הפניקס חברה לביטוח בעמ ואח' נ' דביר ואח'

פסק דין

מונחות בפני שלוש תביעות מאוחדות שעניינן בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 22.7.2010 בכביש 1 מירושלים לתל-אביב ארעה תאונת שרשרת, בה היו מעורבים שבעה כלי רכב. בתביעות נשוא התביעה עסקינן אך בשישה כלי רכב (להלן: "התאונה").

על מנת לסבר את האוזן ששת כלי הרכב היו בסדר הבא:

הרכב הראשון בשיירה הינו רכב המבוטח אצל הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הרכב הראשון" ו'או "רכב הפניקס"), שהיה מאחורי רכב נוסף אשר לא קשור לתביעות שבענייננו. הרכב השני הינו הרכב בבעלות ש. שלמה רכב בע"מ מסוג פיג'ו (להלן: "הרכב השני" ו/או "רכב שלמה"). הרכב השלישי בשיירה הינו הרכב בו נהג מר מיכאל ציקוויש, מסוג פאסט (להלן: "הרכב השלישי"). הרכב הרביעי הינו הרכב בבעלות אלדן תחבורה בע"מ מסוג מאזדה (להלן: "הרכב הרביעי" ו/או "רכב אלדן"). הרכב החמישי הינו רכב המבוטח אצל הראל חברה לביטוח בע"מ מסוג מונית (להלן: "הרכב החמישי" ו/או "רכב הראל"). הרכב השישי והאחרון בשיירה הינו הרכב המבוטח אצל איי. איי. ג'י בע"מ (להלן: "הרכב השישי" ו/או "רכב איי. איי. ג'י").

הרכב הראשון בשיירה נפגע מאחור, נהדף לעבר רכב שהיה מלפניו, ונטען שלזה האחרון לא נגרם כל נזק .

העידו בפני חמשת נהגי כלי הרכב, ואילו נהג הרכב השישי בשיירה לא התייצב לעדות, מבלי ליתן כל נימוק. משום מה, ב"כ אי. איי. גי' לא עתר לדחיית מועד הדיון, אלא בחר דווקא לנהל את ההליך בעיקשות יתרה, ללא טעם של ממש. לא זו אף זו, לפני תחילת עדותו של נהג הרכב החמישי ב"כ אי.אי.גי' לא נכח באולם בית-המשפט, וזאת ללא רשות בית-המשפט, ושב לאחר סיום העדות, מבלי להתנצל. די בכך היה כדי להשית הוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם לפנים משורת הדין לא עשיתי כן.

לגופו של עניין, העידה הגב' בתיה טבולסקי שהינה נהגת הרכב הראשון (להלן: "הגב' טבולסקי") , העיד נהג הרכב השני מר אייל דביר (להלן: "מר דביר"), העיד נהג הרכב השלישי מר מיכאל ציקווש (להלן: "מר ציקווש"), העיד נהג הרכב הרביעי מר משה כרמון (להלן: "מר כרמון"), וכן העיד נהג הרכב החמישי מר חיים מועלם (להלן: "מר מועלם").

הנתבעים וצדדי ג' חלוקים בינהם באשר לאחריות של כל אחד מהם באשר לאחריות לקרות הנזקים בכלי הרכב המעורבים.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הרכב נפגע מאחור ונהדף לעבר רכב שהיה מלפניו, ולפיכך היא זכאית לקבל את מלוא נזקיה. יתרה מכך, אף לא אחד מן הנהגים המעורבים בתאונה טען כי קודם לתאונה הרכב הראשון פגע ברכב שמלפניו.

לטענת ב"כ אלדן תחבורה בע"מ, לאור העדויות שנשמעו הן של מר כרמון, הן של נהג הרכב השלישי והן של נהג הרכב החמישי, יש לקבוע כי הרכב הרביעי במהלך העצירה נפגע מאחור ונהדף קדימה. לענין פער הנזקים שבין המוקד הקידמי לבין המוקד האחורי יש לייחס זאת לעובדה שהפגיעה נעשתה במהלך עצירה, ולכן הפגיעה מאחור הגבירה את עוצמת ההדיפה לעבר הרכב השלישי.

לטענת ב"כ ש. שלמה רכב בע"מ, מר דביר עצר את נסיעתו מאחורי רכב התובעת, מבלי שפגע בו, ואז הגיחו כלי הרכב הנוספים מאחור, פגעו בו והדפו את רכבו לעבר רכב התובעת. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות ודין התביעה שהגישה להתקבל במלואה.

לטענת ב"כ מיכאל ציקווש, נהגת הרכב הראשון העידה כי בעת התאונה נעצרה והרגישה שלוש מכות ברכבה מאחור, במשטרה אמרה פעמיים כי רכב פיג'ו פגע בה מאחור, ואז רכבים נוספים פגעו בו. לפיכך, מר דביר אינו יכול להתנער מאחריותו לתאונה. מר ציקוויש הינו עד אמין, היחיד שהעיד כי אינו יודע לומר בדיוק מה היה. כל יתר הנהגים , למעט הנהגת הראשונה, טענו כי נהדפו לעבר הרכב שלפניהם. לשיטתו, בנסיבות התאונה דנן יש לקבוע כי האחריות לפגיעה ברכב ראשון וכן בכל רכב אחר צריכה להתחלק בין כל הנהגים מאחור בצורה שווה, הואיל ולא ניתן לדעת מה היה חוזק המכה שקיבל כל כלי רכב.

לטענת ב"כ הראל, מדובר בשתי תאונות נפרדות, שהרי מר ציקווש הודה כי פגע קודם ברכב שמלפניו, ואף לא ציין כי היתה הדיפה.

מר מועלם היה במהלך האטה, עת נפגע מאחור ונהדף קדימה. לשיטתו, את הנזק הגדול מקדימה ניתן להסביר מאחר והיה במהלך האטה דבר המסביר את עוצמת ההדיפה קדימה.

לאור האמור, על בית המשפט לקבוע כי מדובר בשתי תאונות נפרדות, ושהפגיעה ברכב אלדן הינה כתוצאה מהפגיעה ברכב הראל מאחור.

לטענת ב"כ אי.אי.ג'י גם אם נקבל את עדותם של שלושת הנהגים הראשונים בשיירה, אלה לא טוענים כי נהג רכב אי.אי.ג'י היה מעורב בתאונה.

לשיטתו, עסקינן בשתי תאונות נפרדות.