הרשקו נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש לתעבורה" או "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 19/01/2012 על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק תת"ע 5872-01-12.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין כך שביום 16/01/2012 נהג ברכב בכביש 70 מכיוון מזרח במהירות מופרזת של 143 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש ובכך עבר עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. המערער זומן לדיון שנקבע ליום 09/05/2012 ולשימוע שהתקיים ביום 16/01/2012, שבמסגרתו נפסל רישיונו מנהלית למשך 30 יום.

המערער הגיש ביום 17/01/2012 בקשה שכותרתה היא: "בקשה להישפט". הבקשה נקבעה לדיון ביום 19/01/2012. במועד זה הודה המערער בעובדות כתב האישום ונדון לעונשים הבאים: 900 ₪ קנס, שני חודשי פסילה בפועל ושלושה חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר כנגד עונש הפסילה בפועל.

באת כוח המערער טענה כי המדובר בנכה צה"ל הזקוק לרכב עקב נכותו (בעניין זה הגישה תעודת נכה) מה גם, לטעמה, העונש שהוטל על המערער, עונש חמור החורג מרמת הענישה המקובלת, תוך שהיא מפנה לפסיקה של בימ"ש לתעבורה.

זאת ועוד, טענה ב"כ המערער, כי בימ"ש לתעבורה לא נתן ביטוי בקביעת העונש לנסיבותיו האישיות של המערער ולעובדה שהוא הודה מייד ונטל אחריות. באת כוח המערער ביקשה לקבל את הערעור ולהקל בדינו של המערער ולחילופין, להפחית את הפסילה המנהלית אותה ריצה המערער עד לעיכוב ביצוע גזר הדין וקבלת הרישיון הזמני ממשרד הרישוי ביום 05/02/2012.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את העונש על כנו. לדעתו לא מדובר בעונש חמור המצדיק התערבות ערכאת הערעור. המערער נהג במהירות מופרזת ונדון בעבר לעונשים בגין אותה עבירה. חרף זאת, הוא שב וביצע את העבירה נשוא הערעור.

לדעת המשיבה, בית המשפט לתעבורה, יצר את האיזון הדרוש והראוי ברכיבי הענישה השונים ועל כן אין כל מקום להתערב בגזר דינו.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור, במסמכים שהגיש המערער, לרבות הפסיקה שהפנה אליה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור ביחס לעונש, אם כי, נראה לי כי יהיה זה ראוי להפחית את הפסילה המנהלית מעונש הפסילה בפועל, קרי: להפחית את הפסילה המנהלית מיום 16/01/2012 ועד ליום 05/02/2012, מועד שבו הונפק למערער רישיון נהיגה זמני.

אזכיר כי המערער ביקש עיכוב ביצוע העונש במסגרת הערעור ולאור תקופת הפסילה הקצרה , נעתרתי לבקשה ועיכבתי את ביצוע העונש ובעקבות זאת הונפק למערער רשיון נהיגה זמני.

המערער ביצע עבירה חמורה, כך שחרף מצבו הבריאותי (נכותו) ולמרות שחש בעבר את נזקיה של תאונה וחווה נזקי גוף לא קלים (בעקבות תאונת הרכבת), הוא נהג במהירות מופרזת בשעות הבוקר המוקדמות (04:33), כאילו הוא המשתמש היחיד בכביש ולמזלו לא התרחשה כל תאונה. עברו התעבורתי כולל ארבע הרשעות קודמות בגין אותה עבירה. נתתי דעתי לכך שמדובר באדם נורמטיבי שתרם ותורם למערכת הביטחון רבות,במסגרת עבודתו ולא התעלמתי מכך שבשנת 2005, נפגע בתאונה בה הייתה מעורבת הרכבת ושבעקבותיה, אושפז ואף עבר תהליך שיקומי בבית לוינשטיין. התאונה הותירה אצלו נכות רפואית. במסגרת שיקומו על ידי רשויות הצבא ניתן לו רכב המשמש אותו ומסייע בידו להגיע ממקום למקום. נתונים אלו היו אמור לשמש את המערער כרמזור אדום ואותות אזהרה ומשלא ציית לאותות אלו, מתבקשת ענישה אחרת, כדי להביאו להפנים את חומרת מעשיו.

כאמור ההלכה קובעת כי ערכאת הערעור תמעיט להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית וכי היא תעשה כן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש החורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים - לעניין זה ראו ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10); ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.4.09) והפסיקה שהובאה שם וראו גם פסק הדין שניתן בעפ"ת 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06).

לטעמי, עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן המצדיקים התערבות בעונש שהוטל עליו. העונש מאוזן, מדוד ושקול, כך שאין כל מקום להתערב בו. יחד עם זאת, נראה לי כי יהיה זה ראוי ונכון להפחית מעונש הפסילה שהוטלה על המערער את תקופת הפסילה המנהלית מיום 16/01/2012 ועד 05/02/2012.

בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את הערעור ומבטל את צו עיכוב ביצוע העונש.

המערער יפקיד את רישיונו לאלתר לצורך תחילת מניין יתרת עונש הפסילה וכן ישלם את הקנס תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ‏‏יום ראשון כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: