נסאר נ' אמ.בי. שרותים עסקיים בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' מחאג'נה קרמאן איה), מיום 9.9.13, בתיק מס' 02-29898-06-3, במסגרתה הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ותיקיה אוחדו בכפוף להפקדת תשלום ראשוני בסך של 700 ₪ וכן נקבע לה צו תשלומים חודשי בסך של

500 ₪.

ביום 8.9.13 הגישה המבקשת בקשה להכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים ולאיחוד תיקיה. המבקשת ציינה בבקשתה את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי וכן הגישה פירוט הוצאותיה והציעה תשלום חודשי בסך של 200 ₪.

בהחלטתה מיום 9.9.13, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, נקבע כאמור כי על המבקשת להפקיד תשלום ראשוני בסך של 700 ₪ עד ליום 1.10.13 וכן נקבע לה צו תשלומים בסך 500 ₪ , החל מיום 1.11.13 ובכל 1 לחודש שאחריו.

בהחלטה צוינו הדברים הבאים: המבקשת ילידת 1977 נשואה ואם לשלושה. כנגד המבקשת פתוחים שני תיקי הוצאה לפועל וסך חובותיה בהם הינו 7,031 ₪. הכנסות התא המשפחתי בהתאם להצהרת המבקשת הנן בסך של 5,023 ₪ המורכב מהבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי והכנסתה ממקור עבודתה. המבקשת מצהירה כי בעלה מובטל ושניהם זכאים לקצבת הבטחת הכנסה כאמור לעיל. הוצאות התא המשפחתי בהתאם להצהרת המבקשת עומדות על סך של 3,400 ₪ המורכבות מהוצאות בסיסיות כלכלה, טלפון, מים, חשמל וביטוח רפואי. מאז מסירת האזהרה למבקשת בשנת 2006 היא לא שילמה דבר על חשבון החוב ויצרה פיגורים.

בבקשה אשר בפני, טוענת המבקשת כי היא נשואה ואם לשלושה קטינים הסמוכים על שולחנה. למבקשת אין בית, רכב או רכוש, ללא תעודת בגרות או הכשרה מקצועית כלשהי ומתגוררת עם בעלה בבית הוריו בכפר טורעאן. היא ובעלה עוזרים להוריו בניהול משק הבית ומשתתפים עימם בהוצאות הבית היות וההורים קשישים המתקיימים מקצבת נכות. לטענת המבקשת, מאז נישואיהם בעלה אינו עובד. בתקופה בה נישאו בני הזוג, המבקשת לא עבדה ושימשה כעקרת בית כאשר היא נאלצה לטפל בילדיה ובהורי הבעל. לימים הדרדר מצבם הכלכלי של בני הזוג מה שגרם למשבר משפחתי אשר התבטא באלימות ושיכרות מצד הבעל. המבקשת מאשרת כי כיום תלויים ועומדים כנגדה שיני תיקי הוצאה לפועל והיא אינה יודעת מה גובה החובות בתיקים אלו ומיהם הנושים. לטענתה, נאסר בעלה בשל אלימות במשפחה בשנת 2009 ושוחרר ביום 2.4.13 כאשר במשך כל התקופה המשיכה המבקשת לגור בבית הוריו, יחד עם ילדיה. לטענתה היא נאלצה להיעזר כספית בבני משפחה בתקופה זו. בשנת 2001 החלה המבקשת לעבוד כעובדת נקיון בכפר טורעאן בשכר של 1,435 ₪ לחודש והיא עובדת שם עד היום. בעלה אינו עובד ובני הזוג מקבלים יחד קצבה בסך של 2,100 ש"ח. בהקשר זה טוענת המבקשת כי שגתה רשמת ההוצאה לפועל בחישוב ההכנסה החודשית של בני הזוג, היא הכפילה את סכום הקצבה כאשר בפועל בני הזוג כאמור זכאים לקצבה בסך של 2,100 ₪ ביחד. עוד טוענת המבקשת כי לבעלה חובות למועצה המקומית טורעאן בסך של כ- 150,000 בגין היטלים וארנונה.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ניתנה ביום 9.9.13 ולפיכך אף אם אצא מנקודת הנחה כי פגרת חג הסוכות חלה בנדון, היה על המבקשת להגיש בקשתה לכל המאוחר ביום 13.10.13, כאשר בפועל זו הוגשה ביום 30.10.13, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

אציין כי העובדה לפיה המבקשת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי אינה מהווה טעם להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. לכל הפחות היה על המבקשת להגיש בקשה מתאימה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, בטרם יחלוף המועד להגשת הבקשה ולא כעת.

כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).

עיון בבקשה שבפני מעלה כי אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת הנכבדה עובר למתן החלטתה בעניינה של המבקשת ולמעשה נתוניה של המבקשת נלקחו בחשבון על ידי הרשמת הנכבדה. אף אם נפלה טעות קולמוס בחישוב ההכנסה אותו ערכה הרשמת הנכבדה , הרי שאף בהתאם להכנסות המוצהרות בידי המבקשת ובהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות שלה, החיוב אשר הושת על המבקשת בידי הרשמת הנכבדה הינו בגדר הסביר ואף מהווה הליכה לקראת המבקשת.

יש לתת אף משקל להתנהלותה של המבקשת. כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה, מיום מסירת האזהרה לידי המבקשת בשנת 2006 לעד למועד הגשת בקשתה היא לא שילמה מאום על חשבון החוב ויצרה פיגורים בתשלום, עובדה שיש לתת לה משקל בעת קביעת התשלום הראשוני ואף מעידה על רצינות כוונותיה של המבקשת לפרוע חובותיה בעתיד. בנסיבות אלו עשתה הרשמת חסד עם המבקשת אשר אפשרה לה לאחד תיקיה מה גם שצו התשלום הראשוני וצו התשלומים החודשי שנקבעו לה, כאמור, הנם סבירים.