הראל ואח' נ' נעים ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת 1 בתאונה בה היה מעורב עם רכבה של הנתבעת 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2.

בפתח הדברים, וכפי שכבר נאמר בישיבה הראשונה בתיק, יצויין כי אף על פי כתב התביעה לתובעת 2 לא היתה כל עילת תביעה באשר אין לה זיקת קניין לרכב של התובעת 1. עם זאת דובר בעדת תביעה שהעידה יחד עם עד תביעה נוסף, מר ערן נאמן, בהיותם מי שנמצאו ברכב התובעת 1 בעת התאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות עדי התביעה, וכן את עדת ההגנה, היא הנתבעת 1, שנהגה ברכבה בעת התאונה, התרשמתי שיש להעדיף את גרסת הנתבעת 1 באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסאות עדי התביעה.

ראשית ייאמר כי פרטים רבים מהתאונה לא היו זכורים לעדי התביעה, וזאת לרבות פרטים מהותיים כמהירות (ולו המקורבת) בה נסע הרכב בו שהו, מהותה המדויקת של התקלה ברכב זה אשר לצורך בחינתה נערכה הנסיעה, וכן האופן המדויק שבו התרחשה התאונה. לעומת זאת, גרסת הנתבעת 1 היתה מלאה, עקבית וברורה באשר לאופן התרחשות התאונה.

בנוסף ייאמר כי אין חולק שרכב הנתבעת 1 התנגש ברכב התובעת מאחור, ומשכך הממצאים הפיזיים של הפגיעות בשני כלי הרכב אינם מעלים ואינם מורידים. המחלוקת הינה האם הנתבעת 1 נהגה את הרכב לצומת תוך חוסר תשומת לב לרכב התובעת 1 המתקרב, או שמא זה הגיח במפתיע כאשר כבר היתה במהלך כניסתה לצומת, כך שלמרות בלימתה לא היתה מסוגלת למנוע ההתנגשות.

עוד ייאמר כי עדת התביעה, התובעת 2, ציינה כי לא שמה ליבה לאופן נסיעת רכב הנתבעת, כיוון שהיתה עסוקה בשמיעת הקולות שבקעו מהרכב של התובעת 1- משמע, על פי עדותה בוודאי לא ניתן לברר את המחלוקת באשר לאופן התרחשות התאונה.

עד התביעה השני, מר נאמן, רק ידע לציין שראה את רכב הנתבעת כשהוא נכנס לצומת. אולם, דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם הגרסה של התביעה לפיה רכב הנתבעת התנגש במפתיע מאחור ברכב התובעת, בתוך הצומת, ודווקא עשוי להתאים לגרסת הנתבעת לפיה רכב התובעת הוא זה שהגיח מאחור, עקף אותה (משמע הנהג, מר נאמן, הבחין בה), או אז הופתעה לגלותו מלפניה ולא הספיקה לבלום.

בנוסף, אי ציונה בכתב התביעה של מהות התקלה ברכב התובעת- קולות בזמן נסיעה- והאפשרות הסבירה כי בדיקת תקלה זו חייבה הגברת מהירות, ובוודאי ההשפעה של בדיקת התקלה על ההתרכזות של הנהג ברכב התובעת ביחס לנעשה בדרך, מעוררת תמיהה עד כדי כרסום במהימנות גרסת התביעה.

נוכח כל אלה, סבורני כי כאמור יש להעדיף את גרסת הנתבעת 1 על פני גרסת עדי התביעה. משכך, התובעת 1 לא עמדה בנטל להוכיח שהנתבעת 1 היא האחראית לתאונה. משכך, החלטתי לדחות את התביעה.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולכך שבדיון התקיימה ישיבת סרק עקב אי התייצבות התובעת 1, שהיא היחידה שכאמור היתה לה עילת תביעה על פי כתב התביעה, החלטתי לחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך כולל של 750 ₪, שיישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: