הפניקס חברה לביטוח בעמ ואח' נ' לביטוח לאומי

פסק דין

השופט כ' מוסק:

א. הרקע לערעור

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, בתא"ק 21107/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ ו"אבנר", שניתן ביום 19.9.12 (כב' השופט עבאס עאסי).

2.בפסק הדין חייב בית משפט קמא את המערערים לשלם למשיב את סכום התביעה בסך של 723,829 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בית משפט קמא קבע, כי המשיב שילם לשאריו של מי שנהרג בתאונה קצבת שארים וקצבת תלויים, וכי על המערערים להשיב למשיב את הסכומים ששילם, זאת מכוח העילות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא.

3.בית משפט קמא קבע, כי לאור האמור בהסכם שנכרת בזמנו בין המשיב לבין חברות הביטוח, הידוע כ"הסכם רב השנים" (להלן: "ההסכם"), חלה חובה על המערערים להשיב למשיב את הסכומים ששילם, בכפוף לקבוע בהוראות ההסכם. בין הצדדים התעוררה מחלוקת לאור העובדה כי המשיב טען בכתב התביעה שהקצבאות שולמו לאחר שהמנוח סווג על ידו כמתנדב בעת אירוע התאונה, שכן הפעולה שבמהלכה נפטר המנוח הוכרה כפעולת התנדבות מצילת חיים על פי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). בין הצדדים התעוררה מחלוקת האם גמלה המשולמת מכוח פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי היא גמלה בת שיבוב על פי ההסכם.

4.קביעתו העיקרית של בית משפט קמא בפסק דינו הייתה, כי לאחר שהמשיב הכיר בתביעה לתשלום גמלת תלויים שאושרה לאלמנה מכוח הוראות פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי, יש לקבוע כי ההסכם חל על גמלה מסוג זה. עוד הוסיף וקבע, כי הקביעה של המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתביעת האלמנה כלפי המשיב, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי היא קביעה מחייבת. מלים אחרות: שעה שפקיד התביעות של המשיב ראה בתביעה לתשלום גמלת תלויים כתביעה בעקבות פעולת התנדבות, הדבר נעשה בתחום סמכותו ולא ניתן עוד לערער אחר קביעתו. על כן קביעה זו מחייבת במסגרת היחסים בין המשיב לבין המערערים. בית משפט קמא קבע כי סיווג התאונה על ידי המשיב כפעולת התנדבות נעשה במהלך הפעילות השגרתית של המשיב תוך בחינה ושקילה של מכלול הנתונים שעמדו בפניו. במסגרת זו הפנה בית משפט קמא לקביעת פקיד התביעות, כי המשיב לא הכיר בתביעת התלויים כתביעה הנובעת מתאונת עבודה, זאת בשל נסיבות המקרה שנחקר על ידי המשיב. בהקשר זה סמך בית משפט קמא על חומר הראיות שהוגש לפניו, וכן על חקירתה של פקידת התביעות אצל המשיב, שהסבירה את שיקוליה שעה שהכירה בתאונה כפעולת התנדבות. בית משפט קמא אימץ קביעה זו של פקידת התביעות ולטעמו הדבר נעשה לאחר בחינה ושקילה של כל הנתונים והפעלת שיקול דעת ענייני. עוד הוסיף וקבע, כי לא הוכח בכל צורה שהיא שנמצא שמץ של חוסר תום לב או החלטה מכוונת מצד המשיב לסיווג הפעולה כפעולת מתנדב על מנת לבסס זכות שיבוב לטובת המשיב. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי המנוח מצא את מותו בפעולת התנדבות, וכי הגמלה ששולמה ומשולמת על ידי המשיב לאלמנת המנוח היא גמלת תלויים מכוח האמור בפרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי.

5.מכאן עבר בית משפט קמא לדון בשאלה, האם גמלת התנדבות היא בת שיבוב על פי ההסכם. בית משפט קמא הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח (פסק דין מיום 26.2.12) (להלן: "פסק דין סהר") ולדברי בית המשפט העליון באותו עניין, שבחן את מהותה של הגמלה שמשלם המשיב לנפגע בתאונת דרכים. בפסק דין סהר נקבע, כי סיווג התשלום כגמלה על פי ההסכם, מורכב משלוש שאלות משנה: ראשית, האם התשלום מוגדר כגמלה לצורך ההסכם; שנית, האם מדובר בסכום שהמשיב "שילם או משלם"; והשלישית, האם אותו סכום משולם על ידי המשיב לנפגע.

באשר לשאלה הראשונה סבר בית משפט קמא, כי אכן מדובר בגמלה על פי לשון ההסכם. לטעמו, הגמלה המוגדרת בהסכם חלה על גמלת מתנדב. לעניין זה הפנה בית משפט קמא לסעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע, כי: "מתנדב שנפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו, יחולו עליו ועל התלויים בו לפי העניין הוראות פרק ה בשינויים המחויבים". מכאן הסיק בית משפט קמא כי לשון ההסכם סובלת פרשנות, לפיה ההסכם יחול גם על גמלת מתנדב. לחיזוק מסקנתו, הפנה בית משפט קמא למקרים אחרים, לפיהם נקבע כי הצדדים להסכם נהגו להחיל את ההסכם גם על תשלומים שלא נכנסים להגדרה של המונח "גמלה" שבהסכם.

באשר לשאלה השנייה, דהיינו: האם המשיב שילם או משלם את הגמלה, הפנה בית משפט קמא לפסק דין סהר, שם נאמר כי הביטוי "שילם או משלם" אינו בורר בין המקורות התקציביים השונים של המשיב, כך שהמשיב יכול לשלם סכומים שמקורם באוצר המדינה או במקור תקציבי אחר ואין הדבר מעלה או מוריד מבחינת תחולת ההסכם. עוד הפנה בית משפט קמא לקבוע בסעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי, ממנו למד בית משפט קמא כי את גמלת המתנדב משלם המוסד לביטוח לאומי מתקציבו, ולאחר מכן הוא מקבל שיפוי מאוצר המדינה.

באשר לשאלה השלישית קבע בית משפט קמא, כי אין חולק שהגמלה משולמת לידי אלמנת המנוח.

6.לאור כל זאת, קבע בית משפט קמא כי שלושת המבחנים שנקבעו בפסק דין סהר מתקיימים באשר לגמלה המשולמת בעבור פגיעה תוך כדי פעולת התנדבות על פי הקבוע בפרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי.

7.בית משפט קמא הוסיף, כי לטעמו התביעה גם ראויה להתקבל מכוח העובדה שהמנוח נחשב כעובד של חברה בשם צ.ח. מובילי חוף בע"מ (להלן: חברת צח), שהנפיקה לו תלושי שכר ושילמה עבורו דמי ביטוח לאומי. לפיכך סבר בית משפט קמא, כי גם אם נפגע המנוח בעת שהיה עובד של בנו או של חברה אחרת שבבעלות בנו, הוא נהג ברכב השייך לחברה שבבעלות בנו, עדיין היה המנוח עובד של חברה אחרת, ועל כן, על פי המבחנים שנקבעו בע"א 6657/95 רותם דשנים בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, זכאי המשיב לשיבוב בגין הגמלאות ששילם, שכן מדובר בעובד שדמי הביטוח הלאומי שולמו עבורו על ידי חברה שונה, ומכאן שבעלת הרכב והמבטחת שלו, ובמקרה זה המערערים, ייחשבו על פי הדין כצד ג', שכלפיהם עומדת למשיב זכות שיבוב. לפיכך, ראה בית משפט קמא דברים אלה כטעם נוסף לקבלת התביעה.

ב. טענות המערערים בערעור

8.המערערים חולקים על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתם, המונח "גמלה" בהסכם הוגדר במפורש על ידי הצדדים כהגדרתו בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. ההגדרה היא "השווי הכספי של הגמלאות, להוציא גמלה בעין שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק, לרבות תמורת דמי פגיעה...". אין מחלוקת, כי ההפניה בפקודת הנזיקין הייתה לפרק ב' לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953, שלימים הפך לפרק ה' בחוק הביטוח הלאומי. המערערים טוענים, כי הגדרה זו אינה כוללת תגמולים למתנדבים המעוגנים בפרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי. לחיזוק טענה זו מפנים המערערים לעובדה, כי פרק י"ג הנ"ל נחקק עובר לכריתת ההסכם שבין המשיב לבין חברות הביטוח, ועל כן מבקשים הם להסיק מהעובדה שפרק י"ג לא נכלל במסגרת אותו הסכם באופן מפורש, כי כוונת הצדדים הייתה שגמלאות המתנדבים אינן בנות שיבוב במסגרת הוראות ההסכם.

9.המערערים מוסיפים וטוענים, כי סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי, קובע הוראת יישום בלבד, היינו כי תשלום הגמלאות לפי פרק י"ג הנ"ל יהיה על פי פרק ה לחוק הביטוח הלאומי בשינויים המחויבים, ולכן שגה בית משפט קמא כשהסיק מכך שיש להחיל לתוך המילה "גמלה" בהסכם גם את הגמלאות המשולמות לפי פרק י"ג הנ"ל.

10.המערערים טוענים, כי בית משפט קמא לא ערך אבחנה ראויה בין המילה "גמלה" בהסכם, המפנה להגדרה שבסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, ובכך תוחמת את גבולות הגמלה לה התכוונו הצדדים במסגרת ההסכם, לעומת הגדרת המילה "גמלה" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, או כל הגדרה אחרת שאליה לא התכוונו הצדדים כלל במסגרת ההסכם.

11.המערערים טענו עוד, כי המשיב לא הוכיח שההסכם שונה כך שהוא כולל גם שיבוב של גמלאות מתנדבים, נטל שהיה על המשיב להרים והוא לא עמד בו, ולראיה, המשיב לא דרש במהלך תקופת קיום ההסכם שיבוב גמלאות המתנדבים ולא הוכיח אחרת. המערערים הפנו לעובדה, כי דרשו שנציג המשיב יתייצב בבית המשפט ויציג תביעות אחרות בהן דרש המשיב שיבוב של גמלאות מתנדב, אולם נציג המשיב לא התייצב לחקירה, אלא הוגשה אך ורק תעודת עובד ציבור אודות שתי תביעות בהן נדרש שיבוב, ששולמו, שעה שהיה מדובר בסכומים פעוטים, ועל כן טוענים המערערים, כי אין בכך כדי ללמד על נוהג של חברות הביטוח להיענות לדרישות המשיב בדבר שיבוב גמלאות מתנדבים, או ללמד על כך שהמשיב נהג לדרוש מחברות הביטוח שיבוב גמלאות מתנדבים. לעניין זה מפנים המערערים לעדות מטעם המשיב, לפיה עולה כי מדובר במקרה ראשון בו המשיב דרש שיבוב גמלאות מתנדבים וכי כלל לא היה ידוע לאותה עדה אם בעבר נדרש שיבוב גמלאות מתנדבים. המערערים טוענים, כי בית משפט קמא שגה כאשר התעלם מהפסיקה, לפיה בעניינים דומים הייתה חשיבות רבה להתנהלות הצדדים במהלך השנים שחלפו מאז כריתת ההסכם עד היום, שעה שמדובר בתקופה של 30 שנה. המערערים טוענים, כי מהעובדות לעיל היה על בית המשפט קמא להסיק כי המשיב נהג במשך השנים שלא לדרוש שיבוב גמלאות מתנדבים.

12.המערערים טוענים, כי הוכח שאוצר המדינה הוא שנושא בנטל התגמולים המשולמים למתנדבים, ועל כן לא מתמלא התנאי השני שנקבע בפסק דין סהר, היינו: הגמלה כלל אינה משולמת על ידי המשיב או מתקציבו, וכי בית משפט קמא לא ייחס לעובדה זו את המשמעות הראייתית המתחייבת ולא קבע כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הגמלה משולמת מתקציבו. למעשה מדובר בגמלה המשולמת על ידי מדינת ישראל מתקציבה זאת במטרה לעודד התנדבות, כך שהמתנדבים במסגרת זו יהיו מבוטחים במידה וייפגעו, ואילו המוסד לביטוח לאומי כלל אינו משלם את הגמלה מתקציבו, אלא הוא מהווה גוף המבצע בפועל את התשלום מתקציב המדינה.

13.המערערים טוענים, כי הכרה בזכות השיבוב של גמלת המתנדבים כלפי המעביד או המבטח של המעביד, למעשה פוגעת במטרה שלשמה קיימת גמלה למתנדבים, שעה שמדובר בגוף שמעסיק מתנדבים שנגדו מוגשות תביעות השיבוב. לעניין זה טוענים המערערים, כי על פי פרסומי המשיב עצמו עולה כי הוא זכאי אך ורק לשיבוב מצד ג' שגרם לנזק למתנדב, ומכל מקום אינו זכאי לשיבוב מהמעביד. הכרה בזכות השיבוב של המשיב כלפי המעסיק ומבטחו פוגעת פגיעה קשה במי שמעסיק מתנדב או מי שעבורו ולשם הצלתו נעשתה פעולת ההתנדבות.