השאם נ' משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה צפת

החלטה

לפניי בקשה לבטול איסור שמוש ברכב.

המבקש הינו בעל הרכב. הנהג הינו אחיו של המבקש.

הנהג נתפס ביום 14.5.11, כשהוא נוהג במהירות של 139 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש. רשיונו נלקח, וניתן לו אישור לנהוג עד למחרת בשעה 09.00, שאז היה עליו להתייצב לשימוע בפני קצין משטרה בעפולה.

למחרת, קיבל הנהג אישור להגיע לעפולה עד לשעה 11.00.

עפ"י האמור בבקשה, הגיע הנהג אל הקצין הפוסל בתחנת עפולה בשעה 11.05. בהודעתו במשטרה טען כי הגיע בשעה 11.15 (ר' הודעתו מיום 15.5.11, ש' 10).

מטופס השימוע, עולה כי הקצין פסל את הנהג, בהעדרו, בשעה 11.30.

כשהגיע הנהג, קיבל לידיו מעטפה ובה עותק מהחלטת הפסילה, והוסבר לו מפורשות כי נפסל מנהלית למשל 30 יום. כך עולה מדוחות השוטרים, מהודעת הנהג וכן מחקירתו ע"י התובעת לפניי.

למרות שהבין היטב כי הינו פסול לנהיגה, בחר הנהג להמשיך ולנהוג, עד שנעצר במחסום משטרתי.

לדבריו, לא רצה להשאיר את הרכב בעפולה "ולקחתי סיכון שנהגתי היום" (הודעתו במשטרה, ש' 38).

מכאן, שקיימות ראיות לכאורה להוכחות העבירה של נהיגה בזמן פסילה המיוחסת לנהג.

אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירה, כשלעצמה, ובאשר לתעוזה שהפגין הנהג, שעה שקיבל את ההודעה על פסילת רשיונו, ומייד לאחר מכן נכנס לרכבו, כשבכוונתו לנהוג, לפחות, מעפולה לע'ג'ר.

לנהג רשיון נהיגה מאז 2005, ומאז צבר לחובתו 5 הרשעות קודמות, 2 מהן בעבירות מהירות.

טענות הסניגור באשר לטופס ה"שימוע", דהיינו להחלטה הפוסלת מנהלית את רשיונו של הנהג, אינן רלוונטיות בדיון הנוכחי, מאחר שאין, כאמור, מחלוקת כי הנהג הבין שהוא בפסילה מנהלית.

השימוע הרלוונטי הינו השימוע, שנערך בנוכחות המבקש - בעל הרכב, ביום 15.5.11, בתחנת ק. שמונה.

לגבי שימוע זה, אין בפי הסניגור טענות כלשהן. מעיון בטופס, השימוע נערך כדין.

בעל הרכב הצהיר, וחזר על כך בחקירתו לפניי, כי אחיו התקשר אליו, שעה שהיה באילת במסגרת עבודתו, והוא אישר לאחיו לקחת את רכבו, תוך שהזהירו "כי אסור לנהוג ברכב אם אין רשיון בר תוקף וכי אסור לנהוג במהירות מעל המותר ו/או עבירה אחרת" (סע' 6 לתצהירו).

הנהג טוען בתצהירו דברים דומים. בחקירתו לפניי טען כי אחיו "תמיד הזהיר אותי שאשמור על הרשיון ואוטו, שלא אסע מהר...אמר לי לא להשתולל. לא ידע שאני בפסילה"

בהתאם לסעיף 57ב.(ב)(2), יבטל ביהמ"ש את הודעת איסור השימוש במקרה בו הנהג פעל בנגוד להוראות בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בענייננו, קשה לי לקבל את הטענה כי בעל הרכב הזהיר את אחיו לבל יבצע בדיוק את העבירות אותן ביצע בפועל.