כח האם לתבוע את האב לשלם מזונות הילדים לשעבר לאחר שכבר ניזונו וסמכות ביהד לדון בהעדר הסכמת הצדדים

בפני ביה"ד הוגשה ביום 3/12/17 תביעת מזונות ילדים כרוכה לתביעת הגירושין.

ביום 15/1/18 הגיב האב בתגובה ראשונה לבקשת המזונות, והודיע כי הינו מכחיש את סמכות ביה"ד.

לטענת האב, (סעיף 6 לתגובה), ביה"ד נעדר סמכות עניינית, מחמת העובדה כי תביעת המזונות הינה תביעה עצמאית בשם הקטינים ואילו הכריכה איננה כנה. כך, סמכות ביה"ד איננה נובעת מסעיף 3 חוק שיפוט בתי הדין הרבנים אלא מכח סעיף 9. ומשכך, הרי שביה"ד נעדר סמכות עניינית משום שהנתבע כופר בסמכות ביה"ד ומסרב לדון בפניו.

ביום 29/1/18 הגיש הנתבע כתב הגנה מלא ובמסגרתו חזר והכחיש את סמכות ביה"ד (סעיף 22 לכתב ההגנה) מהטעמים הנ"ל.

וכך כתב בסיכומיו:

22. כך או אחרת, הנתבע מכחיש את סמכות בית הדין הנכבד לדון בתביעת מזונות הילדים. הנתבע יטען כי משהמדובר בתביעה ראשונה ועצמאית של הקטינים למזונות, ובהיות כריכת התביעה בהליך הגירושין בלתי כנה מן הטעמים המפורטים לעיל, הרי נדרשת הסכמת שני הצדדים שניהם לשם קניית סמכות בית הדין הנכבד לדון בתביעת המזונות, ובהעדר הסכמה שכזו אין זה בסמכותו של בית הדין הנכבד לדון בסוגיא.

בנוסף, טוען האב בכתב ההגנה כי חלה עליו הלכת בע"מ 919/15, ומשכך, אין מקום להשית עליו דמי מזונות כלל בהיות הקטינות בנות 8 ומעלה.

להלן סדר הארועים:

1. ביום 11/2/18 ניתנה החלטה בדן יחיד (ע"י אחד מדייני ההרכב הקודם).
2. ביום 18/2/18 ניתנה החלטה לחיוב דמי מזונות זמניים ע"ס כולל של 4,500 ₪.
3. החלטה זו ניתנה ע"ס כתבי בית הדין טרם דיון ללא התייחסות לנושא קביעת הסמכות.
4. ביום 6/3/18 התקיים דיון ראשון בדן יחיד בו חזר האב והתנגד לפסק הדין למזונות.
5. ביום 23/5/18 קבע ביה"ד כי המזונות הזמניים יקבעו כמזונות קבועים.

החלטה זו ניתנה כפי הנראה ע"ס כתבי בית הדין ודיון בפני דן יחיד ללא התייחסות לנושא קביעת הסמכות.

6. ביום 20/6/18 הגיש הנתבע ערעור לביה"ד הגדול, בו הוא מערער הן על פסק הדין שקבע מזונות קבועים ללא דיון בהרכב מלא וללא דיון הוכחות.

בערעור חזר הנתבע וטוען כי החלטות בית הדין ניתנו ללא סמכות עניינית, וכי הינו ממשיך ומתנגד לסמכות ביה"ד.

סעיפים 5-6 לכתב הערעור: