פסק דין
מבוא
לפניי תביעה כספית אשר הוגשה ע"י חברה המנהלת מוסך ועסק למכירת מכוניות. תובענה זו הוגשה נגד עורך דין במקצועו בגין טענה לרשלנות מקצועית.
לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית הסכימו בדיון מיום 4.11.09, כי ינתן פס"ד על סמך הסיכומים שיוגשו והחומר שבתיק.
רקע כללי
1. תחילתה של ההיכרות בין הצדדים בתובענה שהוגשה לבה"ד לעבודה בנצרת. תובענה זו יזם, בשנת 2003, עובד של התובעת, ובגדרה עתר לחיובה של התובעת בפיצויי פיטורין וגם בזכויות סוציאליות נוספות. ( להלן:התובענה).
2.התובעת יפתה את כוחו של הנתבע כדי שייצגה וחתמה על יפוי כח מתאים. מיד לאחר מכן, הנתבע הגיש בשם התובעת כתב הגנה בו הכחיש את הטענות שיוחסו לתובעת בתובענה, וכן תביעה שכנגד בסך כולל של 50,000, בגין תשלומים ששלמה התובעת עבור קורסי הכשרה לעובד.
3.הדיון בבה"ד החל לאחר שנסיונות הגישור כשלו. משכך, הצדדים הוזמנו לדיון בפני כב' השופט סומך ליום 10.10.04. בדיון נכחו הנתבע וגם מר' סיוון בן משה, שהינו בנו של מנהל התובעת. ככל הנראה, הועלתה הצעה ע"י בה"ד לניהול ההליך לפי סע' 79 (א) לחוק בתי המשפט, כאשר להצעה זו הסכימו ב"כ שני הצדדים.
4.הצדדים פעלו בהתאם למוסכם, הגישו את סיכומיהם, שבעקבותיהם ניתן פס"ד ביום 18.1.05. בהתאם לפס"ד חוייבה התובעת לשלם לעובד סך כולל של 50,000 (להלן: "פסק הדין").
5.זו הייתה תמציתה של ההשתלשלות העובדתית שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. ברם, בצד המוסכם קיימות גם מחלוקות עובדתיות אותן אציג במסגרת טיעוניהם של הצדדים.
טענת הצדדים
1.התובעת פותחת את סיכומיה בטענה, כי עוד בשלביה הראשוניים של ההתקשרות, הוסכם בין מנהלה של התובעת מר' הרצל בן משה לנתבע, כי התובעת תביא את עידיה לשם הוכחת טענותיה. מזאת, וגם מהעובדה שהנתבע, כטענת התובעת, לא נועץ עם מי מטעמה בדבר ההסכמה לדרך הדיונית המקוצרת, התובעת מסיקה כי הנתבע התרשל.
2.התובעת לא מסתפקת בכך, והיא מוסיפה שהתובע לא המליץ לה להגיש ערעור על אף הטעויות הבולטות בפס"ד. ומה הן הטעויות? לגישת התובעת בה"ד נקלע לטעות מהטעם שהעובד הוצא לחופשה מוגבלת בזמן. לו ראיות התובעת נשמעו, כך היא סבורה, אין ככל ספק שעמדתה הייתה מתקבלת, דבר שמשנה את התוצאה שהתקבלה בפס"ד מהקצה אל הקצה.
3.מן העבר השני, הנתבע טען בתצהירו ובסיכומיו כי מעולם לא הוסכם עם התובעת על דרך ניהולית זו או אחרת. כן, הוא מוסיף כי ההסכמה לטיעון על דרך הפשרה ניתנה על דעתה של התובעת והראיה לכך, שמר' סיוון עצמו נכח באותו הדיון.
4.הנתבע מוסיף וטוען, כי הנתבעת חתומה על יפוי כח לפיו, בין היתר, היא מסמיכה את הנתבע :" לנקוט בכל הפעולות ולחתום על כל מסמך או כתב בלי יוצא מן הכלל אשר בא כוחי ימצא לנכון בכל עניין הנובע מהעניין הנ"ל". כן תניות נוספות המקנות לנתבע מלוא שיקול הדעת בניהולו של ההליך שהתקיים בפני בה"ד.
5.הנתבע גם טען, שלא קיימת כל חובה שבדין או בהלכה המחייבת עו"ד להיוועץ עם לקוחו באשר לניהולו של ההליך המשפטי, לא כל שכן באשר להסכמה למתן פס"ד לפי סע' 79(א) לחוק בתי המשפט.
6.בחלק הארי מסיכומיו של הנתבע , הוא השתדל להפריך את גירסתה של התובעת תוך שטיחת גירסתו בהרחבה והפנייה לפרכות והסתירות שדבקו , לגישתו, בעמדתה של התובעת. כך שמרוב עובדות קשה לדלות את עמדתו המשפטית. יחד עם זאת, ונוסף לאמור לעיל הנתבע טען כללית כי התנהגותו אינה נגועה ברשלנות כלשהיא.
7. התובעת הוסיפה והגישה ביום 7.2.10 סיכומי תשובה. בסיכומיה אלה היא הדגישה שלנוכח המחלוקות העובדתיות שהתגלו בסיכומי הצדדים, יהיה נכון לשמוע את עדויות המעורבים תחילה, זאת בניגוד לעמדתה. כן הפנתה אף היא לסתירות העולות מגרסתו של הנתבע. ביחוד לעובדה שבדיון שהתקיים ביום 10.10.04 ובו נכח בנו של המנהל לא התקיימה כל הפסקה, מכך היא מסיקה שהנתבעת או מי מטעמה לא נשאל אודות ההצעה לניהול הדיון בדרך הפשרה.
דיון והכרעה
חרף קיומן של מחלוקות עובדתיות שברגיל ראוי לבררן בטרם קביעתה של המסקנה הנכונה, אם כי בנסיבות השתכנעתי שתביעה זו חסרת כל סיכוי גם בהתבסס על גירסתה של התובעת. אני ער לעובדה שבהחלטתי מיום 21.4.09 בה דחיתי את בקשת הנתבע לסילוק התובענה על הסף, קבעתי, בין היתר, כי ראוי תחילה לברר את המחלוקות העובדתיות. ברם, בשלב מאוחר יותר ולאחר שהוגשו תצהירי התובעת בהן הוצגה גרסתה וראיותיה וגם סיכומיה, השתכנעתי כי אין בכוחן של ראיות אלה כדי לבסס את עמדתה, ביחוד בעניין הקשר הסיבתי והנזק. נוסף לכך, החלטתי זו אף נובעת מהזהירות שראוי לנקוט בסילוק על הסף, ביחוד שעה שהטענות המובאות בכתבי הטענות הינן לרוב גולמיות, כלליות ולא נתמכות בעדויות או בראיות. לפיכך, החלטה זו אינה עומדת בסתירה עם ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים לפיו ינתן פס"ד על סמך כלל המסמכים שבתיק.