אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זוכה מעבירת גידול קנאביס

זוכה מעבירת גידול קנאביס

תאריך פרסום : 31/08/2014 | גרסת הדפסה

ת"פ
בית משפט השלום בכפר סבא
48363-08-11
18/08/2014
בפני השופטת:
נאוה בכור

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל – אין התייצבות
הנאשם:
בנימין כהן שור
עו"ד דנה פישר דורי
הכרעת דין

 

הכרעת דין

1.לאחר שנדרשתי למכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני- החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום- מחמת הספק, ולהלן נימוקיי.

 

2.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות ייצור, הכנה והפקה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"); והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א)+7(ג) רישא לפקודה.

 

על פי כתב האישום ביום 14.4.10 גידל הנאשם במרפסת ביתו בעמנואל ובארון ביתו, צמחי קנאביס, וכן התקין מעבדת הידרו לצורך גידול שתילי קנאביס, כל זאת ללא רישיון מאת המנהל.

בנסיבות האמורות, החזיק הנאשם בסם קנאביס במשקל כולל נטו של 1038.07 גרם וכן חשיש במשקל של 0.7 גרם נטו שלא לצריכה עצמית, ובניגוד לרישיון הנתון לו מאת המנהל המגביל את כמות הקנביס אותה רשאי הנאשם להחזיק ולצרוך 60 גרם חלקי שתיל מעובדים לצורך עישון בכל זמן נתון.

 

3.בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו, וציין כי בעת הרלוונטית לכתב האישום היה בידו היתר לגידול סם.

 

4.מטעם המאשימה העידו עד התביעה ד"ר יהודה ברוך (עמ' 3-5 לפרוטוקול) ועד ההזמה ד"ר איתי גור אריה (עמ' 13-16 לפרוטוקול).

 

(1) ע"ת/1- ד"ר יהודה ברוך- מנהל בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל, מרכז קהילתי ביפו (עמ' 3 ש' 21-24).

בעת הרלוונטית לכתב האישום היה אחראי על נושא הקנאביס ושימש מנהל ביחידה הרלוונטית, ועד היום מוציא את הרישיונות לחולים.

סמכותו היא לפי סעיפים 6-7 לפקודה, והוא קיבל כתב מינוי ממנהל לפי הפקודה.

מכוח כך- נתן לנאשם רישיון להחזקה ולשימוש, היינו הנאשם יכול להחזיק עד 60 גרם לחודש, כשיש לו סַפָּק, ובמקרה זה חברת "תיקון עולם", ומנהלה צחי כהן.

בכל זמן נתון אסור לנאשם להחזיק יותר מ-60 גרם.

משמעות המילים "חלקי שתיל מעובדים" ברישיון היא שאושרו חלקי שתיל, להבדיל מהשתילים עצמם. רישיון גדול הוא רישיון נפרד.

ברישיונות החדשים זה רק תפרחות, ואז כל מה שניתן להחזיק זה את החומר היבש שהוא מקבל מהספק. בזמנו -הספקים לא קיבלו כסף, והאיכות הייתה ירודה יותר מהיום, לכן זה היה חלקי שתיל. ברישיונות חדשים- זה תפרחות חדשות.

 

מבחינתו (של העד) אסור היה לנאשם לגדל.

באישור מופיע פירוט של כמות הצמחים וגודלם. הכמות המרבית שהנאשם רשאי היה להחזיק היא 60 גרם לחודש, בהנחה שהוא מקבל אספקה חודשית- והוא מקבל את הכמות, וזה המירב המותר.

בעת הרלוונטית קיבלו בשקיות תפזורת של חלקי השתיל שאמורים להיות יבשים- וזו הכוונה ב"מעובד". מה שמקבלים לא ניתן לשתול.

בעבר היו הרבה זרעים בחומר המלוכלך, הם משפרים את האיכות והעבודה מול הספקים כל הזמן.

 

לשאלה מהי הפרוצדורה להוצאת היתר רישיון מול המטופל, ענה כי יש מספר התוויות מוכרות –במקרה של הנאשם מדובר בכאב והוא מטופל אצל ד"ר גור אריה מנהל מרפאת כאב בשיבא. הוא אמור להסביר לנאשם את מהות השימוש, הספק נותן הדרכה כיצד להשתמש, יש הבדל בין שימוש פרטי לרפואי, במינונים ובמספר הפעמים ביום (עמ' 4 ש' 1-32).

הרופא מעביר אליו (לעד) למחלקה את הבקשה, וכל עוד מצבו של המטופל לא יציב- משנים מינונים. הרישיון ניתן לחצי שנה, וכשהמצב הרפואי מתייצב, הרישיון ניתן לשנה.

בסמכותו לשקול לתת פחות אם מוצא לנכון.

הרופא מסביר למטופל את דרך השימוש, ואסור לנהוג תחת השימוש.

 

בחקירה נגדית העיד כי מי שמנסח את הרישיונות הם המחלקה המשפטית.

סעיף 1 בת/11 הינו סעיף ברישיון ישן שלא קיים עוד ברישיונות החדשים (נ/1), חושב שמשנת 2010.

בשנת 2009 מדובר ברישיון בנוסחו הישן (עמ' 5 ש' 8-17).

 

(2) כן הוגשו ת/1-ת/12: הודעות הנאשם (ת/1, ת/2), מזכרים (ת/3-ת/4), חו"ד מומחה (ת/5), דו"ח פעולה וצילומים (ת/6-ת/9), דו"ח עיכוב (ת/10), רישיון החזקה ושימוש בסם לנאשם מיום 6.10.09-20.4.10 (ת/11, ת/12).

 

עה"ז/1 ד"ר איתי גור אריה- מנהל מכון כאב של בית החולים שיבא תל השומר מאז 2001 ועד היום. כמו כן יושב בוועדה להתוויות בקנאביס רפואי ובוועדה הבין-משרדית לקנאביס רפואי.

כן הוגש מסמך הנוגע לנאשם (עה"ז/1).

הנאשם הופנה אליו ע"י הרופא המטפל שלו ,ד"ר יעקב פז, בבקשה לאשר לו קנאביס רפואי. בהתאם להמלצתו, ולאחר שיחה ובדיקה עם הנאשם, החליט לאשר לו בתנאים מסוימים.

הנאשם היה אמור להביא מכתבים מהפסיכיאטר ומרופא המשפחה שאין להם התנגדות שהוא ישתמש בקנביס ולאחר קבלת המסמכים, פנה בבקשה לרישיון.

 

הקנביס הרפואי אינו מרשם, אינו נתון להחלטתו, אלא יש להגיש בקשה שיוצאת למשרד הבריאות למנהל הממונה –ד"ר יהודה ברוך, והוא מאשר ושולח את הרישיון למטופל ולגורם שיספק לו את הקנביס הרפואי.

הנאשם המשיך להיות במעקב אצלו כל 3 חודשים כחלק מתנאי הרישיון, והביא מכתבים מהרופא המטפל ומהפסיכיאטר על המשך הטיפול בו, סיפר לו במה הוא משתמש וכיצד מרגיש, וכך נעשה גם בפעם האחרונה שפגש בנאשם לפני כשבוע כשהגיע למרפאה (עמ' 13 ש' 9-27).

לגרסת הנאשם לפיה הוא אישר לו מפורשות לגדל סמים, ענה כי לא בסמכותו לאשר גידול סמים, הרישיון ניתן מטעם משרד הבריאות והמנהל, ורק הם יכולים לאשר זאת. הדבר היחיד שהוא נותן זו הכמות שהוא מאשר לחולה, לנאשם אושרו 60 גרם, וההחלטה היכן יקבל זאת היא של משרד הבריאות.

 

מכחיש שהמליץ לנאשם לגדל, הוא ממליץ רק על הכמות.

ההנחיות בעת קבלת רישיון למטופל השתנו עם השנים הואיל ומדובר בנושא חדש שנכנס רק בשנת 2007.

לא היו הנחיות ברורות של משרד הבריאות לפיהן היה צריך להגיש את המסמכים וההנחיות, שנקבעו בשיתוף בין הרופאים למשרד הבריאות כך שהרופאים היו צריכים להחליט בעצמם כיצד להנחות את המטופלים.

 

הנאשם הוזהר שהחומר הוא לשימוש הפרטי בלבד ושעליו לצרוך אותו במעונו, במען בו ניתן הרישיון בלבד, הוזהר לגבי נהיגה, והובהר לו שאין מדובר בתרופה אלא בחומר שניתן באישור משרד הבריאות ולכן המידע הרפואי לגביו הוא חסר במובן זה שהם אינם אחראים על טיב החומר ואספקתו.

משרד הבריאות הוא שיקבע איך ואיפה יקבל את החומר. זה לא כמו תרופה שניתנת במרשם ונקנית בבית מרקחת, שאז יודעים שהכמות והמינון היא אחידה וקבועה (עמ' 14 ש' 1-23).

 

בחקירה נגדית העיד כי הוא ממליץ על כמות, והאישור מתקבל ע"י משרד הבריאות וחלק מתנאי הרישיון הם שעליו לעקוב כל 3 חודשים במעקב רפואי.

המטופל רואה פסיכיאטר או פסיכולוג, מביא מכתב מרופא המשפחה, ומידי פעם מופנה לרופא מקצועי שהפנה מלכתחילה כדי לוודא את מצבו הרפואי הספציפי.

במקרה של הנאשם מדובר ברסיסים וזה לא תחום התמחותו, לכן הוא צריך את המסמכים האלה (עמ' 14 ש' 24-31).

המעקב הרפואי הוא חלק מתנאי הרישיון, והוא חייב לעמוד בכך על מנת להמשיך ולקבל את הרישיון.

לא ראה את הרישיון שהנאשם קיבל (ת/11). עד היום כבעיה פנימית של משרד הבריאות הרישיונות וההעתקים לא נשלחים לרופאים שמוציאים את הבקשה, אלא רק נשלחים למטופל ולספק. הרישיון מגיע לספק, והוא מזמן אליו את המטופל והוא מקבל מהם את המנה החודשית.

הם פנו מספר פעמים למשרד הבריאות בבקשות לשנות את הטפסים והנוהל ולהגביר את המעקב והפיקוח, אך עד היום יש גמגום בנושא, למרות שחלו התפתחויות בשנים האחרונות.

 

60 חלקי שתיל מעובדים לכל זמן נתון משמעותו שמותר לנאשם להחזיק בבית עד כמות של 60 גרם לחודש.

הנאשם מקבל מהספק 60 גרם פעם בחודש, הוא לא יכול לקחת את זה כל חודש, אלא פעם בחודשיים או פעם בשנה.

אם הוא נתפס כשעליו 60 גרם זה בסדר, כי הוא יכול להגיד לא עישנתי החודש כלל, אבל הוא לא יכול להיתפס עם 1.2 ק"ג ולהגיד שאלו 60 גרם כי הוא מקבל כל יום 60 גרם.

 

המשקל הוא של כל החומר הצמחי, גם הזרעים.

הספק היה צריך לתת לו את החומרים הפעילים שזה הפרחים והעלים, מיובשים, במשקל של 60 גרם.

לפי הבנתו -הוא לא אמור להחזיק את החלקים האחרים של הצמח כי הם לא חלק מהעניין והם לא חלק מאישור.

יכול להיות שברישיון כתוב שתילי קנביס והוא מבין מכך שמדובר בכמות של הצמח.

היום נוסח הרישיון הוא שונה.

לא יכול להיות מצב בו הנאשם גם מקבל את ה-60 גרם המאושרים לו מחברת "תיקון עולם" וגם מגדל צמחים בעצמו.

הוא לא נותן אישור לגדל שום שתיל.

לאחר שהובא לידיעתו במקרה של התיק, לא ע"י הנאשם, הוא עימת אותו עם כך שמדובר בהפרת אמון, כי רואה אותו כל 3 חודשים, דבר כזה צריך לעלות, והנאשם אמר לו שלא סיפר לו על כך, כי יצא זכאי.

לגבי סעיף 1 בת/11- הדבר נכתב בתקופה בה עדיין לא היו ספקים במדינה בסוף שנות ה-90 ובזמנו נתנו למספר מסוים של אנשים אישורי גידול.

מרגע שהיו ספקים -הופנו המטופלים לקבלת הדרכם, וזו הסיבה שלהבנתו כך נכתב ברישיון (עמ' 16 ש' 1-29).

 

5.מטעם ההגנה העיד הנאשם (עמ' 6-9 לפרוטוקול).

 

לפני מספר שנים הגיעה אליו משטרה הביתה, כשהיו לו עצים של קנביס בבית.

הם לקחו את העצים וסלסלת פרחים שקטף, ונלקח עם אלה למשטרה.

השוטר שהיה בביתו אמר לקצין התורן בטלפון שאי אפשר לעצור אותו כי כתוב ברישיון שמותר לו לגדל שתילי קנאביס, ואסור לו להחזיק 60 גרם חלקי שתיל מעובד. כלומר אם זה לא מוכן לשימוש- מותר לו להחזיק את זה.

הרופא ד"ר גור אריה הסביר לו שמותר לו לגדל.

 

השוטר אמר לקצין תורן שמיותר להביאו לתחנה, אבל הקצין ביקש שיביאו אותו בכל מקרה, הוציאו את השתילים והגיעו לתחנה, שם אמר לו השוטר שמותר לו לגדל ולא יודע מה רוצים ממנו. לא כתוב ברישיון שאסור לו לגדל (עמ' 6 ש' 8-30).

סגן ראש המועצה בא איתו לתחנה, והשוטרים אמרו לו שיחזיר אותו הביתה עם כל הסחורה, הם החזירו אותו הביתה והחזירו לו הכול, ביקשו סליחה, והלכו.

לאחר מכן קנה מנורות בשביל לגדל, והציוד עלה לו 7,000 ₪. לאחר כמה חודשים באו עוד פעם עם צילומים, אשתו החלה לבכות והם הלחיצו את כל הבית. אז הם אמרו לו שהם דיברו עם ד"ר יהודה ברוך, והוא אמר שאסור לו לגדל.

עצרו אותו ליום- יומיים, ושופט בבימ"ש השלום אמר שכתוב לו במפורש שאם לא מספיק לו הוא יכול לגדל בעצמו ושחרר אותו. תוך 24 שעות ביקשו ממנו לבוא לבימ"ש מחוזי, ושם אמר השופט שהוא יכול להחזיק חשיש ויכולים להביא אותו רק על סחר בסמים, אחרת- צריך לתת לו ללכת.

שיחררו אותו, ושוב פתחו הכול מחדש. מנסים לתפור לו תיק בכוח.

הוא צורך 60 גרם בחודש. בתקופה של כתב האישום צרך הרבה פחות בגלל שלא היה להם חומר ומה שהיה -לא הספיק.

אם היה מספיק- לא היה מגדל. היום נותנים לו כמות מספיקה.

הוא עבר שני פיגועי טרור, וכל גופו רסיסים.

לפני שש שנים נורה ברובה ציד ע"י ערבים ליד עמנואל, ועקב כך גופו מלא רסיסים וגורם לו לכאבים כל הזמן.

הוא לא יכל לישון, קשה לעבור את החיים בצורה כזו, משתדל לשרוד ולחיות. לא ניסה לעשות משהו לא בסדר.

היום הוא לא עובד, פגוע, ולא יכול לעבוד. מקבל מביטוח לאומי כ-9000 ₪ נטו. לפני כן עבד בשיפוצים בפוליש אך מהפגיעה לא יכול היה לעבוד. לא ישן בלילות, עובר סיוטים ולא חי חיים נורמליים כלל. לפני כמה חודשים עבר לבריה, כי עבר עוד פיגוע.

חייו השתנו מהקצה אל הקצה ולא כמו שהיו לפני הפיגועים (עמ' 7 ש' 1-27).

 

בחקירה נגדית הסיק כי יכול לגדל קנאביס כשבאישור של ד"ר יהודה ברוך כתוב כי זה לצורך החזקה ושימוש עצמי ובמכתב הנוסף שלו כתוב במפורש שזה לא אישור לגידול, כי אם זה לא אישור לגידול -מדוע שינו את הרישיון? היו יכולים להשאיר את הרישיון כמו שהוא. ברישיון שיש כיום הדברים האלה כלל לא רשומים.

ד"ר ברוך העיד כי שד"ר גור אריה הסביר לו שאסור לו לגדל, אבל לא נכון. ד"ר גור אריה אמר שאסור להשתמש עם אנשים, והוא אמר במפורש שהוא יכול לגדל. לאחר שאמר את זה במעצר- התקשרו לד"ר גור אריה ושאלו אותו.

לשאלה כיצד מסביר את המכתב מד"ר גור אריה בתיק הרפואי שלו לפיו הסביר לו שאסור לגדל, ענה כי אם כתב זאת- זה בעקבות שינוי הרישיון. לפני כן אמר לו שמותר לגדל, ושאין בעיה עם זה.

מסר שתי הודעות במשטרה. לשאלה מדוע בהודעתו השנייה, לאחר שנשאל ע"י החוקר אם אמר לאחד השוטרים שלא אישרו לו לגדל אלא רק להשתמש בגלל שנתפס בעבר- אמר לחוקר כי הוא צריך להגיש בקשה לגידול, ענה כי אם הוא רוצה לגדל על מנת למכור הוא צריך כזה רישיון, אבל בשביל לעשן -הוא יכול לגדל.

אם זה לשימושו העצמי הוא לא צריך רישיון לגדל (עמ' 8 ש' 1-29).

אין לו רישיון לגדל בצורה מסחרית כמו שחברת "תיקון עולם" מגדלים, לצורך כך צריך רישיון מיוחד.

שישים גרם מעובד- הכוונה 60 גרם שמותר שיהיו ברשותו מוכנים לעישון. את זה הוא יכול להחזיק. אם זה לא לשימוש- הוא יכול להחזיק גם 10 טון, זה מה שגידל.

הבין שהוא יכול להחזיק שתילים.

הרופא לא הסביר לו ששתילי הקנאביס נכללים בשישים גרם המעובדים.

חוזר על כך שד"ר גור אריה אמר לו שמותר לו לגדל סמים (עמ' 9 ש' 1-27).

 

כן הוגש רישיון להחזקה ושימוש של סם מסוכן לנאשם מיום 15.5.12 עד ליום 1.6.13 (נ/1).

 

6.דיון ומסקנות

לאחר שנדרשתי למכלול הראיות והעדויות בתיק שבפניי החלטתי לזכות את הנאשם -מחמת הספק.

נותר ספק בליבי, שלא הוסר- בנוגע למידת אחריות/אשמתו של הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

 

אין מחלוקת בדבר עובדות כתב האישום, לפיהן בעת הרלוונטית לכתב האישום, החזיק הנאשם באישור מאת המנהל לשימוש והחזקה של קנביס רפואי, בשל מצבו הרפואי (ת/11) כמו גם העובדה כי הוא שגידל את שתילי הקנביס בכמות שנתפסה בביתו (ת/3, ת/5).

המחלוקת בתיק זה ניטשת סביב שאלת פרשנותו של האישור שניתן לו והיקפו, והאם אלו מגבשים את אשמתו של הנאשם ואחריותו בפלילים.

 

א. האם ניתן לנאשם רישיון לגידול הסם?

רישיון החזקה ושימוש בסם מסוכן שניתן לנאשם לתקופה שבין 20.4.10-6.10.09 (להלן: "הרישיון הישן") ניתן בהתאם לסעיפים 6 ו-7 לפקודה, כשסעיף 1 מורה לאמור-

"רישיון זה זמני בלבד. רישיון זה יהיה ניתן לביטול, בין השאר, על פי החלטת המנהל ובאם ימצא מקור חלופי לאספקת הסם שלא על ידי גידול עצמי, וזאת מבלי לגרוע מכל עילה אחרת שבדין לביטול הרישיון" (ההדגשות שלי-נ.ב)

 

מלשון הסעיף עולה במפורש כי הרישיון ניתן לצורך גידול עצמי של הסם, וכי ניתן באופן זמני עד להמצאת מקור אספקה חלופי.

סעיף 1 שלעיל, מורה במפורש כי אחד התנאים בהם עלול הרישיון להתבטל הינו הימצאותו של מקור חלופי לאספקת הסם שלא ע"י גידול עצמי- רוצה לומר כי הרישיון ניתן מלכתחילה על מנת לאשר למטופל לגדל את הסם בהעדר מקור לאספקתו של הסם, אחרת- מדוע יתבטל הרישיון אם ימצא מקור חלופי?!

 

בנוסף- הרישיון מורה על תכולתו וצורתו של הסם המסוכן הנכלל ברישיון, באופן מפורש כ"שתילי צמח מסוג קנביס" (!).

 

יתרה מכך, עיון ברישיון החדש שניתן לנאשם לתקופה שבין 15.5.12-1.6.13 (נ/1) (להלן: "הרישיון החדש") מעלה כי סעיף זה הינו הסעיף היחיד שנוסחו שונה תוך השמטת המילים "ובאם ימצא מקור חלופי לאספקת הסם שלא על ידי גידול עצמי" מתוכו, באופן המלמד כי בבסיס הרישיון קיימת ההנחה כי בעל הרישיון יגדל את אספקתו באין מקור אספקה אחר.

 

בנוסף, הרישיון החדש ניתן מכוח סעיף 7 בלבד לפקודה, תוך השמטת סעיף 6 שהיה קיים קודם לכן. בחינת סעיפים אלה מלמדת אף היא על תכלית הרישיון.

 

בסעיפים 6 ו-7 לפקודה הורה המחוקק לאמור-

"6.לא יגדל אדם סם מסוכן, לא ייצר אותו, לא יפיק אותו, לא יכין אותו ולא ימצה אותו מחומר אחר, אלא ברישיון מאת המנהל. העובר על הוראות סעיף זה, דינומאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

7.(א)לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברישיון מאת המנהל."

 

הנה כי כן, עיון בסעיף 6 לפקודה, שמכוחו הופק הרישיון הישן (הרלוונטי למועד כתב האישום) מעלה כי הרישיון עוסק הן בגידול וייצור הסם (סעיף 6) והן בהחזקתו ושימוש בו (סעיף 7), בעוד שהרישיון החדש- מופק רק מכוח סעיף 7, העוסק בהחזקה ושימוש בלבד.

 

על כן, גרסתו של הנאשם בנקודה זו מקובלת עליי, ואני מעדיפה אותה על פני גרסת התביעה (ראה עדותו פרו' עמ' 8 ש' 3-5; עמ' 8 ש' 23-29).

 

הנה כי כן, מכלל לאו אתה שומע הן.

 

זאת ועוד- העובדה לפיה שונה נוסחו של סעיף 1 המתיר גידול, ושינוי הסעיף בפקודה עליו נסמך הרישיון, כמו גם העובדה כי אלו השינויים היחידים שבוצעו בנוסחו של הרישיון במהלך השנים-מהווים הוכחה לכך כי מדובר בהיתר לגידול, שאלמלא כן- לא היה משרד הבריאות טורח לשנותם, ואותם בלבד, בנוסח הרישיון החדש.

 

לאור האמור, טענתה של המאשימה לפיה הרישיון הישן אינו כולל התר לגידול נוגד את פרשנותו המילולית של המסמך הכתוב, ואינו עולה בקנה אחד עם פרשנותו התכליתית.

 

 

הגם שנוסחו של הרישיון הישן אינו מותיר מקום לספק בדבר יכולתו של הנאשם לגדל את הסם שהרישיון מתיר החזקתו ושימושו, הרי שככל שקיים ספק שכזה, התווה המחוקק בסעיף 34כא לחוק העונשין ,תשל"ז-1977 הוראות פרשנות מנחות כלליות. וכך נקבע-

 

34כא. ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין.

 

על טיבה של פרשנות תכלית זו עמד כב' השופט גולדברג בע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נגד מדינת ישראל פ"ד נ(5) 221 כדלקמן-

 

"סעיף זה (34כא האמור- נ.ב.) מעגן בחוק את הפרשנות התכליתית בפלילים, והוא מחייב את בית המשפט להפעילה. כלל הברירה שבו נוגע הן למצב שבו תכלית החוק אינה מצביעה בבירור על אלטרנטיבה פרשנית אחת להוראה, והן כאשר קיימת יותר מתכלית אחת לחוק. בכל מקרה כזה שומה על הפרשן לבחור בפרשנות המיטיבה עם הנאשם"

 

תכליתה של הפקודה הינה למנוע שימוש, החזקה, גידול, ייצור וסחר בסמים מסוכנים, באופן בלתי מבוקר וע"י מי שאינו מורשה לכך, ולמנוע העברתם והפצתם באופן שיפגע ויסכן את שלומו ובריאותו של הציבור.

בנסיבות אלה, מדובר בנאשם המורשה לכך, ועל כן מעשיו עולים בקנה אחד עם תכליתה של הפקודה, בעוד שבכל הנוגע לנוסח הרישיון הנסמך על הפקודה, הניתן להבנה בשתי פרשנויות שונות, יפעל הספק לזכותו של הנאשם, ולא לחובתו.

 

למותר לציין כי ד"ר איתי גור אריה, מחזק בעדותו את הפרשנות האמורה, מקום בו העיד כי הרישיון הישן נכתב בסוף שנות ה-90 היינו בתקופה בה ניתן אישור גידול סם למספר אנשים בהעדר ספקים, אולם מרגע הופעתם של ספקים מתאימים- שונה הרישיון והותאם למצב הקיים (ראה עדותו פרו' עמ' 16 ש' 25-29).

 

למען הסר ספק יובהר כי מכתבו של ד"ר יהודה ברוך (ת/11-עמ' 3), בו מובהר כי האישור שניתן לנאשם הינו לשימוש והחזקה בלבד, אינו מעלה ואינו מוריד לענייננו, הואיל וזה ניתן ביום 10.5.10- היינו לאחר מועד העבירה המנויה בכתב האישום.

 

בנוסף, לא השתכנעתי ברמה הראייתית הנדרשת כי בנסיבות אלה התקיים אף היסוד הנפשי אצל הנאשם.

גרסתו הראשונה והמיידית של הנאשם בעת שעוכב לחקירה הייתה כי יש לו אישור לגדל ולהחזיק את הסם (ת/10).

אף התנהלותו של הנאשם בעת החיפוש בביתו, כפי שעולה מדו"חות השוטרים (ת/9-ת/7), מעידה על הלך רוחו, לפיו הוא פועל בהתאם לרישיון לגידול סם המצוי בידיו.

הנאשם שיתף פעולה באופן מלא, מסר לידי השוטרים שקיות סם שהיו בכליו, הפנה אותם לשתילים בגינתו, ולא התנהל כמי שנתפס בכף בעשותו מעשה אסור ומנסה להסתירו.

 

בהודעתו במשטרה מוסר הנאשם כי יש לו אישור לגידול קנביס רפואי, וכי כתוב בו כי מותר לו להחזיק שתילים, אך ללא ציון מספר השתילים המותר (ת/2 ש' 9, ש' 19-21).

גרסתו של הנאשם עולה בקנה אחד עם לשון הרישיון כאמור, הינה סבירה, ומתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.

 

מדו"ח הפעולה של השוטר גל חיימי (ת/7) עולה כי במהלך החיפוש מששאל את הנאשם מדוע לא קיבל אישור לגידול- ענה לו הנאשם כי "בגלל שנתפס בעבר על סחר בסמים אז לא אישרו לו גידול, רק שימוש".

השוטר חיימי לא זומן כעד, לא נחקר על כך בחקירה נגדית, ודו"ח הפעולה האמור, כיתר מוצגי התביעה, הוגש בהסכמה.

עם זאת, מדובר בדברים שאינם מובאים בדו"חות הפעולה של יתר השוטרים שנכחו בחיפוש במקום, ואף נסתרים ע"י הנאשם במשטרה ובבימ"ש.

בהודעתו במשטרה מסר הנאשם כי לא אמר את הדברים לשוטר, וכי לאחרונה הבין כי צריך להגיש בקשה לצורך גידול, ולא עשה כן (ת/1 ש' 7-8).

בעדותו בבימ"ש מסביר הנאשם את גרסתו בדו"ח הפעולה ובמשטרה באופן לפיו אין לו אישור לגדל סם בכמות מסחרית על מנת למכור אותו, כמו שמגדלים ספקי הסם, המצריך רישיון מיוחד, אולם לצורך שימוש העצמי- מותר לו לגדל (פרו' עמ' 8 ש' 21-26; עמ' 9 ש' 1-2).

 

לאור כלל האמור, הרי שלמצער נותר ספק בליבי בדבר התקיימותו של היסוד הנפשי של הנאשם, הואיל וייתכן כי אכן עשה הבחנה בדבריו בין רישיון גידול בכמויות גדולות לצרכי מסחר לבין גידול לצורך שימושו העצמי, שכאמור יכול ומותר לו לפי פירוש נוסח הרישיון, וממילא לא התקיים היסוד העובדתי, כאמור.

 

אשר על כן אני סבורה כי הרישיון הישן הרלוונטי למועד כתב האישום, הקנה לנאשם על פי פרשנות לשונית שלו- אישור אף לגדל את הסם, לצד החזקה ושימוש- והריני מזכה אותו מעבירת הייצור, הכנה והפקה של סם לפי סעיף 6 לפקודה (סעיף ב(1) להוראות חיקוק כתב האישום)-מחמת הספק.

 

ב. האם הכמות שנתפסה אצל הנאשם חרגה מהרישיון?

גם בסוגיה זו לוט נוסח הרישיון בערפל, באופן הפועל לזכותו של הנאשם.

 

על פי האמור ברישיון הישן, הרי שהכמות המותרת הינה "לא יותר מ-60 גרם חלקי שתיל מעובדים לצורך עישון בכל זמן נתון" (ת/11) (ההדגשות שלי- נ.ב).

 

מעדותו של ד"ר יהודה ברוך עולה כי מדובר בחלקי שתיל הקנאביס, להבדיל מהשתיל עצמו (עמ' 4 ש' 13), כשמדובר בכמות מרבית שהנאשם רשאי להחזיק בחודש-היינו את השקית עם תפזורת חלקי השתיל היבשים אותם לא ניתן לשתול (עמ' 4 ש' 24-25).

עוד מסביר ד"ר ברוך כי המילים "חלקי שתיל" מקורם בכך שבעת הרלוונטית הספקים סיפקו איכות ירודה של הצמח, בעוד שכיום ברישיונות החדשים- מדובר רק בתפרחות הצמח, לאור איכותו של החומר (עמ' 4 ש' 14-16).

 

מעדותו של ד"ר ברוך עולה הרציונל לפיו כי לאור איכותו הירודה של החומר הרלוונטי, ניתנו חלקי שתילים ולא רק תפרחות, הואיל ועל מנת להשיג את אותו מינון חומר היה צורך בכמות גדולה יותר של צמח הקנאביס, ואילו כיום כאשר איכותו טובה- ודי בתפרחות הצמח.

 

לא זו בלבד כי יש בכך כדי לחזק את הטענה כי הרישיון הישן היווה אישור לגידול, לצד שימוש והחזקה, לאור הבעייתיות באספקת החומר דאז, אלא שיש בכך כדי לעורר ספק בדבר אופן חישוב הכמות רלוונטית.

רוצה לומר: האם מדובר ב-60 גרם חומר מעובד בלבד ומוכן לעישון (נטו) או ב-60 גרם מכלל חלקי הצמח המצויים (ברוטו)?

 

העובדה כי נוסח הסעיף ברישיון מדבר אודות 60 גרם מעובדים לצורך עישון, משאיר את גורלם של יתר חלקי השתיל המותרים לגידול כאמור–לוט בערפל, שכן אין חולק שאלו אינם בבחינת "מעובדים".

 

פרשנות סבירה בהחלט היא כי מקום בו מותר לנאשם לגדל את הסם, הרי שמטבע הדברים ייתכן כי תהיה ברשותו כמות הגדולה מ-60 גרם, אולם הכמות המעובדת והמוכנה לשימוש היא שנשקלת בהתאם לתנאי הרישיון.

כך, ממילא אין נפקות לשתילים הקיימים, שהרי אלו אינם מעובדים לשימוש, ואינם משמשים את הנאשם בזמן הנתון הנבדק.

 

יתרה מכך, לו האישור שניתן לנאשם היה כולל כמות של עד 60 גרם לסך כל שתילי קנביס שברשותו בכל זמן נתון - היה על הרישיון לציין זאת מפורשות באופן זה, וקל וחומר שלא היה מקום להבחין בין "חלקי שתיל מעובדים" לבין "שתילי צמח" (!).

 

נקודה זו מתחדדת נוכח הנוסח ברישיון החדש, לפיו הצורה מוגדרת במפורש כ"פרחי קנביס יבשים" בלבד, וכי הכמות המאושרת מדגישה במפורש כי כמות האספקה החודשית הינה של 60 גרם בלבד.

על כן, בהעדר אישור לגדל על פי הרישיון החדש, פשיטא כי הכמות הניתנת באספקה חודשית- היא גבול הכמות המותרת.

 

בנסיבות אלה, מתוך חוות דעת המומחה (ת/5) עולה כי ברשות הנאשם נתפסו 0.7 גרם חשיש, שרק הוא המשמש לעישון, וכי כל יתר החומרים הינם חומרים צמחיים.

 

נוכח כל האמור, הרי שלמצער קיים ספק סביר בדבר טיבה של הכמות המותרת להחזקה בידי הנאשם, לאור אופן ניסוחו של הרישיון הישן, ועל כן גם הפעם- יש להידרש לפרשנות המקלה עם הנאשם.

 

על מהותו של הספק הסביר עמד בית המשפט העליון בע"פ 10049/03 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נט(1), 385 וכך נקבע שם (ההדגשות שלי- נ.ב)-

"בית-משפט זה כבר הטעים מספר פעמים, כי נאשם שהובא נגדו חומר הוכחות מספיק כדי הרשעה, לא די לו, לשם הפרכת הראיות, כי יספר סיפור בעלמא או כי יעלה גרסה סתם, אשר לכאורה אינה מתיישבת עם קיומם של יסודות האישום. מול חומר ראיות לכאורה על הנאשם להציג קו הגנה ממשי, ריאלי, המתקבל על הדעת, אשר אינו פרי הדמיון בלבד...לשון אחר, בעת ההערכה של חומר הראיות, על בית-המשפט לשאוף ליישומו של מבחן הבנוי על ההסבר הסביר. במה דברים אמורים: המבחן מורכב משני יסודות - "ספק" ו"סביר". שם התואר שנתווסף לשם העצם "ספק" אינו בגדר סרח עודף מילולי מיותר; הוא בא לסייג ולהקנות לספק תכונה מוגדרת. קיומה של התכונה האמורה נבחן לפי אמות המידה הרציונליות המקובלות עלינו. בביטוי "סביר" טמונים הסינון והמיון בין עניינים שיש להם אחיזה הגיונית במציאות לבין דברים שהם ספקולציות נעדרות תשתית ...ספק לבד אינו מספיק, אלא רק ספק שיש לו אחיזה סבירה בחומר הראיות. מבחן הספק הסביר הוא אפוא מבחן השכל הישר וניסיון החיים ובהקשר זה נאמר בפרשת מזרחי (רפאל מזרחי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2), 682), כי חייב כל ספק סביר לפעול לזכות הנאשם...אין הרשעה בדין אלא אם כן הוסרו כל הספקות הסבירים. אם קיים ספק סביר, אין מרשיעים, שכן מוטב שעבריין ייצא זכאי בדינו מאשר שאדם יורשע למרות שנותר ספק סביר באשמתו, שכן גישה אחרת יכולה להוליך להרשעתו של חף מפשע (ראה בעניין זה דברים שנאמרו בפרשת דמיאניוק בעמוד 644)... הכלל האמור בדבר מידת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי הוא אחיו הבכור של הכלל הקובע כי חובת ההוכחה רובצת על התביעה עד תום, ושניהם יחד מצטרפים זה לזה ומשלימים את המסגרת הכללית לפיה מתנהל ההליך הפלילי. לשון אחר, על ההוכחה להיות כה משכנעת וקרובה לוודאי, עד כי ייאמר לגבי טענה הנטענת לזכותו של הנאשם (קרי, נגד חיובו בדין), כי הדבר אמנם בגדר האפשרי מבחינה תיאורטית, אך זוהי אפשרות כה רחוקה עד אשר אין לתת לה כל ממשות. ספק כזה אינו קם על דרך העלאת השערות מצוצות מן האצבע. צריך הוא להיות הגיוני ואחוז בראיות. עם זאת יכולות להיות נסיבות בהן גישת הנאשם אינה זוכה לאמון, אך יתר הראיות יוצרות תשתית ראייתית שדי בה כדי לעלות ספק סביר (ראה ע"פ 1964/91 דוד בן דוד נ' מדינת ישראל, מו(3), 75).

 

בנסיבות אלה, לא זו בלבד שמצאתי כי גרסתו של הנאשם מעוררת ספק ממשי בראיות התביעה, בהיותה גרסה סבירה המתיישבת עם עדויותיהם של ד"ר גור אריה, ד"ר ברוך ונוסחו של הרישיון שניתן לו מאת המנהל, אלא שאף ראיות התביעה לכשעצמן , אינן חד משמעיות, לוטות בערפל, ואינן מבססות את אשמתו של הנאשם ברמה הנדרשת בפלילים.

 

7.לאור האמור, מצאתי כי בנסיבות אלה קיים ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם והריני מזכה אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום –מחמת הספק.

 

8.זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

 

ניתנה היום, כ"ב באב תשע"ד , 18 באוגוסט 2014, במעמד הצדדים

 

 

 

חתימה

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ