נפילת קיר טיפוס אשר נגרר על ידי רכב מנועי - תאונת דרכים

התובעים נפגעו בעת שתמכו בידיהם קיר טיפוס מפיברגלאס, אשר נגרר על ידי רכב מנועי לשם הצבתו. במהלך הגרירה, נפל הקיר על התובעים ונגרמו להם נזקי גוף. הצדדים נחלקו בשאלה האם מדובר בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "פלת"ד"), אם לאו. 

הצדדים

התובעים, שניים במספר, נערים בני 17, עבדו אצל הנתבע 1 נהג הרכב מר שרון חדד, אשר מנהל ובעל המניות של חברת גי. פי. אס. החברה לאתגר וספורט בע"מ - הנתבעת 4. הנתבעת 4 הייתה מבוטחת אצל הנתבעת 5 - הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ. הרכב מסוג איסוזו טרופר, היה מבוטח על ידי הנתבעת 2, הפניקס הישראלי והנתבעת 3, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ. 

כאמור, לפני הכרעה בשאלה האם חבות הנתבעות 2 ו-3, חברות ביטוח, לשלם לתובעים פיצויים בגין תאונת דרכים בהתאם לחוק הפלת"ד, או שמא הנתבעת 4, מעסיקתם של הנתבעים והנתבעת-5, חברת הביטוח, הן העשויות לחוב בנזיקין בגין התאונה, על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968.

טענות התובעים לעניין חבות הנתבעות 2 ו-3

בכתב תביעתם טוענים התובעים כי ארעה להם תאונת דרכים כמשמעה בחוק, עת קיר טיפוס אשר היה מחובר לג'יפ מס' 9692119, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח ע"י הנתבעות 2 ו - 3 נותק ונפל על התובעים, אשר נפגעו בנזקי גוף (להלן: "התאונה").

על פי טענת התובעים, ביום 21/4/99 נשלחו שניהם לעבודת הדרכה בישוב בית אל, במסגרת יום כיף אתגרי. בשעות הבוקר המאוחרות, נדרשו התובעים ע"י מעבידם, אריאל, לסייע בהרמת קיר טיפוס גדול מימדים וכבד, במטרה להעבירו ממצב שכיבה על הקרקע, למצב עמידה אנכי.

הרמת הקיר בוצעה בדרך של גרירת הקיר, באמצעות חבל שנקשר מראש קיר הטיפוס, למגדל מים ומשם לוו הגרירה שנמצא בקדמת הגי'פ (להלן: "הרכב") , שנהגו היה
הנתבע 1. הרכב החל לנסוע אט אט לאחור, החבל שהיה קשור לוו הגרירה נמתח ונוכח העובדה שהחבל על מגדל המים נמתח- קיר הטיפוס החל להתרומם. התובעים שנדרשו לתמוך בקיר בזמן שהוא מתרומם, עמדו מתחת לקיר ותמכו בו בידיהם המונפות מעלה, תוך שהם מתקדמים במהלך התרוממות הקיר לכיוון אמצעיתו.

לטענת התובעים, בעודם מצויים מתחת לקיר ותומכים בו בידיהם, כאשר הקיר היה בערך בחצי הדרך למעלה, נפל עליהם הקיר באופן פתאומי והם נפגעו (ראה עמודים 3-4 לפרוטוקול).

בעקבות התאונה פונה התובע גיל לובן, באמבולנס לביה"ח 'שיבא' בתל השומר שם אובחנו חבלות בגב, חבלות בצוואר עם רגישות בחוליות וחבלות במותן עם רגישות. התובע טופל בביה"ח ושוחרר למנוחה בביתו, עם המלצות לשימוש במשככי כאבים, המשך טיפול ומעקב רפואי.

גם התובע השני, רעי ברגמן, פונה ממקום התאונה לביה"ח הדסה הר הצופים, שם אובחנו חבלות עם פצעי שפשוף בקרסול ולאורך רגל ימין לרבות שבר פריקה פתוח בקרסול ימין, שבר בפטישון וקרע ברצועה ברגל ימין. התובע אושפז ונותח ברגלו, אשר קובעה בסד של גבס.

לאור המתואר לעיל, סבורים התובעים כי יש לראות באירוע נשוא התביעה "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, מהטעם שהאירוע עונה להגדרה הבסיסית לקיומה של תאונת דרכים, המוגדרת בסע' 1 לחוק הפיצויים. 

טענות התובעים לעניין חבות הנתבעות 4 ו-5

בכתב תביעתם, ביקשו התובעים לטעון לחילופין, כי אם יקבע ביהמ"ש כי אין המדובר בתאונת דרכים,  כי אז יש לתובעים עילת תביעה על פי דיני הנזיקין כלפי מעבידתם , הנתבעת  4(להלן: "המעבידה") אשר הינה חברה בע"מ, שעסקה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו, בהדרכת טיפוס וסנפלינג, וכנגד הנתבעת 5, מכוח הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, אשר ניצבת בנעלי הנתבעת 4, ועל כן חבה היא בגין כל מעשיה ומחדליה הרשלניים ועליה לפצות את התובעים, בגין כל נזקיהם שנגרמו בתאונה.

התובעים טוענים כי המעבידה הינה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או החוכרת ו/או בעלת הפיקוח ו/או שליטה ו/או האחראית, על הרכב והקיר ואחראית על כלל עובדיה. והיא אשר הורתה לתובעים לתמוך בקיר במהלך נסיעת הג'יפ.

התובעים  טוענים כי לא הייתה להם הידיעה ו/או היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לקרות התאונה והנזק, שכן הנזק נגרם ע"י נכס של המעבידה  שהיא הבעלים ו/או בעלת השליטה ו/או הפיקוח עליו, ונראה כי אירוע המקרה שגרם לתאונה ולנזק, מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת, או מי מטעמה, לא נקטה זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה כי היא נקטה זהירות סבירה, ולפיכך עליה נטל הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שגרם לנזק התרשלות שיחובו בגינה.

לחילופין, טענו התובעים כי נהגו בזהירות וכי התאונה נגרמה עקב רשלנותה של הנתבעת 4 והתאונה והנזק נגרמו, בשל הפרת חבות שבחוק ובגין מעשיה ומחדליה הרשלניים של הנתבעת 4, כפי שהתבטאו כדלקמן:

                             א.                                      א.         לא התקינו נהלי עבודה בטוחים.