נרקיס נ' כץ ואח'

פסק דין

1.ביום 24.3.10 עמדה שיירת כלי רכב ברח' דרך ירושלים בין רעננה להרצליה.

במועד זה אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים כל הצדדים בתיק זה ומעורבים נוספים.

2.לגרסת התובעת, עמדה מאחורי רכב מיצובישי כחמישית בשיירה, בהמתנה להחלפת האור ברמזור.

בעודה עומדת, ראתה רכב המתקרב אל רכבה כשהוא נוסע במהירות ולא מתכוון לעצור.

מבעוד מועד החזיקה בשתי ידיה בהגה, ואז חשה בחבטה מאחור שהדפה אותה לרכב שלפניה. בחלוף שבריר שניה נוסף חשה חבטה נוספת של אותו רכב נוכח מעורבותו של רכב נוסף שנסע באותה שיירה מאחוריו.

בעדותה בפני העידה התובעת באופן מפורש, וחזרה על כך כמה פעמים בחקירתה, כי חשה שתי פגיעות ברכב במרחק של שניות האחת מהשניה.

3.לגרסת הנתבע 1, נסע בכביש כשהוא ראה לפניו כלי רכב נתונים בעצירה.

בהגיעו למרחק של כשני מטר מרכב התובעת, ותוך כדי שהוא בתהליך עצירה ובמהירות של כשני קמ"ש, חש לפתע בפגיעה אחורית של רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 2.

הנתבע הנ"ל עמד על טענתו, כי לא פגע ברכב התובעת לפני שנהדף ע"י הנתבע 2 לכיוון רכבה של התובעת, מה עוד שהאחרון התנצל בפניו והודה בפגיעה.

4.לגרסת הנתבע 2 , נסע גם הוא בכביש הנ"ל, כשלפניו נסע הנתבע 1, אותו ראה נוהג ברכב ונוסע לאיטו.

הנתבע 2 הודה למעשה, כי נסע במהירות מופרזת, וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבע 1.

5.למעשה, אין מחלוקת כי רכבה של התובעת נפגע ע"י מי מהנתבעים.

המחלוקת ביניהם היא, בעניין הגורם הבלבדי או המכריע לנזק ברכב התובעת.

לטענת נציג הנתבעת 4, שביטחה רכבו של הנתבע 2, יש לדחות את התביעה כנגדם, הואיל וכל הנזק ברכבה של התובעת נגרם כתוצאה מאשמו של הנתבע 1, והדבר מקבל חיזוק דווקא בגרסת התובעת.

לעומתה, טען נציג הנתבעת 3, כי כל הנזק אירע באשמו של הנתבע 2, אשר אף הודה בביהמ"ש, כי בשל מהירות מופרזת מטעמו פגע ברכבו של הנתבע 1, והדף אותו לעבר רכבה של התובעת.

6.במבחן טענות הצדדים, אני נותנת אמון בגרסת התובעת שאותה מצאתי אמינה מאד.

אני דוחה את טענות נציג הנתבעת 3 בדבר אופן קרות התאונה שהיא בגדר אפשרות בלתי סבירה. לא ניתן לקבל את טענתו בדבר ביצוע פגיעה כפולה ע"י הנתבע 1 רק מכח הדיפתו ע"י הנתבע 2 כך שהרכב חזר לאחור מכוח עצמו ופגע שוב ברכב התובעת . גרסה זו אינה יכולה להחשב אפילו כגרסה המיישבת באופן דחוק את המקרה עם גרסת התובעת .

מכאן, שאירוע התאונה התרחש באופן שהנתבע 1 פגע תחילה ברכבה של התובעת, ולאחר מכן נהדף ע"י הנתבע 2.

פועל יוצא מכך הוא, כי האחריות לקרות התאונה רובצת על שני הנתבעים כמעוולים במשותף.