הרשעתו של איברהם ברגית ברצח ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט

(נאשם 2)

סגן הנשיאה:

כתב האישום

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

2.         על-פי האמור בכתב האישום, בשנת 2004 קשר הנאשם, יחד עם חמישה אנשים - איימן כוואזבה, חוסיין כוואזבה, חאלד גאבר, סמיר אבו נסירה וטארק חמאמרה, לחטוף את סאמי אבו נסירה (להלן: " המנוח") ולרצחו. ביום 27.3.04, בשעות הערב, שהה המנוח בדירתו בשכונת קטמון בירושלים. בדירה נכחו גם מחמד ברגית (להלן: " מחמד" ו/או "עד המדינה" ו/או על-פי כינויו " דני"), סמיר אבו נסירה (להלן: " סמיר"), טארק חמאמרה (להלן: " טארק") ואנשים נוספים. בחלוף מספר דקות עזבו סמיר וטארק את הדירה. או-אז, הגיע לדירה חאלד גאבר (להלן: " חאלד"), שהתפרץ לעבר המנוח בטענה, לפיה הוא מאפשר לאשתו להתארח בדירתו. בשלב זה, יצאו המנוח ומחמד מהדירה, ונכנסו לרכבו של מחמד כדי לנסוע לצפון ירושלים במטרה לקנות סמים. בחלוף נסיעה קצרה, הבחין המנוח במכונית לבנה הנהוגה בידי אחיו סמיר, שסימן להם לעצור. לאחר שיחה קצרה הסכימו המנוח ומחמד להצטרף לרכבו של סמיר, בו ישבו גם טארק וחאלד, וכל החמישה נסעו ברכב אחד לצפון העיר על-מנת לרכוש סמים.

            הרכב, ובו החמישה, הגיע לשביל עפר בשכונת בית-חנינא. או-אז, הורה חאלד למחמד ולמנוח לצאת אל מחוץ לרכב, שם המתינו להם שלושה רעולי פנים, ואלו הם: איימן כוואזבה (להלן: " איימן"), חוסיין כוואזבה (להלן: " חוסיין"), והנאשם. בידי השלושה היו מוטות ברזל ושבריה. בידי איימן היה גם אקדח. שלושת רעולי הפנים התנפלו על המנוח ומחמד והיכו אותם. איימן קשר את ידיו של מחמד, וחאלד וטארק הכוהו. איימן איים על מחמד, שאם יעז לפצות את פיו יירה בו, ובו בזמן הובילו את המנוח לכיוון אחר והחלו להכותו. בסמוך לאחר מכן, הובילו הנאשם והאחרים את המנוח לעבר מטע זיתים סמוך, כפתו את ידיו מאחורי גבו, תחקרו אותו והטיחו בפניו האשמות שונות. בשלב מסוים, הסירו השלושה את הרעלות מעל פניהם. או-אז, זיהה מחמד את הנאשם, שהנו אחיו, את איימן ואת חוסיין. בסמוך לאחר מכן, התירו הנאשם והאחרים את החבל בו קשרו את מחמד, ניגשו אל המנוח, כרכו קצה אחד של החבל סביב צווארו, השליכו את הקצה השני של החבל מעבר לענף עץ, משכו  בחבל, והמנוח נתלה כשהחבל סביב צווארו. בחלוף מספר דקות וידא איימן את מותו של המנוח. הנאשם והאחרים הרימו את הגופה והעבירוה לרכב עמו הגיע סמיר. קבוצה אחת מהנוכחים נסעה ברכבו של סמיר, וקבוצה אחרת נסעה ברכב האחר. בהגיעם לאזור שומם, הוציאו את גופת המנוח והשליכוה. בסמוך לאחר מכן, על-פי תיאום טלפוני, הגיעו הנאשם והאחרים לביתו של יוסף ברגית (להלן: " יוסף"), שאף הוא אחיו של מחמד, ושם סייע יוסף לנאשם ולאחרים לשרוף את בגדיהם המוכתמים בדם, על-מנת להעלים ראיות. בסמוך לאחר מכן, נסעו הנאשם והאחרים חזרה למקום בו השליכו את הגופה, הסירו ממנה את כיסוי הראש והשליכוה לתוך ערימת זבל בוערת במקום.

התשובה לכתב האישום

3.         הנאשם כפר בכל המיוחס לו בגדר כתב האישום, וטען כי לא נכח בזירה בה נרצח המנוח, כי אינו מכיר את המנוח, כי אינו מכיר את חאלד, סמיר וטארק, וכי אינו יודע דבר על השתלשלות העניינים המתוארת בכתב האישום. כמו-כן טען, כי מאחר שמחמד הנו אחיו, היו לא פעם "חילופי" (הגרשיים הנם במקור) פלאפונים ו/או כרטיסי "SIM" יזומים בין מחמד לבין שאר הנאשמים, ו/או בין בני משפחתו של מחמד לבין הנאשם, ובמקרים מסוימים גם בין הנאשם לאחרים. עוד טען הנאשם, כי מחמד, כעד מדינה, העליל עליו, עת שירבב את שמו כמעורב בביצוע הרצח, וגייס לצורך כך גם את חוסיין. לטענתו, המדובר בעלילת-דם זדונית ומרושעת, שתוכננה מראש ממניעים שאינם ידועים לנאשם.

4.         תחילה, לא העלה הנאשם כל טענת אליבי, לטענתו - בשל הזמן הרב שחלף מאז קרות המקרה (יצוין כבר עתה, כי גם בהודעותיו במשטרה, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, טען הנאשם כי אינו זוכר את מעשיו ביום האירוע, שכן חלף זמן רב מאז). בתשובתו המאוחרת יותר בעל-פה לכתב האישום, מיום 28.1.07, העלה הנאשם לראשונה טענת אליבי, לפיה שהה בבית צפאפא יחד עם אשתו וילדיו החל מהשעה 19:00, בה שב מעבודתו, ועד למחרת (יוער, כי בשל היות טענת האליבי בגדר טענה כבושה, שזכרה, כאמור, לא בא בהודעותיו במשטרה, לא הייתה בידי המאשימה כל דרך לאמתה או להפריכה). בתשובתו בכתב לכתב האישום התקבלה, אפוא, לראשונה, מפי הנאשם, גרסתו המפורטת אודות כל שהתרחש, לדבריו, ביום האירוע.

הנאשמים האחרים

5.         לאחר שלב הסיכומים במשפט הגיעו כל שאר הנאשמים בתיק זה, למעט הנאשם דנן, להסדר טיעון, בגדרו הודיעה המאשימה, כי לאחר ששבה ובחנה בחינה מעמיקה את מכלול חומר הראיות, שנפרש במהלך המשפט כנגד כל אחד מהנאשמים, ולאחר התלבטות קשה בנוגע לנאשמים 4, 5 ו-6, הגיעה למסקנה, כי לא תוכל לבקש מבית המשפט לקבוע, מעבר לכל ספק סביר, כי נאשמים אלה השתתפו ברצח, כמיוחס להם בכתב האישום. לפיכך, הודיעה המאשימה, כי היא מסכימה לזיכויים של נאשמים 4, 5 ו-6 מחמת הספק, ואלה אכן זוכו.

במקביל, הגיעה המאשימה להסדר טיעון עם נאשם 1, לפיו יודה בעובדות כתב האישום, בכפוף לכך שהמאשימה תסתפק בהרשעתו בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. עוד הוסכם בעניין נאשם 1, כי יוטל עליו עונש של 12 שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי.

נאשם 3 הודה אף הוא בכתב אישום מתוקן, ועל-יסוד הודאתו הורשע בעבירה של סיוע לאחר מעשה, לפי סעיף 260(א) לחוק העונשין, ודינו נגזר.

6.         לא הייתה כל מחלוקת בדבר סיבת המוות במועד הנזכר בכתב האישום.

רקע ומבט-על על הראיות

7.         הפרשה דנן החלה להיחקר ביום 28.3.04, שעה שקצין המודיעין בתחנת משטרת ציון, מר אליהו טיאר, דיווח למפקדיו אודות מקור מודיעיני שלו המחזיק במידע אודות רצח, וכי הגופה נמצאת בענאתה. באותו בוקר נפגשו החוקרים עם אותו מקור, הוא העד מחמד, אשר ביקש לקבל תמורה כנגד המידע שיספק אודות מבצעי הרצח. במקביל, בבוקר יום 28.3.04, בשעה 07:51, קיבלה יחידת הסיור הודעה ממקור אחר בדבר מציאת גופה בענאתה. שוטרי הסיור יצאו לכפר ומצאו שם גופה כפותה ברגלים ובידיים, חבל כרוך על צווארה, כשעליה סימני אלימות וכתמי דם.

מחמד, מקור המידע של טיאר, אמור היה להתייצב באותו יום עצמו, 28.3.04, לריצוי עונש מאסר בן 30 חודש. בפגישתו הראשונה עם חוקרי המשטרה באותו בוקר, מסר להם מחמד פרטים רבים בדבר חטיפת המנוח ומותו יום קודם לכן, אך סרב למסור פרטים אודות זהות מבצעי הרצח. כבר בשעות בלילה של אותו יום, 28.3.04, יצא מחמד עם מספר חוקרי משטרה לבית-חנינא והצביע להם על המקום שבו בוצע הרצח. מחמד נכלא והמשא ומתן בינו לבין אנשי המשטרה החל להתנהל בעצלתיים. או-אז, ממקום כלאו, שב מחמד ופנה למשטרה בעניין הרצח. דא-עקא, משנוכח לדעת כי המשטרה אינה מתייחסת ברצינות לפניותיו, פנה ביום 20.4.04 בעתירה לבית הדין הגבוה לצדק ( נ/45), ועקב כך הוחש המו"מ בינו לבין המשטרה. ביום 17.8.04, נחתם עם מחמד הסכם עד מדינה ( ת/26), בגדרו התחייב למסור מידע מלא אודות שתי פרשיות רצח, אחת מהן הינה נשוא תיק זה. כנגד מידע זה הובטחה למחמד הגנה הן בהיותו במאסר והן לאחר שחרורו, ככל שיבקש זאת. עוד הוסכם, שמחמד לא יועמד לדין בגין העבירות לגביהן ימסור את הידוע לו, וכי המדינה תפעל לכך, שבמהלך מאסרו ייכנס למסלול שיקום ויקבל טובות הנאה להם זכאי אסיר הנמצא במסגרת שיקום. עוד הסכימה המדינה לפעול לפני ועדת השחרורים  לקיצור שליש ממאסרו, וכן ליתן הגנה למי מבני משפחתו שיימצא תחת איום.

8.                  מחמד חשף בפני חוקריו את גרסתו במלאותה, תוך שהפליל מספר אנשים ובהם גם את שני אחיו - ביניהם הנאשם. החקירה נמשכה, אולם בתחילה לא בוצעו כל מעצרים. כשנתיים וחצי מאוחר יותר, במחצית חודש ספטמבר 2006, במהלך ביצוע שוד בירושלים, נעצרו חוסיין ואיימן. למרות שבידי המשטרה היו כבר ראיות לכאורה בדבר מעורבותו גם ברצח, לא נחקר חוסיין בשלב ראשון בנושא הרצח אלא רק בנושא השוד, אך במקביל לכך נמשכה החקירה הסמויה בעניין הרצח.

9.         בין שאר פעולות הדיבוב שנעשו בתיק זה, שחלקן כבר אינו רלבנטי לענייננו, הוכנס מחמד, ביום 23.9.06, לתא המעצר בו שהה חוסיין, כדי לדובבו, והשיחה ביניהם הוקלטה. בשיחה זו אישר חוסיין, כי היה במקום הרצח וכן דיבר על מעורבותו עם קבוצת האנשים שביצעה את הרצח. בימים 17.10.06 ו-18.10.06 קיים החוקר פואד כהן שיחות עם חוסיין אודות הרצח (בלא שגבה ממנו אמרה), אולם, שיחות אלו הוקלטו ותומללו ( ת/106 ו-ת/108).

החקירה הגלויה החלה רק ביום 19.10.06, עת מסר חוסיין אמרה ראשונה ( ת/102) בעקבותיה באו שלוש אמרות נוספות ( ת/103, ת/104, ת/105). האמרות הוקלטו ותומללו ( ת/109, ת/112 ו-ת/113). כמו-כן, הוגש דו"ח הובלה והצבעה שביצע חוסיין, שאף הוא הוקלט ותומלל ( ת/114).