נסור נ' פקיד הסדר המקרקעין למחוז חיפה והגליל המערבי ואח'

פסק דין

1.לפניי בקשה ובה טוען המבקש כי הוא זכאי לדרך מעבר – זיקת הנאה מכוח שנים, לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, (להלן: "חוק המקרקעין").

2.עניינו של תיק זה החל להתנהל בפני כב' השופט ג'רג'ורה, אך לאחר פרישתו נותב התיק אלי והגיע לשולחני בחודש מרץ 2005.

הבקשה הוגשה כנגד המשיבים 2 ו- 3 (להלן: "המשיבים"), בעלי חלקה מס' 32 הסמוכה והגובלת לחלקת המבקש וגם כנגד פקיד ההסדר במחוז חיפה והגליל המערבי.

בפסק הדין שנתתי ביום 05/12/06 (להלן: "פסק הדין הראשון"), דחיתי את התביעה נגד כל המשיבים.

בית המשפט העליון השאיר את פסק הדין שנתתי ביחס לפקיד ההסדר על כנו, קרי, אישר דחיית התביעה נגדו וקיבל את הערעור ביחס לשני המשיבים האחרים במובן זה שהחזיר את הדיון בפני כדי לדון בסוגיה אחת ויחידה והיא זכות המבקש למעבר על פני חלקת המשיבים מכוח שנים.

3.במסגרת הבקשה המקורית, העלה המבקש טענות שונות ביחס לזכות המעבר אם כי לא התמקד בטענה שהזכות מבוססת על הטענה של זיקת הנאה מכוח שנים.

4.במסגרת הסיכומים בסיבוב הראשון של התיק בפניי, הועלתה הטענה באופן רופף ומהשפה והחוצה ולכן התייחסתי אליה בצמצום.

כדי להבהיר את התמונה אציין כי המבקש היה רשום כבעל הזכויות בחלקה הידועה כחלקה 32 בגוש 18861, (להלן: "חלקה 32") והמשיב 2 הוא הבעלים של 3 חלקות בגוש זה הגובלות בחלקה 32. מצפון חלקה 31, מדרום חלקה 45 וממזרח חלקה 29 (להלן: "חלקות המשיב 2").

עוד יש לציין כי חלקת המבקש גובלת מצד דרום מערב בחלקה 35 ומצד צפון מערב בחלקה 33. חלקות אלה אינן בבעלות המשיבים והבעלים הרשום לא צורף כצד להליך.

בלשכת רישום המקרקעין ובלשכת ההסדר אין כל רישום של זכות מעבר על פני חלקות המשיבים לטובת חלקת המבקש.

5.החלקות נמצאות בסמוך לכפר רמה ועל הכביש המוביל לישוב מורן. המבקש ירש את החלקה 32 מאביו, המנוח סלמי נסור, אשר תבע את הזכויות בחלקה במסגרת הליכי ההסדר שהחלו בשנת 1950 וזכה בתביעתו זו.

6.כאמור, אחרי שהמבקש זכה בתביעתו בהליכי ההסדר, לא נקבעו זכויות מעבר לטובת חלקה 32 על פני החלקות החקלאיות המקיפות אותה.

7.פסק הדין הראשון בעניינו של המבקש ניתן ביום 05/12/06. פסק הדין בערעור ניתן ביום 15/08/10, ובשלב זה הוחזר הדיון בפניי.

8.על פי פסק דינו של בית המשפט העליון (ע"א 969/07), הדיון הוחזר אליי כדי לאפשר למבקש להביא ראיות בשאלת הזכות לזיקת הנאה מכוח שנים. אציין כי לו המבקש היה עותר לכך בפניי, הייתי נעתר לבקשתו, אולם הוא בחר להעלות את טענותיו בעניין זה באופן מהותי וממשי במסגרת הערעור בבית המשפט העליון.

9.בסעיף 14 לפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע כי המבקש העביר את זכויותיו בחלקה 32 לבתו, גב' מונה נסור, במתנה וללא תמורה וזאת עוד ביום 05/12/04, דהיינו לאחר הגשת המרצת הפתיחה המקורית בבית משפט זה, נתון שלא הובא לידיעתי, ולא עלה בדיון בפני ואף הבת – הבעלים החדש של המקרקעין, הגב' מונה נסור, לא צורף כצד להליך.

10.בית משפט העליון ראה בהעברת הזכויות ללא תמורה לבת של המבקש כהתפתחות חשובה ומכרעת לשאלה:

"מה טיבה של זיקת ההנאה מכוח שנים שטוען לה המערער והאם המדובר בזיקת הנאה לטובת מקרקעין (חלקה 32), או בזיקת הנאה לטובת אדם (אביו המנוח של המבקש), בהקשר זה וככל שיקבע כי מדובר בזיקת הנאה לטובת אדם, עשויה להתעורר השאלה האם העברת זכויותיו של המערער מחלקה 32 לביתו אינה מפקיעה את זיקת ההנאה הנ"ל, אפילו אם הייתה לו כזו, ומה המשמעות שיש לייחס לעובדה שהבת מונא לא הייתה בעלת דין בהליך דנן. ואולי קודם לכל אלה, יש לבחון האם מדובר בזכות שהינה עבירה בהורשה נוכח טענתו של המערער כי ירש את זכויותיו בחלקה מאביו עם פטירתו ביום 24/03/92, (להבדיל בין זיקת הנאה לטובת מקרקעין ובין זיקת הנאה לטובת אדם – ראו דויטש.... וכן ראו המחלוקת הקיימת בין המלומדים באשר לעבירותה בזיקת הנאה לטובת אדם.. כאמור לעיל, סוגיות אלו לא עלו ולא התלבנו בבית משפט קמא מן ההיבט העובדתי ומן ההיבט המשפטי ונוכח החשיבות המכרעת העשויה להיות להם בבקשה זו, אני סבורה כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט המחוזי על מנת שיבררם)".

משהגיע אליי תיק זה, קבעתי מועד לדיון אליו זימנתי את הצדדים בהתאם להנחיית בית המשפט העליון. בפתח הדיון, טען בא כוח המבקש כי בית משפט זה לא אמור לשמוע ראיות משום שבית משפט העליון הכריע בסוגית זכות המעבר מכוח שנים תוך שהוא מפנה לפסק דינו של בית משפט העליון בעמוד 3, פסקה 13 ו-14.

בא כוח המבקש ציין בסעיף 7 לסיכומיו, את הדברים הבאים: