הפרדת משפטם של אם ובנה משום החשש לפגיעה בכלל האוסר עדות קרוב

1. לפניי בקשה להפרדת המשפט אשר הוגש נגד שני הנאשמים.

2. הנאשמים, אם ובנה, הואשמו בכתב אישום אחד המייחס להם שלושה אישומי גניבה. שני האישומים הראשונים מיוחסים לשני הנאשמים ואילו האישום השלישי לנאשמת 1 בלבד.

לפי עובדות האישום הראשון, ביום 21.11.2014 גנבו הנאשמים בצוותא חדא שני בקבוקי בושם בשווי של כ-1,469 ₪ מחנות סופרפארם בקניון רננים ברעננה.

לפי עובדות האישום השני, במועד לא ידוע בין התאריכים 17.1.2012 – 21.11.2014 גנבו הנאשמים 25 בקבוקי בושם בשווי כולל של כ-16,713 ₪ מסניפים שונים של רשת המשביר לצרכן ברעננה ובכפר סבא.

לפי עובדות האישום השלישי, במועד לא ידוע בין התאריכים 17.1.2012 – 21.11.2014 גנבה נאשמת 1 מספר רב של בקבוקי בושם, תמרוקים, תיקים וארנקים, חומרי ניקיון ומוצרי קוסמטיקה השייכים בין היתר לחנויות המשביר לצרכן, אלדו וללין בשווי של כ-18,000 ₪.

3. בתשובתם לאישום הודו הנאשמים בעובדות האישום הראשון, וכפרו בעובדות האישומים השני והשלישי.

4. אין חולק כי המאשימה צרפה את האישומים ואת הנאשמים, בהתאם למבחנים שנקבעו בסעיפים 86 ו-87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – "חוק סדר הדין הפלילי"). טענת המבקשים היא כי יש להפריד את המשפט נוכח החשש לעיוות דין לנאשמת.

5. וזה מהלך הטיעון שהעלתה ההגנה: אמרת חוץ שמסר המבקש היא בבחינת ראיה מפלילה נגד המבקשת. כל עוד עומדים השניים לדין בכתב אישום אחד רשאית התביעה להגיש כראיה אמרת חוץ זו והראיה תהיה קבילה גם נגד הנאשמת. בכך עלולה התביעה להכניס למשפט "בדלת האחורית" ראיה הסותרת את הכלל הפוסל עדות קרוב.