לחומרת הפגיעה ברכב התובע. כזכור, רכב התובע היה בחנייה כך שכל עוצמת הפגיעה היא כתוצאה ממהירות נסיעת רכב הנתבע בלבד.

ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת כי רכב הנתבע היה במהירות גבוהה מאוד.