הפטריארכיה הייונית קתולית נ' ח'יו ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן. עסקינן בתביעה לסילוק יד מנכס מקרקעין (להלן – "המושכר"). אין חולק, כי אבי הנתבע שכר מאת התובעת את המושכר. לימים הלכו ההורים לעולמם. לוז טענת הנתבע הינו, כי הוא בעל זכות דיירות מוגנת במושכר, וזאת הואיל ולטענתו שילם אביו לתובעת דמי מפתח והנתבע התגורר עם הוריו, עובר לפטירתם, למעלה מששה חודשים.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טען הנתבע, כי אביו נפטר עוד בשנת 2006 ואילו אמו נפטרה בראשית שנת 2009. משנת 2001 ועד שלהי שנת 2009 לא התגורר הנתבע, לטענתו, במושכר, שכן עבר להתגורר יחד עם אשתו וילדיו בדירה משלו בשכונת בית חנינה. יחד עם זאת טוען הנתבע, כי בכל אותן שנים ביקר יחד עם בנו במושכר, מידי שבוע, שילם את דמי השכירות בגינו ואף לן שם.

די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה למתן רשות להתגונן, וזאת אף אם אניח, כי יעלה בידי הנתבע להוכיח את כלל טענותיו העובדתיות. אבאר להלן.

בשולי הדברים יוער, כי התובעת חולקת על טענותיו העובדתיות של הנתבע ובפרט על הטענה בדבר תשלום דמי המפתח בידי הוריו ועמדתה אף נתמכת בלשון הסכם השכירות שנכרת בין אבי הנתבע לבין התובעת. ברם, כאמור, אף אם אניח, כי טענת הנתבע בדבר תשלום דמי המפתח תוכח, הרי, שלא יהיה בכך כדי להקים לו הגנה מפני התביעה.

ככל שאכן היה אבי הנתבע דייר מוגן במושכר עוברת זכות זו לאמו של הנתבע, וזאת ככל שהתגוררה במושכר, יחד עם האב, לפחות ששה חודשים קודם לפטירתו. ראו: סעיף 20(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב – 1972 (להלן – "החוק"). הנתבע עשוי לרכוש זכות דיירות מוגנת במושכר מכח זכותה של האם, אשר כאמור זכותה נגזרת מזכותו של האב, וזאת ככל שיתקיימו בו התנאים המפורטים בסעיף 27(1) לחוק. בין יתר התנאים הנדרשים בהוראת הדין האמורה נמצא התנאי, כי לנתבע לא הייתה בעת פטירת אמו דירה אחרת למגוריו. השוו: רע"א 1711/98 שפי ואח' נ' עזבון שדזונסקי ז"ל ואח', פ"ד נד(1) 394.

גרסת הנתבע הינה, כי בעת פטירת אמו הייתה לו דירת מגורים אחרת בבית חנינה שם התגוררו אשתו וילדיו. בנסיבות אלה, אף אם תתקבלנה טענותיו העובדתיות של הנתבע במלואן, לא יהיה הנתבע זכאי להיות דייר מוגן בנכס ומשלא הצביע על כל מקור אחר המקנה לו זכות להחזיק בנכס, הרי, שאין לו הגנה מפני התביעה.

בשולי הדברים אציין, כי הנתבע אף טען שיש למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" הואיל ועסקינן במושכר שחלות עליו הוראות החוק. כאמור, הוראות החוק אינן חלות על המושכר, ולפיכך דין הטענה להידחות.

אשר על כן נדחית בזה הבקשה למתן רשות להתגונן.

התובעת תגיש נוסח פסיקתא לחתימה.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ט אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: