נצר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שלכאורה נהג במהירות של 160 קמ"ש וזאת לאחר שהופחתו ממהירותו הנמדדת 5 קמ"ש.

הכביש בו נהג המבקש מאפשר נהיגה במהירות מכסימאלית של 100 קמ"ש.

ב"כ המבקש הסכימה (ובצדק) כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש.

טענותיה הסתכמו בתיאור נסיבות הנהיגה ברכב חדש של חברו אותו לא הכיר ולכן "גלש" למהירות המיוחסת ובעיקר הפנתה לעובדה כי המדובר בנהג ותיק מאד שלו עבר תעבורתי קל מאד הכולל שלוש הרשעות קודמות בלבד.

עוד ציינה ההגנה את הפגיעה של הפסילה בעבודתו של המבקש הקשורה בנהיגה יום יומית.

ב"כ המדינה התנגד לבקשה, אישר קיומן של ראיות לכאורה נגד המבקש וטען למסוכנות הנלמדת במיוחד מנסיבות ביצוע העבירה – מהירות חריגה ומסוכנת.

דיון -

מאחר והצדדים מסכימים על קיומן של ראיות לכאורה, לא ארחיב בנקודה זו ואקבל את הסכמתם כעובדה.

ביחס לשאלת מסוכנותו של המבקש:

נכון כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מחזה נפוץ במקומותינו.

לא בכל יום מזדמן לבית המשפט נהג הנוהג 31 שנים ולחובתו 3 עבירות קנס (אחרונה בשנת 1999)

ללא ספק, עברו התעבורתי של מבקש זה אינו מעיד על מסוכנותו.

יחד עם זאת, לא בכל יום פוגש בית המשפט מבקש לו מיוחסת נהיגה ברכב במהירות בלתי נתפסת של 160 קמ"ש (במקור 165 קמ"ש לפני הפחתה).

בניגוד לטענת ב"כ המבקש לפיה לא הכיר היטב את הרכב בו נהג, הרי שגם אם טענה זו מדויקת היא מקימה בעייני סכנה עוד יותר גדולה מהמבקש עת נהג במהירות כה גבוהה ברכב אותו לא הכיר הייטב. הזהירות מחייבת כי רכב שאינו מוכר לנוהג בו, ינהגו בו בזהירות מוגברת.

אלא, שהמבקש עצמו לא הסביר את מהירותו לקצין כפי שטענה בא כוחו.

לטענתו הכתובה, בנו לא חש בטוב, והוא מיהר אליו (לכיוון יבנה) כדי לבדוק מה שלומו.

מתגובתו של המבקש עצמו ומעצם המהירות המיוחסת אני יוצא מנקודת הנחה כי אין המדובר בטעות או חוסר תשומת לב רגעית של המבקש למד המהירות.

המדובר בהחלטה "קרה" של המבקש לנהוג ברכב זה במהירות גבוהה מאד ומסוכנת אשר סיכנה את חייו שלו ואת חיי כל מי שהיה בסמוך לו עת נהג כך ברכב.

נסיבות המקרה מאפילות על עברו התעבורתי הקל של המבקש ואין כתוצאה מהן כל הצדקה לביטול, שינוי או קיצור של הפסילה המנהלית.