נפומיאשצ'י נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לבית הדין הוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 13.6.10 אשר התכנסה מכוח פסק דין שניתן על ידי בית הדין ביום ה- 12.5.10.

הועדה קבעה למערער 0% נכות.

2.הרקע העובדתי:

א.המערער נפגע בתאריך 2.2.09 עת שנגרר ונפל על כף רגלו הימנית.

ב.המערער נפגע בכף רגל ימין, ושבר את הגליל המרוחק בבוהן כף רגל ימין עם תזוזה.

ג.המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כפגיעה בעבודה ושילם למערער דמי פגיעה ונקבעו לו נכויות זמניות.

ד.ועדה רפואית מיום 6.1.10, מדרג ראשון קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1.1.10.

ה.המערער ערער על החלטה מדרג ראשון ואף המשיב ערער על החלטת הועדה.

בעקבות ערעור זה התכנסה ועדה רפואית לעררים אשר קבעה כי למערער לא נותרה נכות בעקבות התאונה.

ו.המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים וביום 12.5.10 ניתן פסק דין על ידי כב' הרשמת ולך אשר החזיר את עניינו של המערער לועדה לעררים על מנת שיתאפשר למערער להתגונן מפני הערר של המוסד. כמו כן התבקשה הועדה לשקול שוב את עמדתה באשר לקישיון בוהן 1 ו- 2, לאור ממצאיה ולהתייחס התייחסות מפורטת ומנומקת לחוות דעת ד"ר קרבאל.

3.המערער טוען כי הועדה אשר התכנסה מכח פסק הדין לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נימקה בהחלטתה מדוע אין לקבל את חוות דעת המומחה אלא הפנתה לפרוטוקול הועדה הקודמת.

בנוסף, הועדה סתרה את עצמה בקביעותיה ולא נימקה את החלטתה ל- 0% נכות, בפרט לאור העובדה כי מצאה כי קיימת הגבלת תנועה בבוהן 2, ולא נימקה מדוע לא נותרה נכות כתוצאה ממגבלה זו.

המערער טוען בנוסף כי הועדה לא לקחה בחשבון את מצבו התפקודי של המערער לאור הפגיעה ולא הפעילה את תקנה 15 ולא נימקה את החלטתה כנדרש.

4.המשיב טען כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה. הועדה התייחסה למגבלה התפקודית של התובע בבוהן 1, וקבעה כי ממצאיה שונים ממה שמצא ד"ר קרבאל.

התייחסות הועדה והפנייה לדברים שכתבה בועדה הקודמת, אין בהם כדי להצביע על כך שלא נימקה או התייחסה להחלטה.

5.לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וכן עיינתי בפרוטוקול שתי הועדות דין הערעור להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

א.הועדה קובעת בממצאים הרפואיים כי לא מצאה כל עדות למגבלה תפקודית בבוהן 1 וגם באשר לבוהן 2, אין מגבלה בתנועות. לכן קבעה הועדה כי אין לקבוע נכות למערער ונימקה את החלטתה.

ב.באשר לטענה כי הועדה לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קרבאל ואף לא פעלה על פי הקבוע בפסק הדין, אין בידי לקבל זאת. הועדה התייחסה לחוות דעת דר' קרבאל עוד בהתכנסותה הראשונה ונימקה בצורה מפורטת מדוע אינה מקבלת את מסקנות חוות דעתו של ד"ר קרבאל.

לכן, הועדה הפנתה בהחלטתה להסבר שנתנה בענין חוות הדעת ומדוע היא לא קיבלה את מסקנותיו וראתה בכך נימוק מספיק.