ויינטרוב נ' טרוולוקס בע"מ

לפנינו תביעה בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, הפרשי שכר בגין ימי שבת וחגים, דמי חגים, הפרשות לפנסיה ולפיצויים ושעות נוספות. סה"כ סכום התביעה – 399,446 ₪.

התובע, יצחק ויינטרוב (להלן – התובע או מר ויינטרוב), הוא מדריך טיולים (מורה דרך מוסמך), בן 65 במועד הגשת התביעה, אשר לטענתו עבד אצל הנתבעת חברת טרוולוקס בע"מ (להלן – הנתבעת או חברת טרוולקוס) – חברת תיירות – החל מחודש אוגוסט 1998 ועד לפיטוריו בחודש דצמבר 2015. הנתבעת החלה לשלם לתובע שכר בתלושי שכר בחודש ינואר 2005 (לפני כן הוא דיווח על הכנסתו עם חשבוניות מס), אף על פי שלפי טענתו לא חל כל שינוי במתכונת ואופי עבודתו.

על הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים בענף מורי הדרך שנחתמו בין לשכת מארגני תיירות נכנסת ובין אגודת מורי הדרך בישראל. צו ההרחבה משנת 2009 וההסכמים הקיבוציים משנים 2010 ו-2013 חייבו בתשלום תעריף יומי וכן בהפרשות לגמל ולפיצויים.

לגרסת התובע, בחודש דצמבר 2015 הפסיקה הנתבעת את העסקתו ופיטרה אותו בפועל. התובע דורש בתביעתו תשלום של פיצויי פיטורים לפי שכר ממוצע של 7,900 ₪ בגין כל תקופת העסקתו (17.4 שנים) בצירוף פיצויי הלנה וכן תמורת הודעה מוקדמת.

התובע טען כי הנתבעת הפרישה סכומים נמוכים מאלה שהייתה צריכה להפריש (סכומים שיש להפחית מדרישתו לפיצויי פיטורים).

בכל תקופת ההעסקה לא שילמה הנתבעת לתובע את השכר התעריפי שנקבע בהסכמים קיבוציים ובצו ההרחבה. התובע דורש הפרשי שכר בסך 174,185 ₪, בצירוף פיצויי הלנת שכר.

כמו-כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתוספת בגין עבודה בשבתות ובחגים – וכן בדמי חגים עבור החגים שבהם לא עבד.

בהתאם להסכמים קיבוציים ולצו ההרחבה החלים על הצדדים, על הנתבעת היה להפריש בגין פיצויי פיטורים בשיעור 8.33% מהשכר ותגמולי מעסיק בשיעור 5%. הנתבעת לא הפרישה כדין ולכן התובע זכאי לפיצוי בגובה ההפרשות (עבור פיצויי פיטורים ותגמולים).

התובע טוען כי לפי צו ההרחבה בענף מורי הדרך מיום 19.2.09 הייתה חייבת הנתבעת לשלם שעות נוספות עבור עבודה שמעבר ל-8 שעות ביום. התובע נדרש באופן קבוע לעבוד כ-3 שעות נוספות ביום לפחות, וזכאי לתשלום בגינן.