נצר נ' חפיף ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 18.3.11 בשעות הערב, באזור התעשייה הישן בראשון לציון, ברחוב משה בקר.

לטענת התובעת, היא יצאה עם רכבה ממקום חניה. בשלב זה המשך נתיב הנסיעה היה חסום ועל כן המתינה במקומה במצב עצירה.

בעודה ממתינה, רכב הנתבעת שעמד במקביל אליה נסע לאחור ובתוך כך התחכך ברכבה וגרם לנזק לאורך המוקד השמאלי.

הנזק לרכב הוערך בסך 4,258 ₪, הכוללים את עלות התיקון, ירידת הערך ושכר טרחת השמאי.

2.לטענת הנתבעות, רכב הנתבעת עצר בעצירה מוחלטת. אז תמרנה התובעת לאחור ובתוך כך פגעה ברכב הנתבעת.

3.בדיון שנערך לפניי העידו הנהגות המעורבות.

4.התובעת חזרה על גרסתה על פיה הייתה במצב עצירה מלא.

בשלב זה רכב הנתבעת שעמד במקביל אליה החל לנסוע לאחור ופגע ברכבה עם הקצה השמאלי [פר' עמ' 1 ש' 18-19].

עוד הוסיפה התובעת שהנתבעת תמרנה לאחור, שכן ביקשה להיכנס למתחם חניה שהיה חסום באמצעות מחסום וכאשר המחסום לא נפתח, החלה לנסוע אחורנית ואז התרחשה הפגיעה [פר' עמ' 3 ש' 7-9].

התובעת הדגישה בעדותה ובחקירתה הנגדית שרכבה היה במצב עצירה, שכן המשך דרכה הייתה חסומה על ידי מכוניות אחרות.

5.הנתבעת הכחישה את גרסת התובעת.

לטענתה, הרכב היה במצב עצירה כאשר בזמן זה היא שוחחה עם חברתה והמתינה שהשומר יפתח את המחסום. לא היה לה כל אינטרס לתמרן לאחור, שכן המתינה למחסום שיפתח [פר' עמ' 2 ש' 28-29].

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי במוצגים, אני מעדיף את גרסת התובעת.

ראשית, התרשמתי לחיוב מעדותה לפניי. עדותה כללה פרטים רבים והייתה בהירה ועניינית.

שנית, סימני הנזק במוקד צד שמאל של רכב התובעת מעידים על מגע מתמשך בין שני כלי הרכב. על פי מוצג נ/1, הודעת הנתבעת לחברת הביטוח, לרכבה לא נגרם נזק, היינו הפגיעה הייתה עם אזור הפינה השמאלית של הפגוש ברכב הנתבעת.

מיקומים אלה מחזקים את גרסת התובעת, שהיא זו שהמתינה במקומה ואילו הנתבעת תמרנה מעט לאחור כיוון שנמנעה ממנה הכניסה לנוכח המחסום הסגור.

שלישית, קיומו של המחסום לצד העומס הרב ששרר בתנועה בזירת התאונה, מתיישבים יותר עם גרסת התובעת שהיא זו שהמתינה במקומה, מאחר שמכוניות אחרות חסמו את נתיב התנועה. ממצא דומה עולה גם מהאיורים והתמונות שצורפו לכתב התביעה. נסיבות אלה שוללות את גרסת הנתבעת כי אילו התובעת היא זו שנסעה לאחור וגרמה לתאונה.

7.סיכומו של דבר, אני קובע שהאחריות המלאה לתאונה מוטלת על הנתבעת 1 מכוח אחריותה הישירה ועל הנתבעת 2 מכוח הפוליסה.

8.התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי ותמונות הנזק. חוות דעת השמאי לא נסתרה. על כן אני קובע שהנזק שנגרם לרכב התובעת הינו סך 2,650 ₪ נזק ישיר, וסך 1086 ₪ בגין ירידת ערך בשיעור 0.8%. נזקים אלה, בתוספת שכר טרחת השמאי מר פיאלס, מסתכמים בסך 4258 ₪, שבהם נדרשות הנתבעות לפצות את התובעת.