הפחתת פיצוי מוסכם בהסכם שכירות בהיותו גבוה במאות אחוזים מהנזק הצפוי עקב ההפרה

התביעה

לטענת התובעת נחתם בינה לבין הנתבעת 1 (להלן : "נירוונה") הסכם שכירות ב- 1.5.03 לתקופת שכירות 14.4.03-13.4.04, בו ניתנה גם אופציה להשכרת המושכר (חוף סמוך לכינרת) ל- 2 תקופות נוספות של 12 חודש כל אחת ובכפוף לשני תנאים :

א.         הודעה בכתב 3 חודשים לפני תום השכירות.

ב.         עמידת נירוונה בכל ההתחייבויות עפ"י ההסכם.

דמי השכירות החודשיים נקבעו ל- 1500$ ומע"מ ויקבע כי ישולמו כל רבעון ולמשך 3 חודשים כל פעם.

כן הוסכם שנירוונה תמציא ערבות בנקאית ע"ס 7500$ ותשלם חשמל מים ותשלומי רשות מקומית.

נקבע כי הפרת מי מהתנאים הנ"ל תהיה הפרה יסודית.

לטענת התובעת הפרה נירוונה את ההסכם בכך שלא שלמה במועד, ולתקופת ההסכם הנ"ל נותרה גם חבה חוב של 12,130 ש"ח.

כמו כן, לא המציאה ערבות בנקאית, ולא ביטחה את המושכר בניגוד למוסכם בהסכם.

כן המשיכה להחזיק במושכר עד ליום 13.4.05 אז נטשה אותו.

טרם נטישתו גרמה נזק והרס למתקני החוף המושכר.

שווי תיקון הנזקים הוערך בסך של 70,000$.

כן טוענת התובעת כי על נירוונה לשלם לה בגין תקופת השימוש בנכס מתום תקופת השכירות 13.4.04 ועד לפינויו, 13.4.05, פיצוי יומי כמוסכם בהסכם בגין אי הפינוי בסך של 250$ ליום ובסה"כ 410,625 ש"ח ומע"מ.

לחלופין, על נירוונה לשלם בגין תקופה זו דמי שכירות בסך של 94,770 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

באשר לנתבע 2 (להלן :"דן") נטען כי הינו בעלים ומנהל של נירוונה וחתם ערבות בכתב לכל התחייבויותיה.

באשר לנתבעת 3 (להלן : "צילה") נטען כי שהתה בחוף המושכר שלא כדין ועצם שהייתה בו גרמה לתובעת נזקים מצטברים. כן נטלה חלק בהריסת מתקני החוף.

על כן, יש לחייבה בדמי הפיצוי המוסכם בגין אי פינוי המושכר וכן בשווי הנזקים כמפורט לעיל.

ההגנה

נירוונה ודן הגישו כתב הגנה יחדיו והכחישו את טענות התובעת.