הררי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

החלטה

(בבקשה מס' 21)

1.בפניי בקשה מיום 7.12.2011 מטעם הנאמן להתיר לחייב להתקשר בהסכם המכר, אשר צורף לבקשה למכירת הזכויות בדירת מגוריו.

2.בנוסף מבוקש כי ביהמ"ש יחתום על צו המורה על מחיקת ההערה בדבר צו עיקול אשר נרשמה לגבי זכויות החייב מכוח צו שניתן בתיק הוצל"פ עפולה 09-01469-08-7.

3.הבקשה הוגשה לאחר שביום 12.12.2011 ניתנה החלטה המתירה לחייב למכור הזכויות בדירתו, בעצמו, בכפוף לפיקוח ביהמ"ש, הנאמן והנושה המובטח. לצורך כך ניתנה לחייב ארכה בת 75 יום לעשות כן.

ההחלטה הנ"ל על מימוש עצמי ניתנה לבקשת החייב אשר הוגשה ביום 18.9.2011 (בקשה מס' 17). לבקשה זו צרף החייב שומת דירת מגורים שנערכה על ידי השמאי גל בירמן מיום 10.4.2011. חוות הדעת ניתנה לאחר שהשמאי ביקר בנכס מיום 7.4.2011. בחוות הדעת הוערך שווי הנכס בסך של 280,000 ₪, כאשר נרשם כי בעת מכירה באילוץ, בהליכי מימוש, יש להפחית מסכום ההערכה 15%.

4.בקשת ב"כ החייב (בקשה 17) הועברה לתגובת כל המשיבים לה. ב"כ הכונ"ר והנאמן נתנו הסכמתם לבקשה.

ביום 28.1.2011 ניתנה תשובת ב"כ הנושה המובטח הוא בנק דיסקונט למשכנתאות לבקשה זו (בקשה 17). ב"כ הבנק התנגד לבקשה ואולם בהתנגדותו לא נאמר דבר וחצי דבר בנוגע לחוות דעת השמאי שצורפה לבקשה. כל שנטען הוא שיש להותיר הליכי המימוש בהוצל"פ ע"י ב"כ הבנק משום שהליכי פש"ר אינם מעכבים מימוש כזה.

5.יצוין כי בהחלטה מיום 12.12.2011 בה התרתי לחייב ארכת מועד למימוש עצמי של דירתו, נאמר במפורש כי אחד מהשיקולים להעתר לבקשת החייב היה העובדה כי במסגרת הליכי הפש"ר כבר נערכה שומה לנכס. בכך קבעתי כי במימוש עצמי כזה יחסכו הוצאות. עוד קבעתי כי בהליכי המימוש במסגרת הליכי הפש"ר יהיה פיקוח מספק מטעם ביהמ"ש ב"כ הכונ"ר הנאמן והבהרתי כי לנושה המובטח תינתן אפשרות להגיב לכל הצעה שתוצע לרכישת הזכויות בנכס.

בהחלטה צוין במפורש כי לב"כ הנושה המובטח תהיה אפשורת ליתן עמדתו בנוגע לכדאיות כל עסקה שתוצא כאשר ניצול חוות הדעת השמאית הקיימת תוזיל עלויות ותותיר בסכום רב יותר לכיסוי חובת החייב.

6.החלטתי מיום 12.12.2011 (בבקשה 17) הומצאה לב"כ כל הצדדים לרבות לב"כ הנושה המובטח. עד מועד הגשת תגובתו לבקשה דנן (בקשה 21) לא הועלתה על ידו טרוניה כלשהי באשר לתקפות חוות דעת השמאי שנעשתה לדירת החייב. לא נטען כי זו אינה רלוונטית לתכנה משום חלוף זמן ממועד עריכתה ועד סוף התקופה במהלכה ניתנה לחייב אפשרות לבצע מימוש עצמי.

7.כאמור ביום 7.2.2012 נחתם הסכם מכר מותנה בנוגע לדירה. ביום 8.2.2012 המציא החייב לנאמן ההסכם וביום 13.2.2012 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו לה הסכימו כולם פרט לב"כ הנושה המובטח הוא בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן:"הנושה המובטח").

8.ביום 7.2.2012 הגיש ב"כ הנושה המובטח תגובתו התנגדת לעסקה משום ש –

סכום המכר המוצע 290,000 ₪ אינו מקובל.

מבדיקה שערך שמאי הבנק את השמאות שנערכה ביום 10.4.2012 נמצאה ששווי הנכס הוערך בגבולות הנמוכים שלו ולאחרונה בוצעו באיזור עסקאות מכר נוספות בסכומים גבוהים יותר ולדוגמא ביום 12/2012 נמכרה דירה דומה תמורת 400,000 ₪.

9.יצוין, לתגובת ב"כ הנושה המובטח לא צורפה חוות דעת שמאי הבנק ולא מכתב כלשהו מטעם שמאי זה המעיד מהי הבדיקה שנעשתה על ידו, מתי נערכה ומהם המסמכים או הנתונים עליהם הסתמכה. עוד יצוין כי גם לטענת ב"כ הנושה המובטח, שמאי הבנק אינו מתנגד לשמאות ואינו טוען כי אינה עדכנית מספיק אלא טוען כי זו נעשתה על הצד הנמוך.

10.ביום 8.3.2012 בעקבות קבלת תגובת ב"כ הנושה המובטח, קבעתי מועד לדיון במעמד הצדדים ליום 12.3.2012. זאת גם לאור דחיפות העניין.

בהחלטתי מיום 8.3.2012 ציינתי מפורשות כי לתגובת ב"כ הנושה המובטח לא צורפה חוות דעת שמאי הבנק ואין אפשרות לבדקה.

11.ביום 12.3.2012 התייצבו הצדדים לדיון בפניי. ב"כ הנושה המובטח בחר שלא להביא עמו מסמכים כלשהם מטעם שמאי הבנק ולא להביא את השמאי עצמו לדיון בענין.

כל שהוצג בדיון הוא פלט אינטרנט מיום 4.12.11 בקשר לעסקת נדל"ן ברחוב בו מצויה דירת החייב. מדובר בעסקה מיום 7.12.11.