נמיה כהן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ

פסק דין

1.ביום 25/7/10 נחתם הסכם בין בעלי הדין לפיו הגיעו הצדדים להסדר פשרה, בקשו לחוב התובעים כלפי הנתבעת (להלן – ההסכם)

הוסכם, בין היתר, לעמיד את חובתם של התובעים בסכום כולל של 80,000 ₪ והיה על התובעים לשלם במעמד חתמת ההסכם 60,000 ₪, ואילו את יתרת החוב לתשלום ב - 27 תשלומים שווים של 800 ₪ לחודש.

בסעיף 4 להסכם נאמר כי כל עוד יעמדו התובעים בתנאי ההסכם לא ינקטו הליכים הוצל"פ כנגדם.

2.התובעים לא שלמו את הסכום של 60,000 ₪ בעת חתימת ההסכם ולדבריהם "סוכם עם העו"ד שבתוך כמה ימים נעביר את הכסף". וזה נעשה תוך 3 ימים.

על פי האמור בכתב התביעה כעבור שבוע ימים התייצבו התובעים לשחרר ממחסן נעמן בפתח תקווה את רכבם שהיה מעוקל, אולם התברר שהרכב נמכר לפני כמה ימים.

התובעים מלינים על הקשיים של ניהול חייהם עם 3 ילדים בלי רכב.

התובעים סבורים שהנתבע, הבנק, הפר את ההסכם ומכאן תבעתם.

התובעים עותרים ל 28,492 ₪ (שווי הרכב) והחזר של 1,827 ₪ עבור השכרת רכב.

3.לדברי התובע התשלום של 60,000 ₪ בוצע ב - 25.7.10, אך לדבריו האיחור היה מקובל על הבנק. לתובעים היו מספר תיקים פתוחים בהוצל"פ והרכב נתפס עקב דרישות של נושים אחרים מלבד הבנק.

לדברי התובע, הוא ידע רק כאשר הגיע לפגישה עם עו"ד הבנק, שעל התובעים לשלם מיד 60,000 ₪ ולכן היה זקוק למספר ימים לארגן את הסכום.

הרכב נמכר כמה ימים אחרי שהתשלום בוצע.

4.נציג הבנק גב' גלזר הסבירה לבית המשפט, שבמו"מ שקדם לחתימת ההסכם הבנק ויתר על כ - 40,000 ₪ מיכוון שהיה ברור שהתובעים היו במצוקה – והמו"מ עם הבנק היה ממושך. התובעים ידעו היטב שעליהם לשלם 60,000 ₪ בעת החתימה והיו אמורים להגיע עם הכסף – אך לא כך היו פני הדברים. אם התובעים היו משלמים את ה – 60,000 ₪ בעת חתימת ההסכם, הבנק היה משחרר לידיהם אישור שהיה מאפשר להם לקבל את הרכב. ניכר הדבר שאין כל התייחסות לעניין הרכב בהסכם והיה ברור וידוע לתובעים שהעניין אינו בידי הבנק. אולם ,כעת חתימת ההסכם עו"ד אושרית קלמן הרימה טלפון למחסן ובדקה שהרכב עדיין לא נמכר.

עו"ד קלמן מסרה בעדותה שבמהלך מו"מ עם התובעים, התובעים ידעו שאין לבנק שליטה בלעדית על גורל הרכב. בעת החתימה הדגישה עו"ד קלמן בפני התובעים את החשיבות של התשלום המיידי – אך בכל זאת נאלצה להזכיר לתובע אחרי יומיים שהכסף לא הופקד.

בתשובה לדבריה התובע הדגיש שכאשר הגיע לפגישה לצורך חתימת ההסכם. הוא לא ידע מה הסכום שעליו לשלם.

5.לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין והעדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך.

1.אין בהסכם שנחתם כל התייחסות לרכב התובעים.

התחייבות הבנק, בסעיף 4 להסכם, שלא לנקוט בהליכי הוצל"פ הייתה התחייבות כללית וטלויה בביצוע תנאי ההסכם.

כאשר התובעים חתמו על ההסכם ולא שלמו באותו מעמד את הסכום של 60,000 ₪ הם למעשה הפרו את ההסכם.

2.ברור שלו התובעים היו משלמים מיד, על פי תנאי ההסכם, את התשלום של 60,000 ₪ הבנק היה נותן אישור שהיה מאפשר לתובעים לשחרר את הרכב. עו"ד קלמן אף בדקה שהרכב לא נמכר עד יום חתימת ההסכם.