הפ"ב 61251-05-13 אגודת השוחטים בת"א נ' ראניה ואח'

1.הסכסוך הכספי הנוגע לסיום עבודתו של המשיב באגודת השוחטים בתל-אביב-יפו – אגודה שיתופית בע"מ (להלן – האגודה) מגיע לפתחו של בית המשפט זו הפעם השניה. בפעם הראשונה עתרה האגודה לביטולו של "פסק דין חלקי" שניתן על ידי בית הדין ביום ב' כסלו תשע"ב לפיו נקבע כי "יש לשחרר לאלתר וללא כל דיחוי את קופת הפנסיה" של המשיב. בפסק דין שניתן על ידי ביום 25.1.12 אישרתי את פסק הדין החלקי נוכח הודעת האגודה לפיה היא חוזרת בה מבקשת הביטול.

2. עתה עותרת האגודה לביטולו של פסק דינו נוסף שיצא מעם בית הדין ביום ו' אייר תשע"ג (16.4.13) בו נפסקו למשיב פיצויים בסך 413,972 ₪ הנסמכים על חישוב שכר יסוד בסך 4,100 ₪ בתוספת "יתרת משכורת" בסך 37,713 ₪ ששולמו למשיב כ"שכר עבודה רגיל", לאחר ניכוי כספים שקיבל המשיב מהפרשות המעביד.

3. אין חולק שהצדדים הסמיכו את בית דין צדק – זיכרון מאיר בבני ברק (להלן – בית הדין) לדון בתביעותיו של המשיב מן האגודה עם צאתו לגמלאות.

הגם שבורר איננו מוסמך להכריע במחלוקת שנושאה זכויותיו הקוגנטיות של העובד, ובכללן הזכאות לפיצויי פיטורין (ראו פרופ' סמדר אוטולנגי/ בוררות דין ונוהל, כרך א' עמ' 175), כמו גם שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, הרי "נושאים כלכליים, כמו: גובה הפיצויים, גובה שכרו של העובד, יתרת ימי המחלה המגיעים לו, פדיון ימי החופשה או תקופת ההודעה המוקדמת לפני הפיטורין שהעובד זכאי לה – בכל אלה ניתן לדון בהליך הבוררות" (ד"ר ישראל שמעוני/ דיני בוררות – אופק חדש בבוררות, מהדורה שניה, עמ' 76).

4. בשים לב לפרמטרים הבאים:

א. הצהרת בא-כוח האגודה במהלך הדיון לפני היום כי "העובדה שאי אפשר להסמיך בוררים לדון בעצם הזכאות לפיצויי פיטורין איננה סותרת את העובדה ששני הצדדים חתמו על שטר הבוררין ואיננו מתכחשים לו, אנו גם לא מתכחשים לכך ששני הצדדים יסמיכו לדון את בית הדין גם בשאלת עצם הזכאות לפיצויים. אנחנו לא כופרים בסמכות בית הדין לדון בשאלת הזכאות לפיצויי פיטורין ואני ער לכך שבהצהרתי זו אהיה מושתק לטעון בהליך אחר שבית הדין היה משולל סמכות לדון בסוגיה";

ב בקשת הביטול מתמקדת רק בטענה לפיה בית הדין לא שמע ראיות לעניין תקופת העבודה או לעניין גובה שכרו של המשיב, כפי האמור בה: "בית הדין טרם שמע את טענות המבקשת בעניין תקופת עבודתו של המשיב וגובה השכר בכל שנה משנות עבודתו. דבר שהינו קריטי לעניין פסיקת פיצויים" (סעיף 12 לבקשת הביטול), וכן: "המבקשת טרם טענה טענותיה לעניין גובה המשכורת לצורך חישוב פיצויי הפיטורין ו/או לעניין משך השנים בהן קיבל המשיב משכורת ו/או לעניין משכורות נוספות אשר לא היו רשומות כלל על שם המשיב" (סעיף 15 לבקשת הביטול), וכן: "המבקשת תטען כי נגרם לה עיוות דין כאשר ביה"ד הכריע (בסעיף ג') במפתיע ומבלי שהמבקשת תטען בנושא או תציג ראיותיה בנושא התלושים אשר הציג המשיב שלא יהיו רשומים על שמו".

ג. היעדרה של כל טענה בבקשת הביטול הכופרת בזכאותו של המשיב לקבלת פיצויים;

לא נותר לי אלא להסיק כי לא קיימת מחלוקת בדבר זכאותו העקרונית של המשיב לפיצויים, וכי טרוניית האגודה מתמקדת בכך שלא התקיים דיון בנושא שכרו של המשיב, משלשיטתה תלושי השכר שלו משקפים השתכרות של 13,000 ₪ לחודש בלבד, עת משום מה יצא מעם בית הדין פסק דין נוסף המזכה אותו בפיצויים הנסמכים על תחשיב של השתכרות חודשית בסך של 41,813 ₪, המוסקת, כפי הבנתי בין השיטין, מתלושי שכר שהוצאו על שמות אחרים.

לו סברתי כי קיימת מחלוקת אמיתית בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורין, הייתי מבטלת את הפסק מחמת חוסר סמכות ומורה על העברת הסכסוך לבית הדין לעבודה.

5. האגודה טוענת כי לאחר פסק הדין החלקי לא התקיים כל דיון נוסף, ולא ברור הכיצד נקבע על ידי בית הדין כי שכרו החודשי של המשיב מתבטא בכ-41,000 ₪, עת תלושי השכר מצביעים על השתכרות חודשית של 13,000 ₪, מה גם שלא נערך, כך לגישת האגודה, כל דיון בנושא.

6. המשיב טוען כי התקיימו גם התקיימו דיונים בשאלת הפיצויים המגיעים לו, הן משום שכך תבע בתביעתו, והן משום שבית הדין קיים דיונים בנושא שכרו.

גם אם אתעלם מן העובדה שהמשיב לא תמך תשובתו זו בתצהיר, ואתבונן על המסמכים שהגיש לבית המשפט כעל תשובה שהוגשה כדין, הרי עולה מהפרוטוקולים שהמשיב נסמך עליהם שהם מתעדים ישיבות שהתקיימו בבית הדין בשנת תש"ע, ובשנת תשע"א – שנים שלפני מתן פסק הדין החלקי, ולא לאחריהן.

אין בפני איפוא כל אסמכתא לכך כי בית הדין אומנם קיים דיון בנושא גובה שכרו של המשיב, וטענת המבקשת, שגובתה בתצהירו של מר אסתרזון, לפיה לא ניתן לה יומה בשאלת גובה השכר- לא נסתרה.