הפטריארכיה הארמנית של ירושלים נ' רשות (מינהל) מקרקעי ישראל- מחוז תל אביב

פסק דין

1.המשיבה פרסמה מכרז שמספרו 286/2011/תא (להלן: "המכרז") למכירת שטח קרקע בנמל יפו - שטח של כ-4.7 דונם, הידוע כמגרש 31 בתב"ע 2378א' (חלקים מחלקות 4, 6 ו-9 בגוש 7086). העותרת טוענת כי המכרז כולל גם שטח של 3,720 מ"ר (שיכונה להלן: "הנכס").

2.לגישתה של העותרת, הנכס הופקע ממנה מכוח פקודת הקרקעות (הפקעה) 1926 (להלן: "הפקודה מ-26"). העותרת טענה כי בשנת 1927 פורסמה הודעה בעיתון הרישמי של ממשלת פלסטינה א"י ביחס לשטחים שהופקעו לצורך הרחבת נמל יפו. לטענת העותרת, במסגרת זו הופקע ממנה שטח הנכס שהיה בבעלותה. בעקבות הליך הסדר מקרקעין, נרשמו השטחים שהופקעו על שמה של המשיבה, ובכלל זה נרשם על שם המשיבה גם הנכס. במשך שנים ארוכות, שימשו השטחים שהופקעו לייעוד של נמל, וכל עוד זה היה המצב – העותרת לא חלקה על בעלותה של המשיבה בנכס.

3.ביום 29.3.2007 אושרה למתן תוקף תוכנית 2378א שייעדה שטחים שונים ובכלל זה הנכס נושא העתירה, לאזור מגורים ושימוש מסחרי. ביום 22.9.11 פרסמה המשיבה מכרז למכירת הנכס. העותרת טענה כי מכוח הפקודה מ-26, היא היתה זכאית לזכות סירוב ראשון ביחס לנכס, בטרם פרסום המכרז ובטרם יימכר הנכס לצד שלישי כלשהו.

4.טענות העותרת מבוססות על סעיף 20 לפקודה מ-26. הסעיף קובע:

"(1) אם בזמן מן הזמנים יהיו המבצעים סבורים שהקרקע שרכשוה, או מקצתה של אותה קרקע, אינה דרושה להם עוד לתכלית המפעל שלשמו רכשוה, מותר להם לישא וליתן עם כל אדם כדי למכור לו אותה קרקע ולבוא אתו לכלל הסכם בענין זה:

בתנאי שאם בעל הקרקע הקודם שהמבצעים שרכשו ממנו את הקרקע עודנו בחיים, תהא לו זכות בר מיצר בשלמו את סכום הפיצויים הנקבע ברך הסכם או עפ"י החלטת בית המשפט ביחס עם דמי שוויה של כל השבחה שנעשתה בקרקע מאז החזיקו בה המבצעים, וסכום דמי שוויה של אותה השבחה ייקבע ע"י בעת המשפט אם לא באו הצדדים לכלל הסכם ביניהם.

(2) זכות בר מיצר שנולדה עפ"י הסעיף הקטן הקודם יש להשתמש בה תוך חודש ימים מיום שמסרו המבצעים הודעה לבעלים הקודמים על כוונתם למכור את הקרקע, והודעה זו תהא נמסרת באופן שנקבע בסעיף 5 למסירת הודעת מו"מ".

לטענת העותרת, משזכות הסירוב הראשון לא הוענקה לה – דין המכרז שפורסם על ידי המשיבה, להתבטל.

5.העותרת טענה כי היא הוכיחה שהנכס הופקע ממנה בשנת 1927, והוכיחה זהות בין השטח שהופקע ממנה לבין הנכס שהוא כאמור חלק מהמכרז נושא העתירה. העותרת הוסיפה וטענה כי טענתה נסמכת גם על מעשה בית-דין – קביעה של כב' השופט וינוגרד בפסק-דין חלוט בהליך ההסדר, במסגרת ת.א. 1453/89 (להלן: "פסק הדין בהסדר").לגישתה של העותרת, בפסק-הדין בהסדר נקבע כי חלקות 3 ו-4 היו בבעלות העותרת, וחלקה 3 הישנה הופקעה ממנה. פסק-דין זה מהווה השתק פלוגתא, המונע מהמשיבה להתכחש לקביעות בו.

העותרת טענה כי לא דבק כל שיהוי בעתירה, וכי העתירה לא התיישנה.

6.המשיבה טענה מנגד כי לפקודה מ-26 אין תחולה, משום שפקודה זו בוטלה בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה מ-43"). עוד נטען כי זכות בר-המיצר שהוקנתה לבעלים הקודמים של חלקה שהופקעה מכוח הפקודה מ-26, מתייחסת רק לבעלים שהם "בשר ודם", ולכן הזכות אינה חלה על העותרת דנן. המשיבה הוסיפה וטענה, כי העותרת לא הוכיחה את בעלותה בנכס; כי הראיות שהציגה העותרת לתמיכה בטענותיה אינן קבילות; ועל כל פנים – משקלן זעיר.

7.באשר לפסק-הדין בהסדר, נטען כי הוא אינו מבסס את טענות העותרת ואינו מהווה השתק פלוגתא. זאת, משום שהקביעה ביחס לחלקה 3 לא היתה נושא פסק-הדין (משום שבין הצדדים לא היתה מחלוקת ביחס לחלקה זו). המשיבה לא יכלה לכן לערער על קביעתו של בית-המשפט בהתייחס לחלקה 3, ומטעם זה לא ניתן לכבול אותה ולקבוע כי קביעה זו מהווה מעשה בית-דין.

המשיבה אף טענה כי יש לדחות את העתירה מטעמי שיהוי והתיישנות, וכן משום שהעותרת נהגה בחוסר ניקיון כפיים.

טענות הצדדים יידונו להלן.

האם בוטלה הוראת סעיף 20 לפקודה מ-26 במסגרת הפקודה מ-43?

8.כפי שצוין לעיל, טוענת המשיבה כי אין תוקף להוראת סעיף 20 לפקודה מ-26, משום שזו בוטלה במסגרת הפקודה מ-43. ס' 26 לפקודה מ-43 (כפי שתוקן בשנת 1946) קובע:

"פקודת הקרקעות ופקודת הקרקעות (רכישה לצורך הצבא וחיל האוויר) מבוטלות בזה; בתנאי כי מקום שנמסרה הודעה לשאת ולתת בגין כל קרקע לפי הוראותיו של סעיף 5 לפקודת הקרקעות (הפקעה) או סעיף 4 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי צבא וחיל האוויר), תחולנה הוראותיה של הפקודה הראשונה או האחרונה –הכל לפי הענין– על הפקעתה של אותה קרקע, כאילו לא ניתנה פקודה זו".

9.נוסח זה של הסעיף הוא הנוסח מתוקן שלו (כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 34 לפקודה, משנת 1946). הנוסח הקודם, כפי שהיה בטרם התיקון, קבע כי הפקודה מ-26 מבוטלת, וזאת בתנאי "כי כל משא ומתן משפטי (proceeding) שהחלו בו לפני תאריך תחילת התוקף של פקודה זו עפ"י כל פקודה מהפקודות המבוטלות בזה, מותר להמשיכו ולהוציאו לפועל עפ"י הפקודה נוגעת בדבר, המבוטלת בזה, כאילו לא הוחקה פקודה זו".

10.כעולה מהאמור בסעיף 26 בנוסחו המתוקן, הפקודה מ-43 ביטלה את הפקודה מ-26. החריג שהוא כאשר "נמסרה הודעה לשאת ולתת בגין כל קרקע לפי ס' 5 [לפקודה]", שאז יוסיפו לחול הוראות הפקודה מ-26 עם ההפקעה, חרף כניסתה לתוקף של הפקודה מ-43.