הפנר ואח' נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז ואח'

פסק דין

לפני עתירה שהגישו העותרים בה התבקש בית המשפט לבטל את ההחלטה בעניין האישור שניתן לתוכנית מתאר מפורטת מס' רצ/1/85/1 וכן לבטל את האישור שניתן ולאפשר לעותרים לערור על האישור בפני המועצה הארצית בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה – התשכ"ה – 1965 (להלן: "התוכנית").

העתירה הנדונה עניינה בשטח אדמה של כ-30 דונם המצוי בחלק הצפון מזרחי של העיר ראשון לציון בתחומו של מחלף 431/412 בצמוד לתחנת הרכבת הידועה בשם תחנת "ראשונים".השטח נשוא התוכנית משמש בפועל כחנייה בהיתר עבור תחנת הרכבת והתוכנית בעיקרה מבקשת להפוך את חניון הרכבת העילי לחניון תת קרקעי, ומעליו יבנו שני מגדלים או מגדל אחד לטובת משרדים, מסחר, מסוף אוטובוסים ומקומות חניה נוספים ציבוריים לנוסעי הרכבת.

התוכנית גובלת בדרום בכביש 431 שהינו כביש רוחב ארצי המקשר בין כביש 6 לבין כביש תל אביב אשדוד ובמערב דרך 412 שהינה הדרך מראשון לציון לנס ציונה.

שטח התוכנית מצוי בגבולה הדרומי של העיר ראשון לציון, ומעבר לכביש 431 בגבולה הצפוני של העיר נס ציונה.

לתוכנית הוגשו התנגדויות הן על ידי בעלי עסקים מהערים ראשון לציון ונס ציונה, על ידי מהנדס העיר נס ציונה, על ידי תושב המתגורר בסמיכות לשטח התוכנית, על ידי רכבת ישראל ועל ידי יזם התוכנית.

בתאריך 10.1.10 התקיים דיון פומבי בהתנגדויות ומאחר והסתבר כי המתנגדים לתוכנית לא קבלו את תשובתם של יזמי התוכנית ובכלל זה חוות דעת מקצועיות כלכלית ותחבורתית והיה צורך בקבלת חוות דעת מיועצי הוועדה ויועצים מקצועיים, החליטה הוועדה באותה ישיבה ליתן זמן למתנגדים להגיש התנגדותם והוחלט כי הוועדה תשוב ותכריע בהתנגדויות לאחר קבלת תגובת המתנגדים.

ביום 10.10.10 התכנסה הוועדה המחוזית ולאחר שעיינה בכל התכתובת וההתנגדויות שהתקבלו מאז ההחלטה הקודמת, ניתנה החלטה המאשרת כעקרון את התוכנית בכפוף למספר בדיקות שיש לבצע (להלן: "ההחלטה").

את החלטה, תוקפים העותרים במסגרת העתירה וכן תוקפים את ההחלטה לפיה פנייתם מיום 3.1.11 בבקשה לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה נדחתה על ידי המומנה על המחוז ויו"ר הוועדה המחוזית ביום 18.1.11.

המשיבים נתנו תגובתם לעתירה.

מתשובת הוועדה המחוזית עלה כי ביום 12.6.11 התקים דיון פנימי נוסף בוועדה המחוזית בתוכנית, לבקשת לשכת התכנון, לצורך הבהרת סעיפים בהחלטוה ועדכון הוועדה בדבר עמדת משרד התחבורה וכי החלטת הוועדה צפויה להתפרסם בזמן הקרוב והמשיבה התחייבה לעדכן את הצדדים ואת בית המשפט בהחלטה האמורה.

ביום 3.10.11 התקיים לפני דיון ובנסיבות העניין ולאור תשובת הוועדה המחוזית כאמור, הוריתי לב"כ המשיבות להעביר עדכון בקשר לדיון הפנימי שנערך ביום 12.6.11 כאמור, או כל החלטה אחרת שתתקבל בעניין התחבורתי והדיון נדחה לדיון מוקדם נוסף ליום 8.1.12 – היום.

ביום 8.12.11 נשלחה הודעת העדכון מטעם הוועדה המחוזית אליה צורף פרוטוקול הדיון מיום 12.6.11.

כפי שעולה מהודעת העדכון, מפרוטוקול הדיון ומהנספחים, עולה כי טרם התקבלה התייחסות של יועץ התחבורה של לשכת התכנון וכי רק לאחר שתתקבל חוות דעתו, תכריע הוועדה המחוזית האם דרוש דיון בנושא ואם לאו. מהאמור עולה כי גם לפי החלטתה של הוועדה המחוזית יש צורך בדיון נוסף בנושא התחבורה וכל הטענות המועלות בעתירה בנושא התחבורה גם אם הן מוצדקות הן טענות מוקדמות שכן טרם בוצע ההליך המינהלי בקשר אליהן.

בעקבות הודעת עדכון זו ניתנה על ידי החלטה שעל העותרים לשקול עמדתם לעניין המשך ההליכים תוך שמירת זכותם להגיש את עתירתם כשתתגבש באופן סופי התוכנית והתנאים למימושה.

בדיון שהתקיים היום לפני אישרה באת כוח העותרים כי אכן הערר לוועדה הארצית אינו רלוונטי שכן בשלב זה לא ברורה מה ההחלטה ולכן אין עדיין על מה לערור.

מאידך, כשהצעתי לבאת כוח העותרים למחוק את עתירתה היא סברה כי אכן לא ניתן לקבל בשלב זה החלטות לגופה של העתירה, שכן ברור שההחלטה אינה סופית אך לטעמה פסק הדין שצריך להינתן, הינו פסק דין הקובע כי העתירה התקבלה שכן לטעמה, הוכח שהעותרים צדקו בעניין התחבורתי (כפי שמודות המשיבות כטענתה) וכי ברור שיש להעתר לעתירתם לפחות בשני נושאים נוספים: האחד – לא ניתנה לעותרים אפשרות לבחון ולהגיב על חוות דעת של שמאי מטעם הוועדה והשני- הוועדה לא לקחה בחשבון טענות סביבתיות הנובעות בין היתר מכך שבמהלך אישור התוכנית, השתנתה התוכנית מקצה לקצה כך שבמקור התוכנית היתה לשני מגדלים ואילו התוכנית המאושרת כוללת מגדל אחד בגובה של כ-150 מטר שבנייה כזאת לא נבחנה גם לאור משטר הרוחות הקיים במקום.

באת כוח העותרים ברוב הגינותה הצהירה מפורשות, כי היא לא מבקשת שבית המשפט ידון בנסיבות העניין ביתר הטענות, אך היא מבקשת כי בית המשפט יצהיר כי עתירתם היתה בדין.

עוד ביקשה כי באי כח הוועדה, יודיע לה מתי הוועדה המחוזית תדון פעם נוספת בתוכנית כדי שהיא תוכל להביא דבריה ולשמוע טענותיה בטרם מתן החלטה סופית.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים היום, ומכוח סמכותי בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניניים מינהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000, הגעתי למסקנה כי דין העתירה בשלב זה, להמחק.