השבה ופיצויים בגין הסתרת מידע בנוגע למצבו של רכב

רקע

1.         לפניי תביעה כספית בסכום של 102,714 ש"ח. התובעת עותרת להשבת תמורתו של רכב פרטי מסוג טויוטה מ.ר. 6370310 [להלן: "הרכב "] אותו רכשו היא ובעלה מן הנתבעת. עוד עותרת התובעת לפיצוי בגין נזקיה הנטענים, בדמות חסרון כיס ועגמת הנפש שנגרמה לה.

התובעת טוענת כי טרם רכישת הרכב, הסתירה ממנה הנתבעת פגיעה קשה שעבר הרכב.

2.         הנתבעת טוענת להעדר יריבות אל מול התובעת, משום היות בעלה של התובעת רוכש ובעלי הרכב. הנתבעת מכחישה את הסתרת העובדות המיוחסת לה ועותרת לדחיית טענות התובעת.

3.         המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלות של היריבות בין הצדדים והיקף החבות של הנתבעת כמוכרת הרכב, ככל שלא גילתה לקונה עובדה מהותית הנוגעת למצבו. יתרת הדיון תתמקד באומדנת זכויותיה של התובעת להשבה ופיצויים.

טיעוני התובעת

4.         מגרסת התובעת עולה כי בסמוך ליום 28.07.2003 היא ובעלה רכשו וקיבלו את הרכב מן הנתבעת, בסניפה שבאילת.

5.         מודגש כי בעת הרכישה, הציגה הנתבעת את הרכב משמע הוא מליסינג, במצב טוב ותקין "וללא תאונות".

6.         תמורת הרכב בסכום של 74,000 ש"ח, שולמה לנתבעת לאחר הנחה שבשגרה               [ " FIXED "] בסכום של 6,775 ש"ח [ר' נספח א' לתצהירה של התובעת].

7.         בתימוכין בחוות דעת מאת השמאי מר דרומר [להלן: "השמאי "] ובדו"ח בדיקת הרכב מאת "מכון דרום" , טוענת התובעת כי מחירו הנכון של הרכב הוא סכום של 72,240 ש"ח. מכאן גוזרת התובעת כי מחיר העסקה בפועל יכול לשקף תמורה הוגנת לרכב, רק ככל שהוא היה במצב שמור במיוחד ולא כך הם פני הדברים. עוד נטען כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה שהובילה להחלפת הגג והעמודים התומכים בו. זאת הסתבר לתובעת רק כשביקשה למכור את הרכב, ועובדות אלו הוסתרו ממנה טרם רכישת הרכב, ובכללן פגיעות בשלושה מעמודי הרכב ובגג, חיזוקים במשקופים וסימני החלפת גג [סימני חיתוך עמודי מסגרת הגג שבוצעו לצורך החלפתו, במקומות שאינם נחזים כמיועדים לכך].

השמאי מבהיר ומסיק כי התיקון ברכב בוצע בדרך החורגת מנהלים ומכללי תיקון מקובלים, מבלי שתמסר לתובעת תעודת בדיקה מטעם איש מקצוע, הנדרשת בנסיבות העניין.

לגישת השמאי הרכב התהפך או שספג נפילת עץ או עמוד על חלקו העילי ושוויו כפי שנמכר לתובעת במצבו, אינו עולה על 53,920 ש"ח [ר' נספחים ב' - ג' לתצהיר התובעת].

8.         מאלו טוענת התובעת כי הנתבעת הונתה אותה וגרמה לה להאמין כי היא נוסעת ברכב בטיחותי, בעוד שבפועל היא ובני משפחתה הכוללים פעוט, נסעו במשך כשנתיים ברכב מסוכן שאין ביכולתו לשאת פגיעה קשה.

9.         התובעת פנתה אל הנתבעת בדרישה להשבת כספה ונדחתה בנימוק לפיו "ההנחה הקבועה" שקיבלה משקפת את מצבו של הרכב בפועל [ר' נספחים ד' וה' לתצהיר התובעת]. הנתבעת אף הצביעה על תאונה שעבר הרכב בעת שהיה מוחזק בידי התובעת, כדי השפעתה על מצבו וערכו.

10.        התובעת טוענת להפרה יסודית של הנתבעת את הסכם מכר הרכב [להלן: "הסכם הרכישה " או "ההסכם "], כמו גם לאי התאמה בין המצג שהוצג ביחס למצבו של הרכב לבין מצבו בפועל, לתרמית ולעבירה פלילית מטעם הנתבעת. הוגשו תלונות למשטרת ישראל ולממונה על הגנת הצרכן באשר למעשיה הנטענים של הנתבעת.

11.        התובעת הוסיפה והודיעה לנתבעת על ביטול העסקה ונתנה לה אורכה להסדיר את העניין מחוץ לכתלי ביהמ"ש, אך  הצעת הנתבעת התמצתה בפיצוי "מגוחך" כנטען [ר' נספחים ו' - ח' לתצהיר התובעת].

12.        בהערכת נזקיה, טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת להשיב לה את תמורת הסכם הרכישה בתוספת להפרשי ריבית והצמדה. נכון למועד הגשת התביעה, סכום זה עומד על שיעור של 80,959 ש"ח. בנוסף עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין נזקיה הישירים והעקיפים בסכום של 21,755 ש"ח. מזאת סכום של 1,655 ש"ח הינו בגין חוות דעתו של השמאי והבדיקה שנערכה לרכב ב"מכון דרום" [ר' נספח ט' לתצהיר התובעת]. היתרה בסכום של 20,000 ש"ח הינה בגין עוגמת הנפש ואובדן הזמן שנגרמו לתובעת, בהדגשת החרדה בה נתקפה עת נודע לה כי נסעה תקופה ארוכה ברכב מסוכן.

13.        כבר בפתח טיעוניה הודיעה התובעת על מוכנותה להשיב לנתבעת את הרכב כנגד תשלום סכום התביעה ולחילופין, כנגד השבת הסכום ששילמה.

טיעוני הנתבעת