החלטה המתירה לאם לקחת את בנה לטיול בר מצווה, למרות התנגדות האב

1.לפני בקשה שהגישה המבקשת (להלן: "האם") לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ביחס לבנם הקטין של הצדדים וכן לקבלת דרכונו המופקד בבית המשפט, זאת למטרת נסיעה לחופשה בחו"ל לרגל בר המצווה.

2.המבקש (להלן: "האב") הביע התנגדות לבקשה כנטען בשל החשש מחטיפת הקטין לחו"ל, סיכוי שלדבריו אינו תלוש מן המציאות נוכח איומים שנשמעו מצד האם בעבר ובשים לב לכך שיש לאם בני משפחה בחו"ל והיעדר זיקה לארץ, לדבריו. עוד טען האב שהבקשה מעידה על חוסר אמון וחוסר תום לב מצד האם בשים לב לכך שזו הוגשה בדיעבד, לאחר רכישת הכרטיסים, וכן משלא פורטו כל יעדי הנסיעה המתוכננת. טענה נוספת שנשמעה על ידי האב לגבי השהות בחו"ל ומשך זמן הנסיעה – לדברי האב, האם מעולם לא שהתה עם הקטין בחו"ל ואף לא שהתה עימו כל כך הרבה ימים ברציפות בארץ, ובנסיבות קיים בליבו חשש מאירוע אלימות נוסף כלפי הקטין, כפי שארע בעבר, כנטען. האב הוסיף וטען שמדובר בנסיעה ממושכת הנוגדת את הסכמת הצדדים והתנהלות הצדדים בפועל.

3.נוכח כל האמור עתר האב לדחיית הבקשה. לצד האמור, טען האב שככל ובית המשפט יאשר את הנסיעה המבוקשת, יש להתיר נסיעה רק למדינות החתומות על אמנת האג, לדאוג לקיום ערובה לטובת החזרת הקטין לארץ, להורות על הצגת מלוא פרטי הנסיעה לרבות דרכי התקשרות עם הקטין משך החופשה, להגביל את משך הנסיעה לשבוע ימים ולהתיר שהות עם האב יומיים קודם לנסיעה ויומיים לאחר חזרתו לארץ.

4.האם השיבה לתגובת האב וטענה כי מעולם לא חטפה את הקטין, מעולם לא פגעה בו ומעולם לא פגעה בזמני השהות של הקטין עם אביו. לדבריה, אין בליבה שום רצון לעזוב את הארץ בה יש לה ולבעלה "חיים שלמים" כולל בני משפחה, מקומות עבודה, התחייבויות - וממילא טענת האב לפיה יש בליבו חשש לחטיפה או להגירה, כלשונו, אינה מתיישבת עם המציאות וכל מטרתה להרוס ולטרפד לה את הנסיעה, אחרת לא היה נותן הסכמה גם ליציאה קצרה בת שבוע כפי עמדתו.

5.לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ולאור ההיכרות עם הצדדים במסגרת ההליכים שהתנהלו לפני - אני מוצאת לדחות טענות האב ולהתיר יציאת הקטין לחופשה המשפחתית בחו"ל – ואסביר.

6.ראשית, כעולה מהבקשה מדובר בטיול לרגל בר המצווה של הקטין לברצלונה ומשם ליעדים נוספים באירופה כגון איטליה וספרד. משך הטיול 11 ימים מיום 31.7.25 עד ליום 10.8.25, הקטין נוסע עם אימו ויחד עם בעלה של האם ובנם המשותף כבן 5 חודשים.

7.לא שוכנעתי שיש בסיס לטענות שנשמעו על ידי האב לקיומו של חשש לחטיפת הקטין לחו"ל שעה שאלה אינם ממשיים ולא מגלים צידוק לדחיית הבקשה. האב לא פירט מיהם בני משפחת האם שכנטען חיים בחו"ל והיכן והוא גם לא ביסס את הטענה להיעדר זיקה לארץ, כפי שטען. הצהרת האם לגבי חייה בישראל מעוגנת היטב גם בהליכים המשפטיים הקודמים שנוהלו לפני, מהם נלמד על מקום מגוריה הנוכחי בישראל ביחד עם בן זוגה, ילד נוסף והקטין.

8.החשש שהביע האב משהייה ממושכת של האם עם הקטין בחו"ל אף היא דינה לדחייה. מאז הפרידה ובמשך שנים רבות – ועד היום, הצדדים קיימו הסדר של הורות משותפת כאשר לא הונחה לפני כל ראיה להיעדר מסוגלותה ההורית של האם והכל על בסיס התסקירים שהונחו לפני לאורך השנים. הטענות שהעלה האיש ביחס למקרה האלימות הנטען הובררו בהליך קודם, נקבעו ביחס לכך ממצאים - ואין מקום להעלותן בשנית כנימוק לאי ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד הקטין.

9.לכל אלה יש להוסיף שצו איסור היציאה מהארץ הוצא מלכתחילה לבקשת האם עצמה, בהיות הקטין כבן 4 שנים, וזאת להבטחת הקשר עם הקטין. הצו נותר בעינו עד הגיעו לגיל 18 שנים, בהתאם להסכמת הצדדים, ומאז הוגשו בקשות מטעם האב ליציאה לחו"ל, כאשר מטעם האם לא עלתה כל התנגדות ונוכח הסכמתה אף לא ניתנו בטחונות כלשהם להחזרת הקטין. כפי שאבאר בהמשך דין זהה צריך לחול גם על בקשת האם. ההתנגדות שמעלה כעת האב לבקשה, פוגעת במעמדה של האם, בעצמאותה ובהורותה, מבלי שיש לפני כל תשתית לעשות כן ומשלא שוכנעתי כלל שהדבר ישרת טובת הקטין, נהפוך הוא. מדובר בטיול בר מצוה, משפחתי, טיול משמעותי, ליעדים קרובים והקטין צפוי להפיק הנאה ורווחה מהטיול ואין מקום למנוע זאת ממנו.

10.בהינתן האמור, לא מצאתי אף לקבל את דרישת האב לקיצור משך החופשה בחו"ל, אפילו יש בו כדי להביא לשינוי נקודתי בזמני השהות השוטפים ואף בהינתן שמשך הנסיעה המבוקש רחב במעט מהמלצות העו"ס בתסקיר מחודש 07/23 בעניין חלוקת זמני השהות בחופשת הקיץ (שבוע – שבוע אצל כל הורה). אישור הבקשה יביא "לפגיעה" מינימאלית ונקודתית בזמני השהות של הקטין אצל האב, אותה ניתן לרפא בדרך של "השבת" הימים החסרים לאב, לפני או לאחר הנסיעה לחו"ל, וכך גם הציעה האם.

11.נוכח כל האמור לעיל, ניתן היתר ליציאת הקטין מהארץ לחופשה המשפחתית במועדים שצוינו לעיל ואף בשים לב ליעדים הכוללים את ספרד, צרפת ואיטליה. לא מצאתי בנסיבות להתנות יציאת הקטין מהארץ בכל בטוחה, שכן בקשת האב אינה מקימה כל בסיס לכך ולא שוכנעתי כלל שקיים סיכון לקשר ההורי המצדיק זאת.

12.אני מורה לאם להגיש לתיק עם העתק לאב, עד 30 ימים לפני הנסיעה המתוכננת, מלוא פרטי הנסיעה ומקומות השהייה משך כל החופשה בחו"ל, ככל שהדבר טרם נעשה. כן נדרשת האם לעדכן את האב בדרכי ההתקשרות עם הקטין משך החופשה.

13.ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ יעשה על ידי המזכירות 5 ימים לפני מועד הנסיעה ובאותו מועד גם יימסר הדרכון של הקטין לידי האם.

14.בשים לב לעמדת האם והסכמתה "להשיב" לאב את הימים בהם לא יתקיימו מפגשים עם האב בעקבות הנסיעה, אני מוצאת לקבל דרישת האב וקובעת כי יתבצע שינוי נקודתי בזמני השהות בהתאם.

15.בהתחשב בכך שהנסיעה מתחילה ביום 31.7.25 והטיסה קבועה לשעות הבוקר המוקדמות, אני קובעת שבמידה והקטין ישהה ביום 30.7.25 אצל האב, האם תאספו בבית האב ביום 30.7.25 בשעה 18:00.

16.המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ולמעקב בהתאם.ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"ה, 02 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.   נוסח מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים ושמות ותיקוני הגהה.