הפ"ב 61112-01-15 - פסקדין

1.החלטה הניתנת בעקבות דיון שנקבע בעקבות בקשה לשחרור חלק מהכספים המעוקלים. הגם שבפועל, בבקשה זו, היתה המשיבה – המבקשת, מטעמי בהירות ועקביות אוסיף ואתייחס אליהם על פי הכותרת דלעיל.

2.ברקע לדיון הליך בוררות המתנהל בין הצדדים בפני כב' השופט בדימוס, הנשיא גל, ועל-פי המידע שהובא בפני, מתקרב הליך הבוררות כבר לשלביו הסופיים. עוד ברקע, החלטת בית-המשפט שנתנה תוקף להסכמות הצדדים בעקבות דיון ראשון בנושא (מיום 28.6.2016), לפיה הכספים שהתקבלו מהמחזיק (נתיבי ישראל) יוחזקו בנאמנות בחשבון בניהול בא כוחה הנכבד של המשיבה. עובר לדיון, בחשבון זה, למעלה מ- 900,000 ₪.

3.הבקשה מתמקדת בשלושה סכומים: סכום שנועד, על-פי הנטען, לתשלום מע"מ; סכום שעל פי הנטען מהווה הוצאות משפט ביחס להשגות שהוגשו בעניינם של המקרקעין נשוא הפרשה; וסכום שלישי – שכר טרחת שמאי שעמל על חוות-דעת הנוגעת להשגה שהוגשה. כמעט המחזיק את המרובה אביא את סעיף 6 לבקשה בעקבותיה נקבע הדיון, בה נכתב כדלקמן: "כפי שניתן להיווכח מהודעת המחזיקה הסכום שהועבר בפועל ביום 15.7.16 הורכב מיתרת כספי ההפקעה בתוספת הוצאות המשפט בסך 75,000 ₪, בקיזוז מס השבח בסך של 34,945 ₪ שהועבר ישירות לרשות המיסים. עם זאת, המחזיקה חישבה את סכום המע"מ כחלק בלתי נפרד מהסכום שהועבר בפועל בגובה 59,405 ₪".

4.למעט ספק מסוים ביחס למע"מ, נושא אליו אתייחס בנפרד, וגם הוא מוגבל בהיקפו, עם כל ההערכה לבא כוח המשיבה (המבקשת של בקשה ספציפית זאת), על-יסוד משקלו המצטבר של האמור להלן, דין הבקשה לדחייה.

א.תחילה נמצא להזכיר שבקשת העיקול המקורית מתייחסת לסכום גבוה מכפי הסכום שעוקל, לאמור, שלפחות לכאורה, גם עתה מעוקל סכום הנמוך מכפי הנכון, ולו רק מן הטעם שבידי הצד השלישי לא היה אלא סכום מסוים, ואילו היה סכום רב יותר הייתה הצדקה להחיל את החלטת בית-המשפט גם לגביו. אמנם, הומר העיקול הזמני בהפקדת כספים בחשבון נאמנות, אך לעניינה של החלטה זו, לא יהא בכך כדי לשנות.

ב.עצם התפיסה שניתן ושנכון לבדוק במסגרת הסכום המעוקל למה נועד כל רכיב בו, אם בכלל ניתן לעשות כן, נעדרת אחיזה. מערכת היחסים בין מי שהיה בשלב הראשון "המחזיק" לבין המשיב בבקשת העיקול, אינה מעניינו של מבקש העיקול, ומעבר לכך אין הדעת נותנת שכאשר נתפסים כספים בעקבות בקשה לעיקול זמני, תישמענה טענות מפי המשיב, שמבקשות להבחין בין ייעודיו של הכסף שנתפס. למה ייעד המשיב את הכספים שעתה מעוקלים, אין זה מעניין את המבקש כהוא זה, ומה לי אם נועדו הכספים המעוקלים לתשלום הוצאות משפט כלשהן או לתשלום שכרו של מי שממנו הזמינה המשיבה שירותים שונים, כגון שמאויות.

ג.על-פי הנטען, סך של 75,000 ₪ בקיזוז מסוים נועד להוצאות משפט. ובמילים אחרות, ברקע, כנראה, עורך-דין שהמשיבה חבה לו כספים (וכי מה משמעות המושג הוצאות משפט אם לא שכר טרחתו של עורך-דין?!) ואולם, עורך-דין, במצב זה, למעשה, אינו אלא צד שלישי, מן הסתם נוסף על אחרים שגם קיימים, שהמשיבה חייבת להם כספים. ברם, אין בנמצא כלל לפיו קיומו של חוב לצד שלישי מצדיק את החרגתו או קיזוזו מסכומים מעוקלים. עצם התפיסה עומדת בניגוד למוסד העיקול הזמני, לפיו כספים מעוקלים מוגנים מטענות שמקורן בצדדים שלישיים, ולפחות בהיבטים הרלוונטיים להחלטה זו. הוא הדין ביחס לשכר טרחתו של השמאי, כפי שצוין בבקשה. גם שמאי זה, אינו אלא צד שלישי שחבה לו המשיבה את שכר טרחתו. אין כל הצדקה לכרסם בעיקול הזמני רק בשל טענה מצד מי שכספים המגיעים לידיה מעוקלים עתה, שיש בעל חוב הדורש ממנה את כספו כגון אותו שמאי, ומן הסתם, ייתכן ויש גם נוספים.

ד.בכל הקשור בהוצאות המשפט ושכר השמאי, נדחית הבקשה.

5.ייתכן שבמישור המע"מ, ככל שסבורה המדינה שכספים השייכים לה מוחזקים מכח צו עיקול שתפס את נכסיה שלא כדין, רשאית המדינה לנקוט בהליך מיוזמתה. או אז, תישקלנה הטענות הנוגעות למע"מ בדיון מתאים. ולכל היותר, אינני מוציא מכלל אפשרות, שתנקוט המשיבה בהליך משלים מיוזמתה, שיתמקד בשאלת תקפו של עיקול זמני, על כספים שמיועדים למע"מ, על פי אסמכתאות שמקורן במחזיק. במקרה זה, תשוב ותפנה המשיבה בטיעון סדור בצירוף אסמכתאות רלוונטיות, שילמדנו, מאיזה טעם כספים שנועדו למע"מ, מוגנים מפני עיקול.

6.סוף דבר, נדחית הבקשה. הוצאות הדיון בסך 3,500 ₪, על המשיבה ( = המבקשת של בקשה זו).

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: