הפחתה בעונש למתעללות נפשית ומינית בחוסים במרכז שיקום בצפון הארץ

השופט א' רובינשטיין:

א.        שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה (כתארו אז) אלרוןוהשופטים גלעדוד"ר רניאל) מיום 23.4.13 בתפ"ח 36439-09-10. בגזר הדין הוטלו על המערערת בע"פ 3835/13, ילידת 1988, ארבע שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר) ומאסר מותנה בן שנתיים למשך שלוש שנים; על המערערת בע"פ 3936/13, ילידת 1989, הוטלו שנתיים מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר) ומאסר מותנה בן שנה אחת למשך שלוש שנים. עניינה של הפרשה - התעללות נפשית ומינית בחוסים במרכז שיקום בצפון הארץ.

           יצוין, כי מלכתחילה הופנו הערעורים גם כנגד הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מיום 16.5.12, אולם בדיון שהתקיים ביום 19.12.13 מחלו המערערות - בהמלצת בית המשפט - על הערעור כנגד ההרשעה. נותרו איפוא הערעורים על גזר הדין.

כתב האישום

ב.        כתב האישום אשר הוגש כנגד המערערות (תפ"ח 36439-09-10) גולל מסכת קשה. בכתב האישום נטען, כי המערערות הועסקו כמטפלות במרכז השיקום, וכי במחלקה בה עבדו אושפזו חוסים שאינם נושאים אחריות פלילית בשל מצבם הנפשי או השכלי. נטען, כי במספר מקרים הורתה המערערת בע"פ 3835/13 לחוסה לנשק חוסה אחרת בתמורה לסיגריה וזאת לצורך גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, וכי נהגה ללפף את גופם של החוסים בנייר טואלט ולצלמם, ובמקרה אחד ביקשה מחוסה לקלל עצמה, והאירוע הוקלט על-ידי המערערות. עוד נטען, כי המערערות נהגו להורות לחוסים לתפוס בשדיה של חוסה אחרת ולנשקם, ואף זאת לצורך גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. במקרה אחד - כך נטען - הורתה המערערת בע"פ 3835/13 לחוסה לבצע מין אוראלי בחוסה אחר, תוך שהמערערת בע"פ 3936/13 צוחקת למראה המתרחש, ובהמשך המערערת בע"פ 3835/13 הכריחה את אחת החוסות להכניס לפיה את איבר מינו של אחד מהחוסים האחרים. לאחר מכן, כך לפי כתב האישום, ניסו המערערות לגרום לחוסה לבעול אותה חוסה. בכתב האישום נטען, כי ביום 30.8.10, הורתה המערערת בע"פ 3835/13 לחוסה לנשק חוסה אחרת בתמורה לסיגריה והוא עשה כן, ולאחר מכן הורתה לו להרים את חולצתה ולנשק את שדיה, וכי אחר כך הורידה את החוסה על ברכיה כשראשה בין רגליו של החוסה. נטען, כי המערערת בע"פ 3936/13 היתה עדה למתרחש וצחקה למראה עיניה. לבסוף נטען בכתב האישום, כי ביום 5.9.10 שהתה חוסה פלונית בתא הבידוד כשהיא עירומה. נטען, כי המערערת בע"פ 3835/13 הכניסה לתאה חוסה אחר, הורתה לו לנשק את שדיה של החוסה ולהכות בישבנה, ולאחר שעשה כן הורידה את ראשו לעבר איבר מינה החשוף של החוסה, וזאת לאחר שהמערערת בע"פ 3936/13 אמרה לה ללמדו לבצע בחוסה מין אוראלי. המערערות - כך נטען - צחקו למראה עיניהן. כתב האישום ייחס למערערות עבירות שונות, לרבות גרם ניסיון לאינוס.

פסק הדין קמא

ג.        הכרעת דינו המפורטת של בית המשפט המחוזי, המשתרעת על פני 104 עמודים, ניתנה ביום 16.5.12. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערות בחלק הארי של העבירות והמעשים שיוחסו להן בכתב האישום, אולם זיכה אותם, מחמת הספק, מעבירה של גרם ניסיון לאינוס, ותחתיה הורשעו בעבירה של גרם מעשה מגונה. באחד מהאישומים זוכו המערערות, אף זאת מחמת הספק, מעבירה של גרם מעשה מגונה, וזאת בהתייחס לאירוע בתא הבידוד המתואר בכתב האישום. בסופו של דבר, הורשעה המערערת בע"פ 3835/13 בעבירה של גרם מעשה סדום לפי סעיפים 350 ו-347(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בנסיבות סעיפים 345(א)(5) ו-345(ב)(5) יחד עם סעיף 29 לחוק; מספר מקרים של גרם מעשים מגונים לפי סעיפים 350 ו-348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) יחד עם סעיף 29 לחוק; התעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא יחד עם סעיף 29 לחוק; ומספר מקרים של גרם מעשים מגונים לפי סעיפים 350 ו-348(א) בנסיבות סעיפים 345(א)(5) לחוק. המערערת בע"פ 3936/13 הורשעה בעבירה של גרם מעשה סדום; מספר מקרים של גרם מעשים מגונים; התעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי האחראי; ומקרה אחד של סיוע לגרם מעשים מגונים לפי סעיפים 350 ו-348(א) בנסיבות סעיפים 345(א)(5) ו-31 לחוק.

ד.        גזר הדין בעניינן של המערערות ניתן ביום 23.4.13. בית המשפט המחוזי הביע את שאט הנפש ממעשיהן, אשר פגעו בחוסים חסרי ישע, הנתונים באופן מוחלט לחסדיהן. כן עמד בית המשפט המחוזי על העובדה כי מדובר בשרשרת ארוכה ומתמשכת של אירועים ולא במעידה חד-פעמית. בגזר הדין נאמר, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינן של המערערות, וכי ביחס לשתיהן סבר שירות המבחן כי לא נטלו אחריות על מעשיהן ולא הפנימו את חומרתם. בית המשפט ציין, כי לפי הערכת מסוכנות שנערכה בעניינה של המערערת בע"פ 3835/13, התנהגותה של זו "מניפולטיבית ולא אמינה", היא לא נטלה אחריות על מעשיה, וכי "רמת המסוכנות להישנות פגיעות גבוהה לטווח הארוך", אף שמדובר בהשערה בלבד. מאידך גיסא עמד בית המשפט המחוזי על הנסיבות לקולה - גילן הצעיר של המערערות והיעדרו של עבר פלילי. באשר למערערת בע"פ 3835/13 צוינו גם שירותה הצבאי התקין, תפקודה הנורמטיבי ונישואיה, ובאשר למערערת בע"פ 3936/13 צוינו חלקה בפרשה, הקטן באופן משמעותי מזה של המערערת בע"פ 3835/13. בית המשפט המחוזי ציין, כי יש לבכר את האינטרס הציבורי, שכן "בית המשפט מחויב לפרוש כנפיו ולהגן במיוחד על החלש ועל מי שאינו מסוגל להגן על עצמו מפני מי שמתעלל ופוגע בו, בין מתוך הרצון לספק את דחפיו החולניים או המיניים ובין מכל סיבה אחרת". יחד עם זאת נאמר כי אין המדובר בעבירות נפוצות, במיוחד כשהן מבוצעות על ידי נשים, ויש לקוות כי גם ענישה מתונה "תרתיע ותמנע מקרים עתידיים". בסופו של יום, הוטלו על המערערת בע"פ 3835/13 ארבע שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר) ומאסר מותנה בן שנתיים למשך שלוש שנים; ועל המערערת בע"פ 3936/13 הושתו שנתיים מאסר (בניכוי ימי מעצר) בפועל ומאסר מותנה בן שנה אחת למשך שלוש שנים. בקשות לעיכוב ביצוע נדחו והמערערות מרצות את עונשיהן.

הערעורים

ה.        כאמור מעלה, מעיקרא הופנו הערעורים גם כנגד הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, אולם בהמלצתנו מחלו המערערות על רכיב זה של ערעוריהן.

ו.        באשר לגזר הדין טוענת המערערת בע"פ 3835/13, כי מדובר בענישה מחמירה, וכי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לקשייה הפיסיים והמנטליים ולהיעדר הכשרה מתאימה במרכז השיקום. לטענתה, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל להליך הטיפולי בו החלה, למצבה הנפשי הרעוע לרבות החשש לאבדנות, ולעדויות חיוביות בנוגע לעבודתה במרכז השיקום. נטען, כי העונש במקרה דנא חמור במידה ניכרת ממקרים אחרים של התעללות, בהם מנעד הענישה היה בטווח שבין עבודות שירות לשמונה עשר חודשי מאסר בפועל.

ז.        בע"פ 3936/13 נטען, כי העונש שהוטל על המערערת שם חורג "חריגה של ממש מהעונש הראוי בנסיבות העניין", וזאת בשים לב לנסיבותיה האישיות ולנסיבות המקרה. נטען, כי חרף "תנאי הפתיחה הלא פשוטים" עלה בידיה של המערערת לסיים בהצלחה את בחינות הבגרות, לשרת בתפקיד יוקרתי בצבא ולנתב את חייה אל מסלול חיים נורמטיבי. לטענת המערערת, חלקה באירועים היה קטן משמעותית מזה של המערערת בע"פ 3835/13, והיא נגררה לביצוע המעשים על-ידי האחרונה. עוד נטען בערעור, כי יש ליתן משקל לפרק הזמן שחלף מאז הוגש כתב האישום - למעלה משלוש שנים.

ח.       בעיקרי הטיעון מטעם המדינה נטען, כי העונשים שהשית בית המשפט המחוזי "ראויים ומידתיים", וכי מעשיהן של המערערות וניצולם של החוסים פוגעים בשורשי כל אמות המוסר ומעוררים סלידה קשה. המדינה טוענת, כי נוכח העובדה שמדובר בסדרה מתמשכת של מעשים, השיקול השיקומי נסוג מפני האינטרס הציבורי. נטען, כי תסקירי שירות המבחן לא באו בהמלצה טיפולית בעניינן של המערערות, וכי מחוות דעת המרכז להערכת מסוכנות עולה, שרמת מסוכנותה של המערערת בע"פ 3835/13 - גבוהה, ולגבי המערערת בע"פ 3936/13 נאמר בתסקיר שירות המבחן כי אין ניתן לשלול סיכון להתנהגות בעייתית ופורצת גבולות בעתיד.

תסקירים משלימים של שירות המבחן

ט.       בתסקיר משלים מיום 17.12.13 נאמר, כי תפקודה של המערערת בע"פ 3835/13 במאסר - חיובי. נאמר, כי המערערת תיארה באזני גורמי הטיפול את העבירות בהן הורשעה כהאשמות שווא, ולהתרשמותם של אלה היא ממזערת את העבירות ומתקשה לקבל אחריות עליהן. עוד נאמר, כי המערערת ביטאה מוטיבציה לטיפול ושיקום, שיסודה - כך נאמר - ברצונה לקדם את מצבה במאסר. חרף זאת - כך נאמר - נבחנת התאמתה לטיפול ייעודי לעבריינות מין. בהחלטה מיום 28.8.13 נקבע, כי אין מקום לקבל הערכת מסוכנות עדכנית בנוגע למערערת זו, באשר ניתן להסתפק בהערכת המסוכנות שהוגשה - זה לא כבר - בבית המשפט המחוזי.

י.        באשר למערערת בע"פ 3936/13 נאמר בתסקיר המשלים, כי בשלב הראשוני היה תפקודה במאסר תקין, ולאחרונה הפסיקה לעבוד והחלה ללמוד בכיתת יהדות, וכי הפרה את תנאי חופשתה. נאמר, כי מערערת זו טרם שולבה בטיפול ייעודי לעברייני מין בין כתלי הכלא, ושאלת שילובה כאמור נמצא בבחינה. עוד נאמר בתסקיר, כי המערערת בע"פ 3936/13 נוטלת אחריות חלקית על מעשיה, בעיקר בגין אי מניעת עבירות על ידי אחרים. בהערכת מסוכנות מיום 20.11.13 תוארו קורות חייה של המערערת בע"פ 3936/13, וכן בדיקות קודמות שנערכו לה וממצאיהן. נאמר, כי המערערת מכחישה ביצוען של העבירות החמורות בהן הורשעה, ומציגה עצמה כקרבן וכמי שנגררה אחר המערערת בע"פ 3835/13, וכי אינה מסוגלת לקבל אחריות על התנהגותה. עוד נאמר, כי יש לקחת בחשבון את ההשפעה הנפשית של עבודה במקום כזה על אשה צעירה וחסרת ניסיון. באשר למסוכנותה של המערערת בע"פ 3936/13 נאמר, כי רמת המסוכנות כלפי אוכלוסית אנשים חסרי ישע היא בינונית-נמוכה, וכי אינה עוברת את הרף של רמת המסוכנות הנמוכה לרצידיביזם מיני לגבי יתר האנשים.

הדיון

יא.      בדיון (שנערך ביום 19.12.13) חזרו הצדדים על טענותיהם. בא כוח המערערת בע"פ 3835/13 הדגיש את גירושיה בעקבות ההליך הפלילי, וכן את הקושי לשיטתו בעבודה בה שובצה מול החוסים. בא כוח המערערת בע"פ 3936/13 טען, כי זו נטלה אחריות על מרבית מעשיה כבר בשלב מוקדם, וכי בהקשר הענישה יש ליתן משקל לעובדה שהמערערת לא עברה הכשרה לתפקיד. באת כוח המדינה טענה כי עסקינן בענישה ראויה ומידתית. איפשרנו למדינה להוסיף אסמכתאות לאחר הדיון ולמערערות להגיב. המדינה העבירה מספר פסקי דין. לא באה במועד תגובה מצד המערערות ולא ראינו להמתין עוד.

הכרעה