הרשעה בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין

טימור פיזולאיב, מי שהיה נאשם 1 בכתב האישום המקורי, (להלן: "הנאשם "), הואשם בעבירה לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק "), על כך שתקף בבעיטות את קוזלוב פאבל, המכונה גם פאשה (להלן: "המנוח ").

ביום 17 במאי 2007 התקיים מופע בידור בפארק הירקון. בין באי המופע היו חניכי ובוגרי כפר הנוער "ימין אורד". בסיום המופע התפתחה מריבה בין המנוח למי שהיה נאשם 2 - סרגיי טישצנקו (להלן: " סרגיי"), שבין לבין, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ונדון לחמישה חודשי מאסר על תנאי. בהמשך לאותה קטטה התרחש האירוע האלים שעל פרטיו נחלקו ב"כ הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי קודם לאירועים שבמוקד הדיון, שתו המעורבים משקאות אלכוהוליים בכמות זו או אחרת.

להלן תמצית עדותו של עד התביעה המרכזי, ולמעשה, היחיד לתקיפה החבלנית הנטענת ע"י המדינה.

סרגיי תיאר בעדותו בבית משפט, כי פנה אל המנוח וביקשו להתנצל בפניו מאחר שקיללו. העד היה מודע להיות המנוח "שיכור, מסטול" (עמ' 20 שו' 16). המנוח מאן לדרישת סרגיי, ובהמשך פנה זה למנוח ודחפו, בלשונו: "הוא נתן לי מכה בגוף, ואני דחפתי אותו. אחר כך טימור בא ונתן לו מכות" (עמ' 21 שו' 1).

לדברי סרגיי, כתוצאה מהדחיפה שדחף את המנוח, זה נפל על ישבנו, ומשביקש לקום: "טימור נתן לו פעמיים בראש עם הרגל" (שם, שו' 7). העד ציין, כי לא ראה היכן פגעה המכה השנייה שהיכה טימור את המנוח (שם, שו' 9,15). לשאלות התובע, ציין סרגיי, כי את הבעיטה הראשונה בעט הנאשם משבא ב "ריצה", והבעיטה השנייה הייתה גם כן בפניו.

לשאלות הסנגור, ציין העד, כי המנוח הינו בחור גדול וגבוה, ונפילתו מהדחיפה נובעת גם מהיותו שיכור (עמ' 24 שו' 21). הבעיטה השנייה הייתה בראש, אבל הוא אינו יודע בדיוק איפה.

גירסתו של הנאשם שונה. הנאשם סיפר בבית המשפט כיצד הגיח מול המנוח, לאחר שזה  נדחף על ידי סרגיי. המנוח התרומם כשתנועת גופו נוטה לעברו ואומרת "תקיפה". הנאשם חש סכנה, ועל כן, ביקש להגן על עצמו בהרמת רגלו לעבר פניו של המנוח. רגלו פגשה את פניו של המנוח, כתוצאה מכך נפל המנוח, והנאשם הלך לדרכו.

בחקירותיו מסר הנאשם דברים אחרים. להלן אפרט תמציתם:

הנאשם סיפר על המריבה שנתפתחה בין סרגיי למנוח: "הם דחפו אחד את השני", בהמשך סרגיי היכה את פאבל באגרוף בפניו. כתוצאה מהמכה:

"פאבל נפל לאחור, אני רצתי אליהם וכבר לא ראיתי את טישצנקו באזור, לדעתי, משכו אותם חברה שהפרידו ביניהם. כשאני הגעתי בריצה, אז פאבל בדיוק התרומם על הרגליים, אני ראיתי שהוא מסתכל עלי במבט מטורף, והוא התרומם תוך שהוא הניף את היד בשביל להכות אותי. אני נבהלתי, כי פאבל פי שניים יותר גדול ויותר חזק ממני, ובעטתי עם הרגל בפנים שלו, הראש שלו היה בערך בגובה של החגורה שלי. אני לא ראיתי איפה בדיוק פגעתי, לא זוכר עם איזה חלק של הרגל בעטתי, אני אחרי זה פשוט הסתובבתי והלכתי משם" (ת/1 שו' 20-24) (הדגשות שלי - ד.ר.).

הנאשם ציין כי בעט במנוח רק פעם אחת (שו' 32).

"בפארק אני לא דיברתי עם רומן. וטישצ'נקו ניגש אלי כבר אחרי שהכיתי את פאבל והתחיל לשאול אותי, למה הכיתי אותו. אני לא אמרתי לו שום דבר, אני הייתי בהלם" (הודעה מיום 21.5.07 שו' 40-41) (הדגשות שלי - ד.ר.).

ב- ת/1א נשאל הנאשם האם הוא לא נגע במנוח בכלל. הנאשם השיב: "אני לא". החוקר שאל:"לחלוטין?". הנאשם שמר על זכות השתיקה, ונענע ראשו לשלילה. החוקר שאל: "ההמ. אז מה סרגי עשה איתו?", וזה השיב: "אני לא יודע, אני לא ראיתי. אני רק יודע שהם רבו" (עמ' 5 למעלה). בהמשך נשאל הנאשם שוב ושוב האם הוא לא נגע במנוח והאם המדובר בעלילה, וזה דבק בשתיקתו ומיאן להשיב לחוקריו (עמ' 8 למטה, עמ' 9-10).

הנאשם הודה בחקירתו במשטרה כי שתה משקאות אלכוהוליים (ת/1א עמ' 11, עמ' 16), וביכר לשמור על זכות השתיקה מנשאל האם גם סרגיי והמנוח היו שתויים (ת/1א עמ' 11).

הנאשם הוסיף בעדותו:

"כן אני הייתי, אני הייתי קצת שיכור. אני באתי בריצה... טישנקו אני לא יודע, או שהוא הרביץ לו, או שהוא לא הרביץ לו. את האמת אני לא ראיתי. אבל פאשה הוא... הוא פשוט היה... הוא קפץ פשוט. הוא קפץ עם עיניים כאלה, הוא אפילו לא הספיק לקום,אבל האגרופים שלו היו סגורים ככה והוא היה עלי ככה...

אני פשוט הגנתי על עצמי עם הרגל. אני הגנתי על עצמי ככה עם הרגל, אני הנפתי ככה את הרגל להגן על עצמי וזהו, ואחרי זה אני לא יודע, יכול להיות שאני פגעתי לו בפנים. יכול להיות, אני, אני לא רציתי ממש להביא לו מכה..." (ת/1א עמ' 16) (הדגשות שלי - ד.ר.).

ובהמשך: "... פעם אחת אני הכיתי אותו... לא, פעם אחת אני נתתי לו מכה. על זה אני יכול.. כל מה שאתה רוצה. פעם אחת אני נתתי לו מכה עם הרגל...". לשאלת החוקר האם הוא בטוח שזה היה פעם אחת, השיב הנאשם: "כן, במאה אחוז. אני, אני אומר לך את האמת, הוא, הוא קם משהו כזה... וזהו, אני, אני בעצמי ניגשתי אליו וככה, לא היה כזה דבר שהוא.. אותי" (עמ' 18). ובהמשך: "... אני נתתי לו מכה אחת עם הרגל, אני לא הרבצתי לו עם שום דבר בראש..." (ת/1א עמ' 20).