הרשקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובע, מר גרשון הרשקוביץ, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 15.7.13, על פיה נדחתה תביעת התובע לדמי פגיעה בגין אירוע מיום 14.4.13, בו התובע נפל ונחבל בדרך מעבודתו למעונו.

העובדות שאינן במחלוקת

עובדות המקרה אינן במחלוקת: התובע, יליד 1946, הינו פסיכולוג עצמאי. ביום 14.4.13 בשעה 18:30, בעת שהתובע היה בדרכו מעבודתו בתל-אביב למעונו בירושלים, הגיע התובע לתחנה המרכזית בירושלים לאחר נסיעה בקו 480, והתכוון לנסוע לביתו באמצעות הרכבת הקלה. כאשר התובע היה במרחק של כ-60 מטרים מתחנת הרכבת הקלה הוא הבחין בכך שהרכבת חונה בתחנה ואוספת נוסעים. התובע החל לרוץ אל תחנת הרכבת כדי לנסות להספיק לעלות עליה ובמהלך ריצתו הוא נפל ונחבל בלסתו ובסנטרו. התובע פונה באמבולנס לבית חולים שערי צדק, שם אובחנה פגיעה בלסת ובסנטר. התובע הועבר לבית חולים הדסה, שם אושפז למשך מספר ימים ועבר ניתוח בפניו ביום 21.4.13.

בדו"ח מגן דוד אדום מיום 14.4.13 נרשם כי "הנ"ל פצוע הולך רגל שנפצע כתוצאה בזמן ריצה לרכבת. הראש מסוחרר לטענתו איבד את ההכרה זמנית, הנ"ל נחבל ונחתך בסנתרו עם דימום בתוך הפה".

בדו"ח רופא/פראמדיק של מגן דוד אדום מיום 14.4.13 נרשם "בן 66, בריאת בד"כ. נפל מוקדם יותר הערב (סביבות 18:30) לאחר שהרגיש מסוחרר, לדבריו לא שתה היום מספיק. בבירור כולל CT בשע"צ התברר כי יש שבר במנדיבולה....".

במסמך הקבלה של המחלקה לרפואה דחופה בבית חולים מיום 14.4.13 נרשמה כתלונה עיקרית: "בן 67, ... לא אכל הרבה, רץ לרכבת והתעלף ונחבל בפנים".

במסמך סיכום המחלה של מחלקת פה ולסת בבית חולים הדסה מיום 22.4.14, צוין ב"בעיות ואבחנות" "חשד לסינקופה עקב הפרעות קצב בלב".

המחלוקת

אין חולק כי לעניין סעיף 80(1) לוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, נפילת התובע אירעה "תוך כדי" הליכתו מעבודתו למעונו. המחלוקת היא בשאלה אם הנפילה אירעה "עקב" הליכתו כאמור.

התובע טוען כי הגם שסחרחורת לבדה אינה נחשבת, על פי הפסיקה, כגורם הקשור לעבודה (לעניין סעיף 79 לחוק) או להליכה לעבודה או ממנה (לעניין סעיף 80(1) לחוק), בעניינו של התובע יש לראות בריצה בה פתח כסיכון שנובע מן הדרך.

הנתבע טוען כי יש ליישם בעניינו של התובע את ההלכה לפיה נפילה כתוצאה מסחרחורת אינה נחשבת לתאונה "עקב" העבודה או "עקב" ההליכה לעבודה או ממנה. הנתבע מפנה לכך שבכל המסמכים הרפואיים ואף בתצהירו, אין התובע מייחס את נפילתו לגורם חיצוני כלשהו כמו אבן, מהמורה, מכשול וכיוצא באלו, אלא מייחס את נפילתו לסחרחורת שחש.

דיון והכרעה

שני הצדדים מסתמכים על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע לט-0-107 המוסד לביטוח לאומי נ. סוזן סמסון, פד"ע יא 141. באותו עניין גב' סמסון הלכה מעבודתה לביתה ונפלה בדרך ונפגעה בברך ובעין. היא העידה שהיא חשה לפתע ברע וראשה נסתחרר, ולא היה מכשול כלשהו שבעטיו נפלה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לעניין סעיף 36(1) לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 80(1) לנוסח המשולב מתשנ"ה), שבנסיבותיו לא חלה חזקת הסיבתיות (שבסעיף 83 לחוק מתשנ"ה), מוטל על המבוטח להוכיח שתאונה תוך כדי ההליכה אל או מן העבודה הייתה קשורה בקשר סיבתי עם "סיכוני הדרך". לעניין זה נאמר:

"לגבי הולך רגל, סיכוני הדרך הם כל אותם סיכונים הצפויים ואולי אף אורבים למי שעושה את דרכו בהליכה, ברשות הרבים. ברור שאין גבול ואין שיעור למספר סיכונים אלה, בין שהגורם הוא גורם חיצוני שאין להולך רגל שליטה או ידיעה עליו ובין שהגורם נעוץ בהתנהגותו של האיש עצמו, כגון: חציית רחוב בלתי זהירה, עליה חפוזה למדרכה, היתקלות בשל אי-תשומת לב בעצם או בגוף זר, ואולי אף דריכה בלתי נכונה על הכביש או מעידה מפאת היות האדם שקובע במחשבותיו. משמע שגם תקלות בהליכה או היתקלויות שמקורן בהכשלה עצמית או ברשלנות – ייתכן שעדיין יש בהן כדי יסוד של קשר סיבתי הקושר את התונה עם סיכום דרך. עד לגבול מסויים ניתן, איפוא, לראות בדרך עצמה את הגורם לתאונה הליכה.

הגבול ניצב בפני אותם מקרים בהם התאונה ארעה בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני".

בהמשך בית הדין הארצי התייחס למונח "נפילה אידיופטית" – דהיינו – נפילה ללא סיבה חיצונית, בשל מחלה או חולשה פנימית. בית הדין הארצי קבע כי נפילתה של גב' סמסון הייתה כזו – נפילה בשל סיבה הטמונה בה עצמה ובלא שהיה כל מכשול בדרכה. לפיכך קבע כי הנפילה לא הייתה בשל סיכוני הדרך ועל כן לא אירעה עקב הליכתה של גב' סמסון מעבודתה לביתה. לפיכך קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעור המוסד לביטוח לאומי.

התובע מדגיש לפנינו את אמירת בית הדין הארצי בעניין סמסון, לפיה סיכוני הדרך הם סיכונים בין שהגורם הוא חיצוני, שאין להולך הרגל ידיעה או שליטה עליו, "ובין שהגורם נעוץ בהתנהגותו של האיש עצמו". לטענת התובע, ריצתו לרכבת היא גורם הנעוץ בו שהניע את תהליך ההתעלפות ואבדן ההכרה אותו חווה, ויש לראות ברצון להאיץ את תהליך ההגעה מן העבודה למעון כ"סיכון דרך".

הנתבע טוען שאין לראות בריצת התובע משום "סיכון דרך" שכן מדובר בהחלטה עצמאית של התובע, ולא בגורם חיצוני כלשהו.

בעב"ל 317/97 אליעזר אחוואל נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 5.4.2000), נפל התובע מסיבה לא ידועה ונחבל תוך כדי עבודתו. בית הדין האזורי דחה את התביעה בהיעדר הוכחה של גורם הקשור לעבודה שגרם לנפילה ובמסגרת הדיון בערעור מונה מומחה רפואי שחיווה דעתו כי על פי הנתונים הרפואיים, לרבות המכות בראשו של התובע, סביר יותר לקבוע שנפילתו הייתה כתוצאה ממכה שקיבל, ועל יסוד כך התקבל הערעור.