הרשעה ברצח, נסיון להצתה וקשירת קשר לביצוע פשע על רקע סכסוך בעבודה

כללי

1.         נגד שני הנאשמים, טאהא זידאן (נאשם מס' 1) ווסים עודה (נאשם מס' 2) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(3) וסעיף 300(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק" או " חוק העונשין"), ועבירה של ניסיון לבצע בצוותא עבירת הצתה, לפי ס' 448 רישא+ס' 25+ס' 29 לחוק. בנוסף מיוחסת לשני הנאשמים עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א) לחוק, וזאת בזיקה לביצוע עבירת ההצתה. לנאשם 2 מיוחסות שתי עבירות של קשירת קשר כאמור.

כתב האישום

2.         בכתב האישום נאמר, כי עובר לאירוע נשוא כתב האישום התגלע סכסוך בין מחמוד  טאהא (להלן: "מחמוד") לבין אליאס בסילא (להלן גם: "אליאס"), שניהם תושבי כפר  ראמה, וזאת על רקע עבודתם כנהגי מוניות באותה תחנה.

בתאריך 22.12.06 בלילה פנה מחמוד אל הנאשם 2 וקשר עמו קשר, לפיו יצית הנאשם 2 את מוניתו של אליאס (מסוג פורד טרנזיט) ובתמורה יקבל 2000 ש"ח. לשם קידום הקשר ומימושו, נסעו מחמוד והנאשם 2 לכפר ראמה, ומחמוד הצביע בפני הנאשם 2 על ביתו של אליאס ועל המונית שחנתה בחנייה שמתחת לבית. משם נסעו השניים לתחנת דלק והצטיידו בבקבוק דלק, שנמסר לנאשם 2 לשם ביצוע ההצתה (להלן: "בקבוק הדלק" או "הבקבוק").

            עבירת ההצתה תוכננה להתבצע על ידי שני הנאשמים, שהם תושבי כפר מנדא, לאחר שהנאשם 2 הציע לנאשם 1, והלה הסכים, להצטרף אליו כדי לבצע ביחד עימו את עבירת ההצתה (לפיכך מיוחסות לנאשם 2, שתי עבירות קשר - האחת, קשר עם מחמוד, והשנייה, קשר עם הנאשם 1).

ביום 23.12.06 לפנות בוקר נסעו הנאשמים לביתו של אליאס כדי להצית את המונית באמצעות בקבוק הדלק. סמוך לשעה 04:00, משהבחינו הנאשמים בבני הבית הצופים בטלוויזיה, עזבו את המקום, וחזרו שוב סמוך לשעה 04:23. הנאשם 2 החנה את הרכב סמוך לביתו של אליאס, והנאשמים ירדו מהרכב כשברשותם בקבוק הדלק והתקרבו לעבר שער הבית כדי להצית את המונית שחנתה בחנייה.

            הנאשמים עמדו בסמוך לשער הבית, כשבידיהם בקבוק הדלק, אך בטרם הצליחו להשליכו ולהצית את המונית, הפתיע אותם אביו של אליאס, סוהיל בסילא (להלן: "המנוח"), אשר יצא מן הבית, רדף אחריהם בכביש הסמוך לבית והשיגם. בשלב זה, דקרו הנאשמים את המנוח שמונה דקירות, במקומות שונים בגו, בגב, בבטן ובפנים, באמצעות סכין שהיה ברשותם.

המנוח התמוטט במקום ונפטר סמוך לאחר מכן. מותו של המנוח נגרם בשל נזק חמור לריאות ולסרעפת, כתוצאה מהדקירות בגוו ובגבו.

התשובה לכתב האישום

            הנאשם 1

3.         הנאשם 1 הודה כי הצטרף אל הנאשם 2 כדי להצית את המונית של אליאס. על פי גרסתו, בתחילה הציע לו הנאשם 2 להצטרף אליו "לסיבוב". רק משהגיעו לקרבת מקום, ולאחר שנאשם 2 נתן לו שלושה כדורי אקסטזי, ביקש ממנו הנאשם 2 כי יצטרף אליו להצית את המונית.

באשר להמשך האירוע, טען הנאשם 1, כי המנוח אחז בו והיכה אותו נמרצות. לגרסתו, רק משנכשל בנסיונותיו להשתחרר מאחיזתו של המנוח - ובה בעת החלו שכניו ובני משפחתו של המנוח לצאת מבתיהם ולהתקרב לעברו - חש סכנה מיידית ומוחשית לחייו ודקר את המנוח. לגרסתו, גם הנאשם 2 דקר את המנוח. עוד טען הנאשם 1, כי בעת האירוע היה נתון להשפעת סמים שהעצימה את תחושת הסכנה שחש.

הנאשם 2

4.         הנאשם 2 כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט באשר לחלקו הראשון של האירוע. לדבריו, ביום 22.12.06 פנה אליו מחמוד וקשר עמו קשר להצית את מוניתו של אליאס. בהמשך לאותו קשר, נסע יחד עם מחמוד לכפר ראמה, ומחמוד הצביע בפניו על ביתו של אליאס ועל המונית שחנתה במקום. משם המשיכו לתחנת דלק והצטיידו בבקבוק דלק שנמסר לו לשם ביצוע ההצתה.

            בסמוך לאחר מכן, הציע הנאשם 2 לנאשם 1 להצטרף אליו ולהצית יחד את המונית, והאחרון נענה בחיוב. בהתאם לכך, ביום 23.12.06, נסע יחד עם הנאשם 1 לביתו של אליאס כדי להצית את המונית. משהגיעו לבית והבחינו בבני הבית צופים בטלוויזיה, חזרו על עקבותיהם ועזבו את המקום.

עד כאן העובדות המוסכמות. הנאשם 2 מכחיש את יתר עובדות כתב האישום, ולטענתו לא נטל חלק כלשהו בהמשך האירוע, וכלשונו:  "לא ראה את המנוח, לא התעמת איתו ולא ברח ממנו", ומכאן שאין בידיעתו מה אירע למנוח. יצוין, כי לגרסתו של הנאשם 2, הרי בהגיעו עם נאשם 1 לביתו של המנוח, התפצלו השניים; הנאשם 1 עלה "למעלה", לכניסה הראשית, ואילו הוא עמד לפני השער "למטה", בסמוך לחניית המונית (וראו תמונות הבית והחנייה בלוח התצלומים ת/57). בקבוק הדלק היה בידי הנאשם 1.

5.         משמיעת הראיות, וכן מהעיון בסיכומים, עולה, כי אין מחלוקת ממשית - גם בהתייחס לנאשם 2 -לגבי העובדות המתוארות בכתב האישום, עד לשלב שבו הגיעו שני הנאשמים בסמוך לביתו של המנוח, שם חנה רכבו של אליאס. 

6.         הנאשם 1 הודה, כאמור, כי הצטרף אל הנאשם 2 כדי להצית את המונית, וכן טען כי השניים דקרו את המנוח. הוא כפר בעבירת הרצח לפי כל אחת משתי החלופות שיוחסו לו. בין השאר, טען הנאשם 1, כי היה בזמן הרלוונטי תחת השפעת סמים שקיבל מהנאשם 2. כמו כן טען, כי הותקף תחילה על ידי המנוח, ונאלץ לדקור אותו מתוך הגנה עצמית. הנאשם 1 הודה בעבירת הקשר.