הרשעת נאשם בהריגה בעבירה חילופית של גרימת מוות ברשלנות

השופטת  ד' ברלינר:

1.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' מודריק), בת"פ 40413/02, בו הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

מילות פתיחה

2.        בתאריך 13.12.02 בשעות הערב המאוחרות בעיר נתניה נדקר סטניסלב גלייזר (להלן: המנוח) 6 דקירות, לרבות דקירה באיזור הלב. כתוצאה מהדקירות התמוטט המנוח ומת סמוך לאחר מכן. שני כתבי אישום הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בפרשה עגומה זו:

           האחד, תפ"ח 1245/02 מדינת ישראל נ' ויטלי אברמוב (להלן: ויטלי). לויטלי יוחסה דקירתו של המנוח הוא הואשם והורשע ברצח לאחר שמיעת ראיות; והשני, ת.פ. 40413/02 התיק נושא ערעור זה - מדינת ישראל נ' דניס רוטקוביץ (להלן: המערער). למערער יוחסה עבירת הריגה, עבירה על סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ביחד עם סעיף 34א(א)(1) לחוק. על פי הנטען, המערער הוא שנתן לויטלי את הסכין ששמשה לרציחתו של המנוח, סמוך לפני הדקירות.

           בית משפט קמא (כבוד השופט ע' מודריק) זיכה את המערער מעבירת ההריגה והרשיע אותו בעבירה על סעיף 304 לחוק - גרימת מוות ברשלנות. בכך עשה בית המשפט שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.

3.        על פני הדברים קריאתה של הכרעת הדין, מותירה אכן מקום לתהיות שהעלה הסנגור באשר לדרך שבה הלך בית משפט קמא. לא היתה מחלוקת על כך שאיש מהצדדים לא ביקש מבית המשפט להרשיע את המערער בעבירה שבה הורשע ולו על דרך עתירה חילופית, וממילא המערער לא הוזהר כי האפשרות קיימת. הדיון בגוף הכרעת הדין שהביא למעבר להרשעה בעבירה זו, הוא לקוני, ומתמצה במספר שורות בודדות בסיפא של הכרעת הדין. משום כך, ראיתי חובה לעצמי לנהוג בזהירות יתר בדרך לגיבוש המסקנה. עדיין, בסופו של יום נראה לי כי לא נפלה שגגה מעם בית משפט קמא.

4.        העבירה החילופית שבה הורשע המערער, מצויה על אותו ציר עליו מצויה העבירה המקורית - ציר עבירות ההמתה. בקצהו העליון של ציר זה נמצאת עבירת הרצח, ובקצהו התחתון גרם מות ברשלנות, כאשר עבירת ההריגה נמצאת במרכז. רכיב המעשה - יכול ויהיה זהה בכל אחת מהעבירות, כפי שקרה בפועל במקרה הנוכחי. המערער הורשע על בסיס אותן עובדות המפורטות בכתב האישום שעמן התמודד לאורך כל הדרך. רכיב הכוונה הוא שמשתנה, כאשר בחלק לא מבוטל מן המקרים, התמודדות עם כוונה הנמצאת ברף הגבוה (כוונה תחילה) - בולעת אל קרבה ומספקת תשובה גם באשר לכוונה הנמצאת במדרג נמוך יותר.

           בענייננו, השאלה אפילו אינה מתעוררת משום שהמחלוקת כולה נסבה סביב רכיב המעשה; האם נתן המערער לויטלי את הסכין שבה נרצח המנוח ובאיזה שלב של האירוע. הדיון בנושא זה מוצה בהכרעת הדין, ובית המשפט קבע ממצאי עובדה שאליהם נתייחס בהמשך. לא עלה בידי הסנגור להבהיר לנו, כיצד היה משתנה קו ההגנה שנקט בו לו היה יודע כי על בסיס אותן עובדות תתכן גם הרשעה בגרימת מוות ברשלנות, ועל פניו קשה להעלות על הדעת שוני של ממש.                          

אלה העובדות הרלוונטיות          

5.        האירוע שהסתיים במותו של המנוח כולל שתי מערכות.

           תחילתה של המערכה הראשונה בשעה 22:00 או בסביבות שעה זו. המערער וויטלי נפגשו בסמוך למתחם ככר העצמאות בנתניה. השניים ישבו בחניון רכב פתוח בפינת הרחובות הרצל ודיזינגוף ושתו וודקה. התנהלה שיחה בין השניים על כך "שעכשיו ימים קשים" ומסוכן ללכת ברחוב בלי כלים להגנה עצמית. ישנן וריאציות שונות על חלקם של הדוברים בשיחה, מי אמר למי כי יש צורך באמצעי הגנה, (ויטלי למערער או להיפך). מכל מקום - השיחה הסתיימה בכך שהמערער הציג בפני ויטלי סכין כסופה, שאותה הוא נושא על גופו כאמצעי הגנה, ולאחר מכן החזירה לכיסו. משסיימו את שתיית הוודקה פנו לכוון ככר העצמאות. בדרכם פגשו חבורה, שירדה מדירה הסמוכה לכיכר לאחר שקודם לכן שיחקו שם בקלפים ושתו לשוכרה. המנוח נמנה עם בני החבורה. בין ויטלי למנוח התפתח עימות אשר הסתכם בכך שויטלי - מתאגרף מיומן - חבט בו באגרופיו. המנוח נחתך בשפתו ומאפו ירד דם. לאחר שנרגעו הרוחות עזבו המערער וויטלי את המקום. בכך - הסתיימה המערכה הראשונה.

           בעודם הולכים, חלק מחברי הקבוצה וביניהם המנוח, שוב קרבו אליהם. המערער אשר התכוון להמשיך בדרכו וללכת הביתה לישון, נתבקש על ידי ויטלי להישאר לצידו על מנת לראות מה יתרחש. בשלב זה, על פי הנטען בכתב האישום, העביר המערער לויטלי את הסכין שהיה ברשותו. ויטלי והמערער התנפלו על המנוח, ואילו אדם אחר מהקבוצה - דניס פסטרנק (להלן: דניס) התנפל על המערער והחל להיאבק בו כדי למנוע המשך תקיפתו של המנוח. בעודו מכה את המנוח, שלף ויטלי את הסכין שנמסר לו קודם על ידי המערער ודקר אותן שש דקירות, שהוזכרו לעיל: בבית החזה, בבטן, במותן ובכתף, אשר הביאו למותו של המנוח. (להלן: המערכה השניה). לאחר שהמנוח התמוטט פנה ויטלי לסייע למערער להיחלץ מידיו של דניס. אוקסנה, אשתו של דניס (שהיתה אף היא בחבורה), שחששה כי ויטלי ירצח את בעלה נפלה על ברכיה והתחננה בפניו כי לא יפגע בדניס. ויטלי "הסתפק" בבעיטה בכתפו של דניס ולאחר מכן נמלט מהמקום. המערער נותר בזירה. שוטרים שנזעקו לזירה הפרידו בין דניס למערער. המערער עזב את המקום וחזר לביתו. יוליה, בת חבורה נוספת, נחקרה במשטרה והובילה את השוטרים אל ביתו של המערער ורק אז נעצר.

הכרעת הדין בבית משפט קמא 

           בית משפט קמא הגדיר את השאלות העובדתיות העומדות על הפרק, ואשר התשובות להן, חורצות למעשה את גורלו של תיק זה. מכיוון שלא היתה מחלוקת על כך שבית המשפט הגדיר ועסק בשאלות הנכונות, אביא דברים בשם אומרם.

ואלו השאלות:

           1. האם החזיק המערער סכין באותו ערב.

           2. האם מסר אותו לויטלי סמוך לפני שהחל העימות השני.

           3. האם נמסר לו כדי שישמש לתקיפת המנוח.