הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית נ' עירית טבריה

פסק דין

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

המבקשת הינה רשות מקומית אשר נתבעה על ידי המשיבה למתן סעד הצהרתי בו המשיבה ביקשה להצהיר על בטלותם של היטלי הפיתוח שהוטלו על ידי המבקשת בשל פגמים פרוצדוראליים שנפלו בהודעת ההיטל ובשל התיישנות הדרישה.

המבקשת טוענת בבקשתה כי הסמכות נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשנ"ה – 1995.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בהליך מורכב אשר דרוש ליבון עובדתי מורכב ובירור כזה לא ניתן לבצעו בבית משפט לעניינים מנהליים. כמו כן המבקשת מפנה לפסיקה אשר תוחמת את הגבול בין בית משפט גבוהה לצדק לבית משפט אזרחי ועל סמך אותה פסיקה טוענת כי יש להעניק את הסמכות לבית משפט השלום.

תחילה אציין כי מורכבות העניין של התובענה הניצבת על המדוכה אינה מהווה שיקול כלל לקביעת הסמכות העניינית. לכן אני דוחה את טענת המשיבה בעניין זה.

הבחינה אם עניין מסוים נופל לסמכות בית משפט לעניינים מנהליים הינה בחינה טכנית בה בית משפט בודק אם עניין מסוים הבא לפניו נופל לגדרה של התוספת 1 -3 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. מטעם זה כל הפסיקה אשר הובאה על ידי המשיבה אינה רלוונטית שכן היא קדמה לחקיקת חוק בית משפט לעניינים מנהליים.

פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק בית משפט לעניינים מנהליים קובע :

"(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לענין זה, 'אישור' - בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר."

ברע"א 11224/04 פרדסיה נ. בלונדר, פ"ד נט(5) 473 נקבעו על ידי בית משפט העליון קביעות אשר יפות גם לענייננו:

"בענייננו תוקפים המשיבים דרישת תשלום אשר הוצאה על ידי המועצה, שהינה רשות מקומית. דרישת התשלום כוללת חיוב בגין היטל סלילה, אגרת הנחת צנרת והיטל ביוב. יודגש, כי אין עסקינן במקרה בו הסכום הנדרש שולם לרשות המינהלית והמשלם עותר להשבתו. בעוד שקיים הסדר חקיקתי לעניין השגה על דרישה לתשלום היטל ביוב, הרי שאין בנמצא כל הסדר מיוחד לגבי תקיפתם של שני הרכיבים הנותרים הנזכרים בדרישת התשלום. דרישת התשלום אף אינה ממין העניינים הטעונים אישורו של שר הפנים. אף על פי כן הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, כי דרישת התשלום על כל חלקיה אינה מהווה "החלטה של רשות מקומית" כאמור בפרט 8(א) לתוספת. הטעם שניתן היה, כי הוצאת דרישת תשלום הינה פעולה טכנית גרידא, המבוצעת באמצעות מחשב ללא כל הפעלת שיקול דעת מצידה של הרשות. על פי קביעתו של בית משפט קמא, משתרע פרט 8(א) לתוספת אך על החלטות של רשות מקומית אשר התקבלו תוך כדי הפעלת שיקול דעת. עם זאת הוסיפה הערכאה הדיונית וציינה, כי אם פנה האזרח לרשות המקומית עובר להגשת ההליך וביקש ממנה לשקול את עמדתה ביחס לפעולה אשר בוצעה, יבוא העניין בגדרו של פרט 8(א) לתוספת וממילא אף יהיה נתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. זאת, בין אם השיבה הרשות לפנייה ובין אם לאו. על בסיס האמור קבע בית המשפט המחוזי, כי תובענת המשיבים - ככל שמתייחסת היא להיטל הסלילה ולאגרת הנחת צנרת - נתונה לסמכותו העניינית. כפי שיובהר מיד, אין בידי להסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא.

סבורני, כי בכל הנוגע להיקפה של הסמכות העניינית על פי פרט 8(א) לתוספת, אין מקום להבחין בין פעולות מינהליות שונות בהתאם למידת שיקול הדעת אשר הופעלה טרם ביצוען. במלים אחרות, הן פעולות מינהליות אשר בוצעו על ידי רשות מקומית (או על ידי נושא משרה או תפקיד בה) לאחר הפעלת שיקול דעת, והן פעולות כאמור אשר בוצעו ללא הפעלת שיקול דעת - יהוו "החלטה של רשות מקומית" כאמור בפרט 8(א) לתוספת. כתוצאה מכך, הסמכות העניינית לדון בהשגות ביחס לפעולות מינהליות כאמור תהא נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא לבתי המשפט האזרחיים. מספר טעמים עומדים בבסיסה של עמדתי זו. ראשית, הן בנוסחו של פרט 8(א) לתוספת והן בהגדרת הביטוי "החלטה של רשות" שבסעיף 2 לחוק (ראו פיסקה 4 לעיל), אין כל זכר לדרישה בדבר הפעלה של שיקול דעת מטעם הרשות. בהגדרה הנזכרת אף נקבע במפורש, כי "מעשה או מחדל" של הרשות מהווה אף הוא "החלטה של רשות" לצורך החוק. לפיכך, גם אם מתייחסים לדרישת התשלום כאל פעולה פיסית גרידא, אשר בוצעה באופן טכני וללא הפעלת שיקול דעת מטעם הרשות, הרי שעל פי לשונה הרחבה של ההגדרה האמורה יש לקבוע כי דרישת התשלום באה בגדרו של פרט 8(א) לתוספת (להבחנה בין אקטים "משפטיים" לאקטים "פיסיים" ראו ה' קלינגהופר משפט מינהלי (תשי"ז) 101-100)."

בשים לב לכך דין הבקשה להתקבל והנני מורה על דחיית התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

שקלתי בדעתי אם להשתמש בסמכות המוקנית לי בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד – 1984 ולהורות על העברת התובענה לבית משפט לעניינים מנהליים אל מאחר וכתבי הטענות שם שונים מבית משפט זה, שם בעל הדין נדרש לצרף תצהיר תמיכה לא אשתמש בסמכות המוקנית לי בהתאם לסעיף זה והמשיבה תגיש עתירה נפרדת.

המשיבה תשלם הוצאות המבקשת בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המשכירות תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים

ניתן היום, י"ד ניסן תש"ע, 29 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: