נפאע נ' נג'אר

פסק דין

1.התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק משוך על ידי הנתבעת על סך של 5,000 ₪ תאריך פירעון ליום 15.10.08. יוער כבר עתה, כי הנתבעת מסרה את ניהול החשבון המתנהל על שמה ואת ניהולם של השיקים לאחיה מר תוהמא נג'אר (להלן: "מר תוהמא") כעדותה "השיק שלי על שמי. אחי מנהל לי את החשבון הזה. אני לא יודעת כלום. אני הרשתי לו להוציא שקים מהחשבון שלי." (פרוטוקול עמ' 5 ש' 12-13).

2.עסקינן בשקים, ועל אף שיכול הדבר להתפרש כאי צדק כלפי הנתבעת ביחסה עם אחיה, הרי משהרשתה הנתבעת לאחיה לנהל את חשבון השקים על שמה ונתנה לו הרשאה לחתום בשמה על שקים, תמצא חייבת על פי השיק במידה ותביעת התובע תתקבל.

3.אין מחלוקת, כי התובע הסיע את אמם ז"ל של הנתבעת ושל מר תוהמא לבית החולים לצורך קבלת טיפולי דיאליזה. עוד אין חולק, כי מר תוהמא העביר השיק המשוך על שם אחותו לידי התובע (עדותו של מר תוהמא, עמ' 6, ש' 3-10 לפר'). הדבר נעשה על פי רשותה כאמור. המחלוקת הנה בשאלת הרקע למתן השיק; האם כתמורה לשירות שסיפק התובע או שמא כשיק טובה.

4.לטענת התובע השיק ניתן לו בעבור שירות הסעות לאמם של הנתבעת ומר תוהמא מביתה לבי"ח לצורך טיפולי דיאליזה ובחזרה. לגרסת הנתבעת ואחיה, השיק ניתן לתובע כשיק טובה לצורך ניכיון שיקים ומאחר והתובע הפר את הבטחתו להחזיר את השיק, ניתנה הוראת ביטול. במסגרת זו טוען מר תוהמא, כי אין לו שום קשר עסקי עם התובע אלא הוא מכיר אותו מהכפר (עמ' 1, ש' 22-23 לפר' הדיון מיום 10.1.2012 בפני כב' הרשמת דנה עופר).

5.מר תוהמא, אמנם אישר בעדותו, כי התובע הסיע את אמו לביה"ח (עמ' 5, ש' 26-27 לפר' הדיון מיום 25.2.2013). ואולם לטענתו קופת החולים היא ששלחה את האמבולנס והיא הנושאת בתשלום לתובע, בעבור שירות זה שעלויותיו מכוסות על ידי הביטוח. מר תומהא העיד, "אמא שלי הייתה מטופלת. פנינו לקופ"ח שצריכה אמבולנס, אמרו כן מגיע לה לפי הבטוח שלה. אז נשלח לכם אמבולנס.. פתאום הגיע הבן אדם הזה.. הוא אמר שהוא מטעם קופ"ח.." (עמ' 6, ש' 19-23 לפר', הדגשה לא במקור).

6.טענת ההגנה מושתת למעשה על גרסתו של מר תוהמא, לפיה בגין שירות ההסעות לא נוצרו כל יחסים עסקיים בין הנתבעת או אחיה לתובע שכן נטל התשלום לא חל עליהם כי אם על קופת החולים אשר היא הנושאת בתשלום בגין שירות זה. השיק שניתן לתובע ניתן לו בהעדר תמורה.

7.התובע לעומתו העיד משנשאל "ש. מי הפנה אותך להסיע את אמה של הנתבעת",

"ת. המשפחה. יש מוקד שענה. מתקשרים רק דרך החולים ואז אנחנו נוסעים. חולה מזמין ואני נוסע" (עמ' 3, ש' 5-7 לפר'). גם בנוגע לאופן התשלום נשאל התובע "אתה פנית לקופ"ח של מי מהמטופלים שלך לקבלת כסף עבור שירותים שנתת להם?" והשיב "אני לא פונה לקופ"ח. אני פונה לחולה ואין לי עסק עם קופ"ח" (ש' 8-9, שם). ושב על גרסתו גם בהמשך- "אני רוצה להגיד לך שקופ"ח אין הסכם כדי לפנות אלי. זה חוק במדינה. אין קופ"ח שנותת הסכמים עם חברות אמבולנס, עם זה עובדים ועם זה לא. מי שמחליט על איזה אמבולנס לעלות זה החולה. קופ"ח שתקרא ותחליט לנו שניקח חולה, אין דבר כזה" (עמ' 4,ש' 4-6 לפר', הדגשות לא במקור).

8.עיון בהוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות") מעלה, כי חולה דיאליזה הנוסע לקבל טיפול בבית החולים יקבל החזר כספי מלא או חלקי מהוצאות הנסיעה. קרי; על החולה לממן הוצאות הנסיעה ובדיעבד זכאי להחזר, בהתאמה לגרסת התובע דווקא. כלשונו של סעיף 28 לתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כך:

28.דמי נסיעות והסעות –

(1)חולה אונקלוגי או חולה דיאליזה הנוסע לטיפול בבית חולים יקבל החזר כספי מלא של הוצאות הנסיעה מביתו לביה"ח ובחזרה בגובה דמי תחבורה ציבורית. חולה כנ"ל המוסע באמבולנס או במונית יקבל החזר של 50% מן ההוצאה.

(2)מבוטח המוסע לבית חולים בניידת טיפול נמרץ יקבל החזר מלא של ההוצאה במקרה שאושפז (אם לא אושפז יקבל 50% מן ההוצאה)

(3)מבוטח המוסע לבית חולים באמבולנס של מד"א יקבל החזר מלא של ההוצאה תמורת קבלה במקרה שאושפז. (הדגשה לא במקור)

9.בשום מקום בהוראות החוק לא מופיעה החובה של קופת החולים לממן שירותי הסעת חולה הדיאליזה לבית החולים, במישרין. הנתבעת לא הצביעה על הוראה אחרת. הוראות חוק ביטוח בריאות דווקא עולות בקנה אחד עם גרסתו של התובע בנוגע להסדר התשלום עם המטופל- החזר לאחר ביצוע התשלום מצד המטופל.

10.עוד הולמת גרסתו של התובע ליצירת קשר מצד המשפחה עם התובע דווקא עם זכותו של החולה לבחור את נותן השירותים, כלשון הוראת סעיף 23 לחוק ביטוח בריאות, הקובעת כך:

23.(א) חבר בקופת החולים זכאי לבחור נותן שירותים עבור עצמו ועבור ילדו הרשום בה מבין נותני השירותים של הקופה או מטעמה, בכפוף להוראות סעיף 12.

11.זאת לעומת עדותו של מר תוהמא, בנוגע לשליחת אמבולנס מטעמה של קופת החולים "הוא היה אחד הנהגים אשר קופת החולים שלחה"; "קופת החולים שלחה אותו להיות אחד הנהגים שהסיע את אמא שלי" (עמ' 1, ש' 20, 23-24 לפר' הדיון מיום 10.1.2012 בפני כב' הרשמת דנה עופר) אשר אינה מתיישבת עם זכותו של חבר בקופת חולים בהתאם להוראות החוק.

12.בפרט לא סיפק מר תוהמא הסבר משכנע בעדותו ליתרת ההחזר בסך 50% אשר אינה ממומנת מצד קופת החולים גם ביחס לחולה מבוטח (שכן אין חולק כי בענייננו הוסעה החולה באמבולנס, ר' למשל עדותה של הנתבעת עמ' 5, ש' 5-6 לפר'). משנשאל מר תומהא בעדותו, "עפ"י חוק ההחזר מקופ"ח הוא חמישים אחוז. מה היתרה של החמישים אחוז נוספים?" השיב: "איזה חוק. לא ביקשנו שירות. לא קיבלנו שירות. אם מישהו קיבל שירות, זו אמא שלי" (עמ' 6, ש' 32; עמ' 7, ש' 1 לפר').

13.בסופו של יום, גרסתו של מר תוהמא להעדר יחסים עסקיים עם התובע לא הוכחה. להפך הוכח. מר תוהמא העיד כי התובע ביצע עבורם שירות של הסעת אמו לטיפולי דיאליזה מביתה לביה"ח ומביה"ח חזרה. הנתבעת ומר תוהמא לא הוכיחו כי חובת הפרעון חלה על קופת החולים ולא עליהם. גרסתם עומדת בסתירה להוראות החוק התומכות בגרסת התובע דווקא. התובע אוחז בשטר שניתן לו ללא כל עוררין במישרין ממר תוהמא המורשה למשוך שיקים מחשבון אחותו, הנתבעת, כך על פי עדותה (עמ' 5, ש' 12-13 לפר'). הנתבעת לא הציגה ראיה אחרת לפירעון, מלבד השיק שנמסר.