נשיא(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי בקשה לחזרת תפוס, על פי סעיף 36 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1961.

2.בתאריך 22/3/2009, הכרעתי את דינו של הנאשם בת"פ 3639/07 וקבעתי, בהתייחס לאישום השביעי, את אשמתו של המבקש בעבירה של שינוי זהות של רכב או חלקי רכב, המתייחס לרכב נשוא הבקשה.

3.בתאריך 25/3/2010, בע"פ (מרכז) 1239-07-09, זיכה ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז את המבקש מחמת הספק באישום השביעי, תוך שקבע כי לא הייתה מחלוקת שהרכב נשוא אישום זה זויף ולפיכך הסתיים הדיון בביהמ"ש קמא בשאלת הזיוף וכל שנשאר לקבוע האם עמדה התביעה בנטל ההוכחה כי המבקש, או מי טעמו, עומדים מאחורי הזיוף, נטל, שלטעמם לא הורם ולפיכך זוכה המבקש מחמת הספק מעבירת הזיוף.

4.ביסוד בקשת המבקש החלטת ביהמ"ש לערעורים שזיכה את המבקש מזיוף הרכב. בגין אותו זיכוי סבור המבקש כי למשיבה אין זכות להחזיק בתפוס ולפיכך עליה להחזירו לידיו. לחילופין, עתרה ב"כ המבקש להחזיר לידיו את חלקי הרכב המקוריים כפי שנקבע בחוו"ד מומחה שהוגשה בתיק המקורי, ואת החלקים הלא מקוריים, היינו המרכב, יש לאפשר למבקש לרכוש מהגורם אליו שייך.

5.לטענת המשיבה, משקבע ביהמ"ש, על שתי ערכאותיו, כי מדובר ברכב מזויף, אף שנקבע בערכאת ערעור כי לא המבקש זייפו, עדיין מדובר ברכב מזויף אשר האינטרס הציבורי מחייב שלא ינוע על הכביש ולפיכך על ביהמ"ש לחלטו או להורות על השמדתו.

6.בהחלטתי מיום 17/11/2010, הוריתי למבקש להציג בפני את עמדת בעלי המרכב ועמדת רשות הרישוי, באשר להכשרת הרכב המזויף, בטרם החלטתי.

7.בישיבת יום 18/7/2011, לאחר שהתקבלו עמדות משרד הביטחון ומשרד הרישוי, הודיעה המשיבה על הסכמתה להחזרת החלקים המקוריים למבקש, היינו: שלדת הרכב, המנוע, תיבת ההילוכים והגלגלים. לעניין החלקים המזויפים, היינו: מרכב הרכב, ארגז ותא הנוסעים, הודיעה המשיבה כי יש לחלטם או להשמידם.

המבקש סירב להסכמה זו ולפיכך, זומן לחקירה בביהמ"ש המהנדס מר כאמל קייס, ראש תחום תקינה במשרד התחבורה.

8.בישיבת יום 11/10/2011 העיד מר קייס ומסר כי הינו משמש כראש תחום תקינה במשרד התחבורה, תחום אשר שונה מתחום רישוי רכבים. לדבריו, טסט של רכב נעשה במכון רישוי. לתחום התקינה חוזרים כאשר ישנה אי התאמה בין חלקי הרכב לבין הפרטים ברישום הרכב וכאשר במכון הרישוי לא יכולים להתמודד עם הבדלים אלה.

עוד העיד, כי מסר חוו"ד עקרונית מבלי לבדוק את הרכב נשוא הבקשה באופן פיסי ומבלי להיכנס לרזולוציה של משרד הרישוי. כמו כן, אין ביכולתו להעיד האם השינוי שנעשה ברכב בוצע כדין.

לטעמו, אין ספק שיש צורך בקבלת היתר לעריכת השינויים עוד בטרם התיקונים עצמם.

9.ב"כ המבקש עתרה לאפשר למבקש לקבל את הרכב לידיו, תוך שירכוש ממשרד הביטחון את המרכב, לפי ערכו הנקוב בחוו"ד השמאי, תוך התחייבות שהמבקש לא יעשה שימוש ברכב עד קבלת ההיתר ממשרד הרישוי לשינוי המבנה.

10.ב"כ המשיבה עתר לכבד את עמדת המשיבה, שמאזנת בין זכות הקניין של המבקש ובין האינטרס הציבורי שלא להשיב רכב, שחלק מחלקיו זויפו, לכביש כפי שהוא.

11.השאלה העומדת לדיון בפני הינה האם ניתן להשיב למבקש רכב הנמצא בבעלותו, אשר אין ספק כי זויף, אף שאין הוכחה כי המבקש ידע על הזיוף. במילים אחרות: האם הזכות הקניינית של המבקש צריכה לגבור על האינטרס הציבורי האוסר על תנועת כלי רכב מזויפים בכביש. שאלה משנית היא, הינה האם בסמכות ביהמ"ש להכשיר רכב מזויף ע"י מתן אפשרות למבקש להשיג אישורים בדיעבד על ההרכבה של החלקים המזויפים לשלדת הרכב. התשובה לשתי השאלות הינה שלילית, ואנמק.

12.הלכה היא כי כאשר על הכף מונחת זכות יסוד של הפרט לקניינו ומנגד סמכות הרשות ליטול מן הפרט את קניינו, על הרשות למלא בקפדנות אחר הוראות החוק ולנקוט את הצעדים המתחייבים ממנו כדי להפעיל סמכותה תוך פגיעה מידתית ומינימלית בזכותו של הפרט לקניין [בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל (פורסם בתקדין)]. יחד עם זאת, באיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכותו הקניינית של המבקש, יש לעיתים להעדיף את האינטרס הציבורי על פני אינטרס הפרט, כמו במקרה שבפני.

13.בנסיבות התיק שבפני אין ספק כי המרכב של הרכב המדובר אינו המרכב המקורי, שכן הינו מרכב של רכב צה"לי. כמו כן, לא הוכח בפני כי המבקש קיבל את אישור רשות הרישוי לבצע את השינוי בשלדת הרכב, דהיינו להרכיב עליו מרכב של רכב אחר. נהפוך הוא: המבקש טען בפני במהלך ניהול התיק הפלילי כי רכש את הרכב כפי שהוא והרכב אף עבר "טסט" כפי שהוא.

14.מהראיות שהובאו בפני, חוו"ד משרד הרישוי ועדותו של מר קייס בפני, עולה כי יש צורך בקבלת אישור של משרד הרישוי לבצע "תפירה" בין חלקים שונים של שני כלי רכב שונים. אישור שכזה לא הוצג בפני ולא הוכח כי ניתן. כמו כן, לא הוכח בפני כי אישור שכזה יכול להינתן בדיעבד.

יתרה מכך, הסכמת משרד הביטחון למכור את חלקי הרכב הצהליים תמורת 15,000 ₪, אינה יכולה להכשיר את "הרכב" כפי שהוא במצבו הנוכחי הנמצא בהחזקת המשיבה.

15.לטעמי, האינטרס הציבורי מחייב כי רק כלי רכב חוקיים ינועו על כבישי הארץ. אין ספק כי רכבו של המבקש, שנעשה בו שינוי מבנה ואשר לא קיבל לשינוי זה היתר בכתב מאת רשות הרישוי בהתאם להוראות תקנה 30 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אינו רכב חוקי. בנסיבות אלה אינני הגורם המוסמך להורות על החזרת רכב שאינו חוקי למאן דהוא.