הצדק ומאזן השיקולים במתן ארכה ובמחיקת הערעור בחלוף המועד; זכות התגובה – אימתי? - פסקדין

א.   מחיקת הערעור עקב חלוף הזמן להגשתו למרות הארכות שניתנו

בהחלטותיי מיום כ"ז בתמוז התשע"ט (30.7.2019) ומיום כ' באב התשע"ט (21.8.2019) קבעתי כי לפנים משורת הדין יוכל המערער להשלים את הגשת כתב ערעורו ולהפקיד את הערובה להוצאות המשפט שעליה הוריתי עד ליום א' באלול תשע"ט (1.9.19) וכי אם לא יעשה כן עד למועד האמור יימחק ערעורו וייסגר התיק.

עוד קבעתי כי במקרה כזה תעמוד למשיבה הזכות לבקש מבית הדין לחייב את המערער בהוצאותיה בהליך הנוכחי עד כה וכי אם אכן תוגש בקשה כזו יבחן אותה בית הדין לגופה.

המועד שנקבע חלף עבר, המערער לא הגיש את כתב הערעור ולא הפקיד את הערובה. לפיכך אני קובע כי כתב הערעור אכן יימחק.

ב.   אי־תלות מחיקת הערעור בבקשת המשיבה למחיקתו

ב"כ המשיבה הגיש בקשה למחיקת הערעור – בבקשה זו 'התפרץ לדלת פתוחה', שכן גם בלעדיה ובבחינת הידבקות במידותיו של הקב"ה 'טרם יקראו ואני אענה' הייתי מורה כאמור וכפי שקבעתי בהחלטות הקודמות.

ג.    דחיית בקשת ארכה נוספת – מאזן השיקולים

כל זאת, ייאמר ברורות, אף על פי שהמערער הגיש זה עתה בקשה נוספת להארכת המועד, בקשה שהוגשה ביום ח' באלול תשע"ט (8.9.19) – הפעם על ידי בא כוחו של המערער, שהוא אגב מי שייצגו בהליכים הקודמים, ולפלא אפוא כיצד משתלבת עובדת ייצוגו את המערער עתה עם ההודעות והבקשות הקודמות שבהן נכתב כי פסק מלייצגו ולפיכך על המערער למצוא מייצג חדש.

אכן בבקשה מבאר בא כוחו של המערער כי התנהל משא־ומתן בינו לבין מרשו בדבר תנאי הייצוג. אין אנו יכולים לקבל נימוק – תירוץ זה, וכמוהו גם לא את שהוסיף בא כוח המערער וכתב בדבר היותו בחופשה, העומס המוטל עליו וכו' וכו'. בית הדין אינו יכול, אינו צריך ואינו רשאי להתאים את עצמו ובעיקר לאלץ את הצד שכנגד להתאים את עצמו לאילוציו של המערער או של בא כוחו, בין שישנם כאלה ובין שהאמור בעניינם כוזב.

בבקשה עצמה נאמר כי היא מוגשת עם כתב הערעור, אך למעשה זה לא צורף ולא נסרק מאומה לתיק בית הדין, ובין כך ובין כך אין מקום להיעתר לבקשה זו.

הבהרתי בהחלטות הקודמות את מאזן השיקולים שבין הרצון לאפשר את הערעור כדי למצות את עשיית הצדק והחשיבות להראותו לעין כול לבין זכותו של הזוכה בדין לממש את שנפסק לזכותו ולסיים את ההליכים בלי להמשיכם עד אין קץ.

הבהרתי באר היטב גם את גבולות הגזרה ואותם היו המערער ובא כוחו צריכים להביא בחשבון. לא ניתן לשטות בבית הדין בבקשות ארכות חוזרות ונשנות ובתירוצים כוזבים ומתחלפים, ובעיקר לא ניתן יד לעינוי הדין ול'משיכת יתר' של ההליך על יסודם של תירוצים אלה ועל חשבונו של הצד שכנגד.

ההחלטות בדבר המועדים החלטות סופיות היו ועודן. הבקשה החדשה לא העלתה כל נימוק של ממש שיש בו כדי להצדיק עיון מחודש בהן ודינה אפוא להידחות.

ד.   טענות המערער נגד ההחלטה ודחייתן

אעיר גם כי הבקשה החדשה כוללת גם טענות שיש בהן קורט של עזות פנים, ולמען הסר לזות שפתיים אתייחס אליהן בקצרה:

(א)  הצדק שבמחיקת הערעור בחלוף המועד ולאחר הארכה שניתנה

בא כוח המערער כותב כי יהיה זה "חוסר צדק משווע" לשלול ממרשו את זכות הערעור בשל איחור של שבעה ימים בלבד.

שכח בא כוח המערער כי מדובר באיחור של שבעה ימים לאחר ארכה שניתנה גם היא מעל ומעבר לשורת הדין. גם הארכה שניתנה ניתנה לא בלי התלבטות שמא מתן הארכה הנדיבה הוא הוא שיש בו "חוסר צדק" כלפי המשיבה.