הראל חברה לבטוח בעמ נ' בן דוד

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 14/11/10 ברח' נגבה ברמת-גן, עת יצאו הרכבים מחניה בנסיעה לאחור, "נתקלו" זה בזה, וארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד הנתבע (להלן: "הנתבע ") שהינו נהג הרכב .

אין חולק כי שני הרכבים נסעו לאחור, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת כאשר הנהגת מטעמה החלה לצאת מחניה, תוך כדי נסיעה לאחור, לאחר שבדקה כי הדרך פנויה, הבחינה ברכב הנתבע אשר התחיל לנוע לאחור מחניה מצידו השני של הכביש. לשיטתה, עת/1 עצרה את רכבה בעצירה מלאה ואף ציפצפה לנתבע, אולם זה המשיך בנסיעה ופגע ברכב התובעת. לפיכך הנתבע אחראי לקרות התאונה ולנזקים בגינה.

לטענת הנתבע עת/1 היא אשמה בקרות התאונה, לטענתו כאשר החל לצאת מחניה בנסיעה איטית "ברוורס" הבחין ברכב התובעת שמתפרץ מחניה בנסיעה לאחור, נכנס לנתיב נסיעתו, ולכן עצר מיד את רכבו.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעה ברכב התובעת ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לחלק את האחריות בין המעורבים בתאונה באופן שווה.

העידה בפני עת/1, ציינה כי החלה לצאת מחניה ברוורס, בדקה כי הכביש פנוי, לפתע הבחינה ברכב שיוצא משטח חול בצד השני של הכביש, מיד עצרה את מכוניתה וצפצפה לעבר הנתבע.

זאת ועוד, שנשאלה עת/1 בדבר טענתו של הנתבע כי הוא זה שעצר את רכבו ולא היא, השיבה (עמ' 3 לפרוטוקול): "הוא משקר".

גם בחקירתה הנגדית חזרה ואמרה עת/1 כי משהבחינה בנתבע עצרה את רכבה מיד וצפצפה לעברו.

מנגד, העיד הנתבע כי יצא מחניה באלכסון "ברוורס" לתוך נתיב התנועה, ולשיטתו עת/1 היא זו שפגעה בו כאשר נכנסה עם רכבה לתחום נתיב נסיעתו. אישר כי גם עת/1 ניסתה לצאת ברוורס ממקום חנייתה, ואף הסביר שזו הדרך היחידה שניתן להשתלב בכביש.

זאת ועוד, ציין בחקירתו הנגדית כי לא שמע את צפירותיה של עת/1.

כעולה מהעדויות, שני הרכבים יצאו ממקום החניה תוך כדי נסיעה לאחור, וברי הוא שהיה על שניהם לנוע בזהירות, תוך כדי נסיעה לאחור.

על מנת לסבר את האוזן, תקנה 45 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"), קובעת כי נוהג רכב לא יסע אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך יעשה זאת לאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות בדרך כדי למנוע סיכון או הפרעה לתנועה.